ישראל לישנסקי הוא בן הדור הרביעי שמפעיל את בית המלון הבוטיק של משפחתו, נצר לאבי סבו, שהקים את המקום בשנות ה-30 לאחר שעלָה מאוקראינה. בית המלון העתיק, עם מרצפות מאיטליה וחלונות כחולים שיובאו אי אז, נפגע מהדף הטילים שנורו על מטולה ללא הרף במהלך השנה וחצי הראשונות למלחמה.
המלון לא חריג בנוף. אין בית במטולה שלא נפגע. "אתה גר כאן?", אני שואלת נער, "אני ספציפית התפוצץ לי הבית" הוא עונה בנונשלאנטיות. לא לכולם יש בתים לחזור אליהם לפני שיפוץ ממושך.
ראש מועצת מטולה, דוד אזולאי, ניסה להגן על התשתיות האזרחיות בזמן הלחימה, אך לרוב נדחקו הצרכים האזרחיים החשובים בפני הצרכים המבצעיים הדחופים. מטולה, כמו שאר יישובי הגבול, מצויה כעת בשיפוץ כבישים, תשתיות ובתים שנפגעו.
לוקח זמן להחזיר את החיים למקום שננטש. זה כבר לא אותו מקום, החזרה יוצרת מציאות חדשה. האכזבה מהדרג הצבאי, שלא נקט פעולה למרות האיום הברור בו נמצאו יישובי הגבול הצפוניים בשישי באוקטובר, מייצרת חוסר שקט.
בית הספר במטולה לא פתח את שנת הלימודים. מדובר בשבר גדול למושבה וללישנסקי עצמו. "דודה שלי בת 103, היא עדיין צלולה לגמרי. היא למדה כאן בבית הספר, וגם אמא שלי, וגם אני. עכשיו הוא נסגר, היא שואלת אותי למה. איך אסביר לה שמתוך כיתה של 20 ילדים לפני המלחמה חזרו רק חמישה? ההורים לחצו שלא יפתח כאן בית הספר כי העדיפו לשלוח למקום עם יותר מאשר חמישה ילדים בשכבה". סגירת בית הספר אינה רק משמעות היסטורית אלא גם קהילתית. שאלתי את ישראל איך בחר לחזור.
"חזרתי בלב רועד", הוא מודה. "לחשוב שבספטמבר 2023 כל יום אחר הצהריים הייתי משחק עם הילד כדורגל במגרש. כמה מטרים משם, בכפר כיל'ה חיכו מחסני תחמושת להתפוצץ עלינו".
הרחובות עדיין ריקים יחסית, ובכל זוג עיניים שעובר ברחוב ופוגש זוג עיניים שחולף מולו, יש שמחה שנדלקת. שום דבר לא מובן מאליו, כל רמז לשגרה הברוכה שהייתה מתקבל בהתלהבות
"חזרו לכאן מי שיש לו שורשים או אדמה, מי שהמשפחה שלו מכאן במקור. אני לא יכולתי להיות זה ששובר מסורת של 96 שנה של הפעלת בית המלון. אני אהיה כאן עכשיו, והילדים שלי שיעשו מה שהם רוצים".
אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים
אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים, טען הפילוסוף היווני הרקליטוס. גם אם תיכנס שוב, המים כבר אחרים, הנהר משתנה בכל פעם. החזרה ליישובי הגבול היא הדרגתית ולוקחת זמן. המלחמה שכאן כבר נדמה שחלפה, ניכרת בעיקר בשיפוץ הנרחב בכל פינה, פה ושם במפגש עם קבוצת עצים שרופים, או מדרכות ששוייפו על ידי הטנקים שעברו ברחובות.
הרחובות עדיין ריקים יחסית, ובכל זוג עיניים שעובר ברחוב ופוגש זוג עיניים שחולף מולו, יש שמחה שנדלקת. שום דבר לא מובן מאליו, כל רמז לשגרה הברוכה שהייתה מתקבל בהתלהבות, כניצנים של ההתחדשות הכללית. בכיכרות ערוגות הפרחים פורחות, ויש בכך התרוממות רוח מרגשת, הסערה חלפה ויש תחושה של התחלה חדשה באוויר.
תירא אל כהן בין יישובי הגבול שנפגעו קשה במיוחד נמצאות גם כפר יובל, משגב עם, מנרה ומרגליות. במטולה לבדה נפגעו מאות בתים - יותר ממחצית מבתי היישוב - ובאירוע אחד נהרגו חמישה אנשים, בהם חקלאי מקומי וארבעה עובדים זרים; בכפר יובל נהרגו אם ובנה מפגיעת טיל נ"ט ישיר בביתם, ובאירוע נוסף נפצעו ארבעה מחברי כיתת הכוננות; במנרה נפגעו למעלה ממחצית מבתי הקיבוץ; במרגליות נרשמו פגיעות ישירות בבתים ובמבני ציבור, בהם בית העם ולול תרנגולות.
במשגב עם תועדו עשרות בתים שניזוקו, חלקם ישירות מרקטות וחלקם מהדף הירי מתוך היישוב. אחד מהם הוא של כפר הסטודנטים שהקמנו ב"קדמה" ב-2018, בשנה בה נמצאה מנהרה חפורה אל לב הקיבוץ. ההרס של המלחמה הותיר חותם על קו הגבול וממחיש את הדרך הארוכה לשיקום. בקו הגבול הזה, שבו השגרה נשברת שוב ושוב, השיקום הוא לא רק של הבתים – אלא גם של התקווה.
הכותבת היא נשיאת ומייסדת "קדמה - התיישבות צעירים"
