בילדותנו, גדלנו על דמויות שמסרו את נפשן בדורות עברו על שמירת יהדותם; במרתפי האינקוויזיציה, במלתעות הקג"ב, במחנות ההשמדה. אלה סיפורי גבורה מצמררים על תקופות עבר, שהיו ואינם, כאלה שדורנו לא התנסה בהם, ברוך השם.
כשעמדתי השבוע במרכז כפר חב"ד מול אגם ברגר והוריה, שלומי ומירב, שבאו לביקור הודיה ותפילה, הבנתי שההיסטוריה חוזרת. אומנם אנחנו לא חיים תחת משטר מאיים ויהודים לא נלקחים לחקירה מבתי הכנסת לגלות אכזרית בסיביר, אבל דמויות גבורה יהודיות קיימות גם היום, כאן איתנו, והן ראויות להערצה והערכה.
"את ספר תורה מהלך, אפשר לחבק אותך?" שאלה אישה מבוגרת, שראתה את אגם יוצאת מבית המדרש, אתמול, עם השלוחים והרבנים שליוו אותה. אגם ענתה בחיוב, עם חיוך מבויש. מאז רגעי שחרורה - אז הניפה את המסר "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי" - היא הפכה לאייקון של אמונה, של תעצומות, של עוצמה.
כל עדות מהשבי שנכרכה בשמה גדולה האחת מהשנייה. סיפורים בלתי נתפסים על נערה יהודייה, מחולון, שלא התבלבלה מול המציאות האכזרית שנכפתה עליה, שלא נכנעה לטרור הפסיכולוגי, שלא נפלה רוחה מול הזאבים צמאי-הדם שהקיפו אותה ואת חברותיה הגיבורות לאורך ימי שבי חמאס בעזה.
אמה של אגם, מירב, גוללה סיפורים בלתי נתפסים על גבורתה של בתה. אחד מהם נגע להתנזרותה מאכילת בשר שאינו כשר. אגם נחלשה בשבי ונאלצה לקחת כדורי אנטיביוטיקה שהביאו לה. רק אחרי שקראה בספר "בחיל וברוח" שחיבר הרב חיים דרוקמן, ושהושאר בעזה על-ידי חיילי צה"ל, היא החליטה לאכול. "היא אכלה את הבשר עם ייסורי מצפון ובבכי גדול", סיפרה אמה, כשבתה על-ידה, מהנהנת בחיוב, כמאשרת את דבריה, "גם זה סוג של השגחה אלוקית".
במשך דקות ארוכות נחשפנו לגבורה יהודית במהדורת 2025. "אגם צמה ביום כיפור", סיפרה האם, "וביקשה מהמחבלים שאת הארוחה שנתנו לה בשעות הבוקר, ישמרו עבורה עד לזמן הסעודה המפסקת, כדי שיהיה לה כוח לצום. היה שלב מסוים בתחילת חודש אב שבו נתנו לה לצפות בטלוויזיה ישראלית, והיא ראתה את התאריך העברי, וכך יכולה הייתה לספור עד לתשעה באב, אותו צמה, כאילו לא הייתה בשבי".
והייתה גם עדות מרטיטה הנוגעת לשמירה שלה על חג הפסח, בתוך התופת הנוראי בשבי. "אחרי שאגם פיתחה שיח עם המחבלים, היא ביקשה מהם שלא ייתנו לה חמץ במהלך הפסח. המחבלים הסכימו ונתנו לה מוצרים מקמח תירס. אגם גם ניסתה, בכוחות שהיו לה ובתנאים שהיו לה, להכשיר מעט כלים, כדי שתוכל להשתמש בהם בימי החג".
הסיפור של אגם ברגר, כמו גם של כלל הגיבורים, החטופים והחטופות, הוא לא רק סיפור על הישרדות, הוא סיפור על עמידה איתנה מול אתגרי החיים, על האמונה שלא נפלה גם במצבים הקשים ביותר. זהו סיפור שמזכיר לנו שגבורה יהודית היא לא רק פרק בהיסטוריה, אלא משהו שעדיין חי ונושם בתוכנו, גם כאן, בעידן המודרני.
אגם לא רק חזרה הביתה – היא חזרה עם כוח פנימי עז, עם אמונה שהניעה אותה להישאר נאמנה לערכים שלה. הסיפור שלה הוא לא רק השראה, הוא תזכורת חיה לכך שגבורה יהודית, בכל דור, לא מפסיקה להדהד. שנהיה ראויים לגבורה הזו.
