מלך נורבגיה האראלד החמישי הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 89. האראלד, שכיהן כמלך מ-1991 והחזיק בתפקיד הסמלי ברובו במשך 35 שנה, היה המלך הזקן ביותר בהיסטוריה של נורבגיה ומאז מותה ב-2022 של מלכת בריטניה אליזבת השנייה היה גם המונרך המבוגר ביותר באירופה כולה. בנו, יורש העצר הוקון, הפך כעת למלך בגיל 53.
האראלד אושפז ביום שני בשבוע שעבר בבית החולים הלאומי באוסלו בעקבות אנמיה המוליטית, שבה כדוריות הדם האדומות נהרסות ומתפרקות בדם מהר יותר מקצב הייצור של כדוריות חדשות על ידי מוח העצם. ארמון המלוכה באוסלו דיווח כי בסוף השבוע שעבר חלה הידרדרות במצבו, וכי הוא קיבל טיפול אנטיביוטי בעקבות זיהום חיידקי בדם. בנו, הנסיך הוקון וכעת המלך החדש, מילא מאז שאביו אושפז את מקומו כעוצר.
גלריה
מלך נורבגיה האראלד החמישי נעזר בקביים, ב-2024. סבל משלל בעיות רפואיות לאורך השנים, והיה המונרך המבוגר ביותר באירופה
(צילום: Rodrigo Freitas / NTB / AFP)
האראלד, שבעברו היה מעשן כבד, סבל לאורך השנים משלל בעיות רפואיות, ובנו מילא את מקומו כמה פעמים בעקבותיהן. הפעם הראשונה הייתה בין 2003 ל-2004, אז נותח בעקבות סרטן שלפוחית השתן שהתגלה בו; בשנה שלאחר מכן בעקבות ניתוח שבו הוחלף מסתם אבי העורקים שלו במסתם לב מלאכותי; וב-2020 בעקבות ניתוח נוסף שבו הוחלף המסתם הישן. באותה שנה הוא גם אושפז בעקבות קשיי נשימה, אם כי רופאיו שללו קשר לקורונה. ב-2024 אושפז שוב, הפעם במהלך חופשה במלזיה, והושתל בו קוצב לב זמני, שבהמשך, בנורבגיה, הוחלף לקוצב לב קבוע. באפריל אותה שנה כבר הודיע בית המלוכה כי בשל גילו הוא יפחית "בקביעות" את מילוי חובותיו הציבוריות.
האראלד נולד ב-21 בפברואר 1937 באחוזת סקאוגום של בית המלוכה הנורבגי, השוכנת ליד אוסלו, למי שהיה אז יורש העצר אולף ולימים המלך אולף החמישי, ולנסיכת שבדיה מרתה. האראלד היה ילדו הצעיר והשלישי של אולף, אך גם בנו היחיד בתקופה שבה רק זכרים הורשו לרשת את הכתר. הוא הראשון מבין מלכי נורבגיה שגם נולד על אדמתה זה יותר מ-600 שנה – מאז אולף הרביעי שמת ב-1387. הסיבה לכך היא שבמשך מאות השנים הללו לא הייתה נורבגיה ממלכה נפרדת, אלא חלק מאיחודים שונים עם דנמרק ושבדיה. עם צאתה לעצמאות רשמית משבדיה ב-1905 בחרה נורבגיה בהוקון השביעי, סבו של האראלד, כמלך שלה, והוא היה במקור ממשפחת המלוכה הדנית, בעוד בנו אולף נולד בבריטניה. רעייתו של המלך הוקון השביעי וסבתו של האראלד הייתה הנסיכה מוד, בתו של מלך בריטניה אדוארד השביעי – ובשל קשר משפחתי זה האראלד גם מוקם בשעת מותו במקום ה-92 בסדר הירושה לכתר הבריטי.
האראלד עם מלכת בריטניה אליזבת השנייה, בביקור בארמון בקינגהאם ב-2005
(צילום: AP Photo/Matt Dunham, File)
ילדותו של האראלד עברה תחת טלטלות מלחמת העולם השנייה, וב-1940, כשהיה בן 3 בלבד, ברחה משפחת המלוכה מנורבגיה אחרי שסבו המלך סירב בתוקף לשתף פעולה עם הנאצים שפלשו למדינה וכבשו אותה. המשפחה התפצלה, כאשר האראלד הקטן, אמו ושתי אחיותיו מצאו תחילה מקלט בשבדיה, שנותרה נייטרלית במלחמה, ובשל החשש שהיא אינה מקום בטוח מספיק עבורם הם עזבו בהמשך לארה"ב, שם התגוררו עד לתום המלחמה בוושינגטון, כשהאראלד אף השתתף בטקס ההשבעה הרביעי של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1945, חודשים לפני מותו. אביו וסבו המלך היו בתקופה הזו בגלות בבריטניה, ויחד חזרה המשפחה לנורבגיה אחרי תבוסת הנאצים.
שיט באולימפיאדה ונישואים עם בת הסוחר
כעשור לאחר מכן מתה אמו מרתה ממחלת הסרטן כשהיה בן 17 בלבד, אובדן שהשפיע עליו עמוקות. האראלד הפך ליורש העצר ב-1957, כשהיה בן 20, בעקבות מות סבו ועלייתו לכתר של אביו אולף, וכסטודנט צעיר התחנך באקדמיה הצבאית באוסלו ובהמשך גם באוקספורד שבבריטניה. הוא היה ספורטאי מצטיין בתחום השיט וייצג את נורבגיה שלוש פעמים באולימפיאדות הקיץ: בטוקיו (1964), במקסיקו סיטי (1968) ובמינכן (1972). הוא המשיך להתחרות גם עשרות שנים לאחר מכן, וב-2005, כשכבר היה מלך, זכה צוותו במדליית זהב באליפות אירופה.
האראלד עם חברי נבחרת ארצו בכדורגל, ובהם השוער אוריאן נילאנד, בקבלת פנים שנערכה להם בארמון באוסלו בחודש יולי, אחרי שחזרו מהמונדיאל בעקבות ההפסד לאנגליה ברבע הגמר
(צילום: Amanda Pedersen Giske / NTB / AFP)
ב-1968 נישא לסוניה הרלדסן, נישואים שנחשבו אז לשערורייתיים למדי בשל העובדה שהיא לא אשת אצולה והייתה בת של סוחר בגדים. לנישואים קדמה מערכת יחסים בת תשע שנים, שנשמרה בסודיות, ותחילה המלך אולף סירב לאפשר לבנו להינשא לה בשל מוצאה הפשוט – אך נכנע אחרי שהאראלד איים כי לעולם לא יינשא למישהי אחרת במקומה, איום שאם היה ממומש היה מסכן את עתידה של השושלת. לזוג נולדו שני ילדים: הבת הבכורה הנסיכה מרתה לואיז, שנקראה על שם אמו של האראלד, והנסיך הוקון שכעת הפך למלך. יש לציין כי כיום החוק בנורבגיה מעניק גם לנשים את הזכות לרשת את הכתר, אבל השינוי נעשה רק ב-1990 וחל רק על מי שנולד מאז, כך שהוא לא חל על הנסיכה מרתה לואיז.
למלך נורבגיה יש בעיקר סמכויות סמליות, והאראלד זכור כמי שמילא תפקיד חשוב באיחודה של הממלכה אחרי אסונות שפקדו אותה, בפרט הטבח ההמוני שביצע ביולי 2011 איש הימין הקיצוני אנדרס ברינג ברייוויק – שרצח 77 בני אדם, רובם הגדול בני נוער שהיו בכנס צעירים של מפלגת הלייבור הנורבגית באי הנופש אוטויה. ברייוויק ירה בהם למוות, אחרי שפוצץ מכונית תופת באוסלו. המלך האראלד נפגש אז עם משפחות הקורבנות, הזיל דמעות בטקס אזכרה לאומי ובלילה שאחרי הטבח נשא נאום מיוחד שבו אמר: "חשוב שנעמוד עכשיו יחד ונתמוך זה בזה, ושלא נאפשר לפחד להשתלט עלינו".
בנו של האראלד, כעת המלך הוקון, יחד עם רעייתו מטה-מריט, בעשור שעבר
(צילום: גטי אימג'בנק)
בריאיון שהעניק אחר כך ל"ניו יורק טיימס", הוא המעיט אמנם מחשיבות התרומה שהייתה לו להתגברות הלאומית על האסון, אבל אמר: "תמיד הייתה לי ההרגשה שבזמני משבר, בשביל זה אנחנו בעצם כאן. זה הוכח ב-1940, ונראה אם זה יתפתח באותו האופן גם הפעם. אתה עושה מה שבא לך בטבעיות, ואם זה נכון – מה טוב. הכול קרה מהר מאוד, ואתה חייב לפעול לפי האינטואיציה". כבר באותו ריאיון לפני 15 שנה הביע אמונה ביכולותיו של בנו הוקון, ואמר שנורבגיה "נמצאת בידיים טובות". הוא הוסיף שכדי להיות מלך נדרשת "תקופת למידה לכל החיים", אבל הדגיש שבנו כבר עבר את המבחן שלו כאשר נשא גם הוא נאום לאומה בעקבות אותו טבח: "היו לו כמה רעיונות טובים מאוד, והוא נשא נאום חזק. הוא תפקד מצוין. אנחנו צוות טוב מאוד, אני חושב".
רצה להביע תנחומים על 7/10, ונאסר עליו
האראלד מעולם לא ביקר בישראל, וב-2020 דווח כי אף שהוזמן לארץ הוא לא צירף אותה לביקור שערך אז בירדן, שהיה הביקור הראשון שלו במזרח התיכון. את ההזמנה לבקר בישראל קיבל שש שנים קודם לכן מנשיא המדינה דאז שמעון פרס, במהלך ביקור רשמי שערך בנורבגיה ב-2014. בארוחת ערב חגיגית שהאראלד ערך אז לכבודו בארמון באוסלו הוא אמר שישראל ונורבגיה מקיימות "ידידות חמה וקרובה", וציין שנורבגיה הצביעה ב-1949 בעד קבלת ישראל לאו"ם ובכך הכירה במדינת ישראל. הוא הזכיר גם את הסכמי אוסלו שאותם הוביל פרס עצמו בשנות ה-90, והוסיף: "כולי תקווה שרוח אוסלו תוכל להביא להתקדמות הנדרשת בדחיפות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים".
האראלד מארח את נשיא ישראל דאז שמעון פרס, ב-2014
(צילום: Liv Osmundsen, the Royal Court)
אחרי ההימנעות מביקור בישראל ב-2020 העריכו פרשנים כי ייתכן שההחלטה נבעה בשל המתיחות שכבר אז התגלעה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למנהיגים בעולם המערבי בכל הנוגע לשאלה הפלסטינית. שלוש שנים אחר כך, אחרי טבח 7 באוקטובר ב-2023, ביקש המלך מממשלתו להביע באופן אישי תנחומים על מתקפת הטרור – אבל זו סירבה, ומשרד החוץ באוסלו קבע אז שאת התנחומים צריך לעשות נציג הממשלה, לכאורה בהתאם לנוהל המקובל אחרי פעולות טרור – אף שבעבר, אחרי מתקפות במדינות אחרות בעולם, הביע גם המלך תנחומים בשם המדינה.
הסירוב לאפשר למלך להביע תנחומים עורר אז זעם בקהילה היהודית המקומית, ורק לפני חודשים אחדים הביעו בממשלה הנורבגית, הנחשבת לעוינת מאוד כלפי ישראל, חרטה על כך. המלך עצמו התייחס לטבח ביום השנה הראשון שלו ב-7 באוקטובר 2024, אז ביקר בבית כנסת באוסלו ואמר: "הסבל שנגרם כתוצאה מהטרור ומהמלחמה במזרח התיכון נוגע בנו ומדאיג אותנו. כאן בבית, כל מי שיש לו בני משפחה וחברים בישראל, בפלסטין ובלבנון נפגע מכך קשות. עלינו לעמוד יחד כדי שאנשים וקהילות ירגישו בטוחים בנורבגיה. איש לא צריך לחוות שנאה, הסתה ואיומים כתוצאה מסכסוכים במקומות אחרים בעולם".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של מלך נורווגיה, האראלד החמישי. המלך האראלד אהב את העם והיה אהוב על ידו, שירת את האומה כמלך בנאמנות ובמסירות במשך למעלה מ-35 שנים. בשם אזרחי ישראל, אני מביע תנחומים לעם הנורווגי, למשפחת המלוכה ולממשלת נורווגיה. יהי זכרו ברוך".
השערוריות שפגעו במשפחת המלוכה
בנו של האראלד, הוקון, יורש את הכתר בתקופה בעייתית הן מבחינה אישית והן מבחינה ציבורית, על רקע כמה שערוריות שבהן הסתבכו לאחרונה בני משפחתו. אשתו של הוקון, כעת המלכה מטה-מריט בת ה-53, עברה בחודש יוני האחרון השתלת ריאה בעקבות פיברוזיס ריאתי כרוני, מחלת ריאות חשוכת מרפא שבה רקמת הריאה מצולקת ומקשה על הנשימה. ההשתלה נעשתה יומיים בלבד אחרי שבנה של מטה-מריט, מריוס בורג הויבי בן ה-29, הורשע בשני מקרים של אונס ונשלח לארבע שנות מאסר.
עברה השתלת ריאה רק בחודש יוני. מטה-מריט, אשתו של המלך החדש הוקון, בצילום שבו היא נראית מחוברת לחמצן
(צילום: REUTERS)
הויבי נולד למטה-מריט ממערכת יחסים קודמת, לפני שנישאה להוקון בשנת 2001. לפיכך מריוס הוא בנו החורג של המלך החדש, אך הוא עצמו אינו מחזיק בתואר מלכותי כלשהו, ואינו נכלל בשרשרת הירושה לכתר. למרות זאת הוא נחשב לבן בית במשפחת המלוכה, עמה גדל מאז שהיה בן ארבע, והפרשה פגעה בפופולריות של המשפחה כולה. למטה-מריט ולהוקון נולדו לאחר נישואיהם שני ילדים משותפים, אחים חורגים למריוס – הנסיכה אינגריד אלכסנדרה, בת 22 וכעת יורשת העצר, והנסיך סוורה מגנוס, בן 20.
לפרשת האונס הצטרפה פרשייה נפרדת שבה נחשפו קשריה של המלכה החדשה מטה-מריט לעבריין המין ג'פרי אפשטיין, עמו נפגשה והתכתבה גם אחרי שהורשע לראשונה בעבירת מין בנערה ב-2008. במיילים שנחשפו בעקבות פרסום מסמכי פרשת אפשטיין על ידי הממשל בארה"ב, היא שאלה אותו בין היתר "האם זה בסדר שאמא תציע לבנה בן ה-15 פוסטר של שתי נשים עירומות מחזיקות גלשן?", וכשהשניים התכתבו על כך שאפשטיין נמצא ב"ציד נשים בפריז", היא כתבה לו ש"הבירה הצרפתית טובה לבגידות", והוסיפה ש"נשים סקנדינביות הן חומר טוב".
מריוס בורג הויבי, בנה של מטה-מריט מנישואים קודמים שלה, שנשלח ל-4 שנות מאסר בגין אונס
(צילום: Lise Åserud / NTB / AFP)
סקר של מכון Norstat שפורסם ב-21 בפברואר – בעיצומו של משפט האונס של הויבי – הצביע על צניחה בתמיכה של הנורבגים בהשארת מוסד המלוכה, מ-70% בחודש שלפני כן ל-60%. אבל אחרי סיום המשפט נראה שהפופולריות שלה השתפרה מעט, וסקר של אותו מכון מחודש מאי הראה שמספר התומכים עלה ל-64%, וייתכן מאוד שהיה לכך גם קשר למחלה הקשה שעמה התמודדה מטה-מריט. כך או כך, הסקרים האחרונים הראו כי התמיכה במלך האראלד עצמו נותרה גבוהה מאוד, והוא קיבל באחד מהם ציון אהדה של 9.2 מתוך 10.
