אילו הדברים היו מתנהלים כפי שראוי ונהוג בשירות הציבורי בכלל ובצה"ל בפרט, תת-אלוף דניאל הגרי היה מקבל בעוד כמה חודשים דרגת אלוף, אורז את מזוודותיו ויוצא כנספח צה"ל ומשרד הביטחון לוושינגטון. אין ספק שהוא ראוי ומתאים לתפקיד והיה ממלא אותו בהצלחה. כדובר צה"ל הוא הצליח לבנות מעמד של אמון הן בציבור בארץ והן בזירה התקשורתית העולמית בתקופה שהלגיטימציה של ישראל בכלל ושל צה"ל בפרט בשפל כל הזמנים.
תפקיד הנספח בוושינגטון מהווה באורח מסורתי סיום מכובד לקריירה צבאית של קצינים בכירים שלא מייעדים להם תפקיד אלוף נוסף או קידום לסגן רמטכ"ל, אולם כישוריהם והאינטליגנציה הרגשית שלהם יכולים לסייע לצה"ל בקשרים המסועפים עם הפנטגון - לא רק בענייני רכש אלא גם בשכנוע בנושאים מבצעיים ומודיעיניים.
2 צפייה בגלריה
ישראל כ"ץ ודניאל הגרי. כל מה שהקואליציה אינה
(צילום: Attila KISBENEDEK AFP, דובר צה"ל )
נספח צה"ל בוושינגטון בשלוש השנים האחרונות הוא האלוף הדי זילברמן, שגם הוא היה בעברו הלא רחוק דובר צה"ל. הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי המליץ למחליפו אייל זמיר לקדם את הגרי לדרגת אלוף ולשלוח אותו לוושינגטון. על-פי סימנים שונים, נראה שזמיר לא חשד שזה רעיון גרוע, אבל הוא ידע בבירור שזה לא יעבור אצל שר הביטחון ישראל כ"ץ, אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו ובקרב חלק ניכר מפעילי הליכוד הקיצונים.
הגרי הפך לאויב פוליטי בעיני כ"ץ אחרי שהעז לחלוק על דעתו בשני נושאים. האחד הוא חוק פלדשטיין, שהליכוד הביא לכנסת ואמור היה להכשיר העברת סודות צבאיים מצה"ל למערכת הפוליטית. הגרי נשאל על כך במסיבת עיתונאים וענה בחריפות שהחוק המוצע - כאמור, על-ידי הליכוד כדי להכשיר את מעשיו של הדובר הצבאי של לשכת ראש הממשלה אלי פלדשטיין - עלול לפגוע בביטחון המידע של צה"ל ובביטחון מדינת ישראל. כ"ץ דרש מהרמטכ"ל הלוי לנזוף בדובר צה"ל והוא אכן התנצל. אין ספק שזו הייתה מעידה של הגרי, שכדובר צה"ל לא היה אמור לחוות דעתו על מה שקורה בזירה הפוליטית, אבל כ"ץ לא סלח ולא שכח.
ההתנגשות השנייה אירעה כשכ"ץ פרסם הודעה שבה הורה לצה"ל לשתף פעולה עם מבקר המדינה בחקר מחדלי 7 באוקטובר, והגרי, בעצה אחת עם רב-אלוף הלוי, השיב לו שוב בפומבי שהעברת מסרים בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל וצה"ל לא צריכה להיעשות באמצעות התקשורת. כאמור, פנקסו של כ"ץ פתוח וגם אירוע זה נרשם כהוכחה לכך שהגרי הוא יריב פוליטי.
אבל מה שבאמת הפכו את הגרי למוקצה בעיני תומכי נתניהו בליכוד היו כנראה האמפתיה והרגישות שגילה בעניין החטופים. היכולת שלו להופיע בטלוויזיה, כמעט מדי ערב בתחילת המלחמה ואחר כך לעיתים פחות תכופות, ולתווך לציבור רגעים קשים ותחושה שצה"ל יעשה כל שביכולתו להביא לשחרור החיים והחללים, עמדה שהיא בניגוד גמור לקולות שבקעו מהאגף הימני של הקואליציה.
סיכום האירועים המשמעותיים בכהונת הגרי כדובר צה"ל:
(צילום: דובר צה"ל )
הגרי גם היה זה שבאומץ לב ובסבלנות סיכם והעביר לקהילות שנפגעו ב-7 באוקטובר בבארי, בנחל עוז, בכפר עזה ובמקומות אחרים את ממצאי התחקירים של צה"ל ועל כך ספג תגובות קשות מאוד.
בקיצור, הגרי עשה כל מה שנציגי הממשלה היו צריכים לעשות, וגילה אחריות ציבורית וממלכתיות לצד אינטליגנציה רגשית שהקואליציה בהנהגת נתניהו וכ"ץ לא הצליחה לגייס. זו להערכתי הסיבה העיקרית שבגללה הוא הפך לאויב.
למעשה, התהליך הפרו-אקטיבי לחיסול הקריירה הצבאית שלו החל כבר לפני כמה שבועות כשפרשן ערוץ 14 יעקב ברדוגו הודיע בשידור שאם דובר צה"ל יקודם, הליכוד יבוא חשבון עם כ"ץ ויעיף אותו מתפקידו. ברדוגו נפגש לעיתים קרובות לא רק עם נתניהו אלא גם עם שר הביטחון, וכשהוא אמר דבר כזה בשידור, היה זה יותר מכתובת על הקיר עבור הגרי.
וברדוגו לא היה היחיד. עוד לפני שהתפרסמה ההודעה הרשמית על סיום תפקידו של דובר צה"ל ועל פרישתו דיווחו שני כתבים פוליטיים נוספים, אחד מהם גם הוא שייך לערוץ 14. סביר להניח שהמקור לכך לא היה הרמטכ"ל זמיר או מישהו מטעמו וגם לא הגרי. יותר סביר שלשכת שר הביטחון עדכנה אותם במהלך הצפוי.
לאמת ולערכים יש מחיר
מי שעשה את העבודה המלוכלכת עבור כ"ץ היה הרמטכ"ל הנכנס זמיר. ככל הנראה לא מפני שהוא רואה בהגרי אויב, אלא משום שלא הייתה לו ברירה. ככל הידוע זמיר לא קיבל הוראה מפורשת מכ"ץ לקטוע את הקריירה הצבאית המפוארת של הגרי, אולם הוא ידע שהשר, בעצה אחת עם נתניהו, פשוט לא יאשר את קידומו. הוא ניסה כנראה לתמרן בין הערכתו להגרי כלוחם וכדובר צה"ל לבין הידיעה שהדרג הפוליטי לא יאפשר להעניק לו דרגת אלוף אישית או תפקיד אלוף שישאירו אותו בפורום מטכ"ל.
אפשר להניח שזמיר, אחרי שהתבשר שיהיה הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל, דבק בכלל הידוע "בחר את הקרבות שלך" (Choose your battles). הקרב על הגרי נראה לו כנראה אבוד גם בלי שהדבר נאמר לו על-ידי כ"ץ באופן מפורש, ולכן הוא בחר טקטיקה שמזכירה מנהג צבאי רוסי עתיק שלפיו הגנרל הבכיר מזמן אליו את הקצין הכפוף לו, מוציא אקדח מהמגירה, מניח אותו על השולחן ויוצא מהחדר. זמיר לא הניח להגרי אקדח על השולחן אבל הוא הודיע לו שהאפשרות היחידה הפתוחה בפניו היא לסיים את תפקידו כדובר צה"ל, לקבל תפקיד שלישי כתת-אלוף ולהתמודד אחר כך על תפקיד אלוף.
מי שמכיר את התרבות הצבאית מבין שכשהרמטכ"ל המיועד אומר לך שלא תמשיך כדובר צה"ל, ולא אומר לך אפילו איזה תפקיד הוא מציע לך כתת-אלוף בפעם השלישית, וגם לא אומר לך מה יהיה תפקיד האלוף שעליו תתמודד מתישהו בעתיד – זו דרך עקיפה ואכזרית להראות לקצין בכיר בצה"ל את הדלת כביכול מבלי לבזות אותו.
יש יסוד סביר להניח שהגרי ידע שהוא עתיד לפרוש, ואולי הוא אף רצה בכך אחרי שנתיים תובעניות ומתישות כדובר צה"ל, בניגוד לכל קודמיו בתפקיד. הוא גם הסתכן אישית כשיצא למלא את תפקידו בהצגת הזוועות במנהרות של חמאס כשלחימה עדיין מתנהלת סביבו.
פרישה מהתפקיד ללא ספק תיטיב איתו ועם משפחתו אבל הוא ידע על המלצת הרמטכ"ל הלוי עליו לגבי התפקיד בוושינגטון, והוא ראה בכך סיום הולם לעשרות השנים שבהן היה מפקד-לוחם שגדולי אויבי ישראל הרגישו ישירות את נחת זרועו.
ההודעה המשותפת לרמטכ"ל זמיר ולהגרי פורסמה אתמול (שישי) אבל קדמו לה כמה פגישות שבהן הגרי ביקש להבין ישירות מה הוא מתכנן לגביו. זמיר דבק בנוסחה והגרי הבין שזמיר לא מוכן להתעמת עם שר הביטחון ולהעכיר עימו את יחסיו כבר בהתחלה. הגרי הבין שהוא ישלם את המחיר על כך שדבק באמת ובערכים ולא כופף אותם כדי שיתאימו לרצונותיו וצרכיו של הדרג הפוליטי.
