אירוע יוצא דופן התרחש בבית החולים שיבא בשבוע שעבר, כשמטופל שסבל ממחלת ניוון שרירים עבר המתת חסד, לאחר שבית המשפט אישר באופן חריג את בקשתו בחודש יולי האחרון. "לנוכח האמור בבקשה, ובשים לב לכך שמדובר במחלה חשוכת מרפא כיום, המצויה בשלב מתקדם שבו נגרמים למיכאל סבל וייסורים קשים ללא מזור, ולרצון המפורש שהביע מיכאל בדעה צלולה, מצאתי כי אין מניעה מן הדין לכבד את מבוקשו", כתב השופט אמיר לוקשינסקי גל בפסק דינו. איבריו של החולה נתרמו.
המטופל הוא מיכאל פודולסקי בן ה-44, שאובחן ב-2019 עם ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית וחשוכת מרפא, ומאז חלה הידרדרות ניכרת במצבו. בפסק הדין נכתב כי "זה כשלוש שנים מיכאל מונשם באמצעות מכונת הנשמה מלאכותית, בשל כשל של שרירי הנשימה. בנוסף בשל הפרעה קשה במנגנון הבליעה הוא מוזן באמצעות צינורית הזנה ישירות לקיבה (PEG)".
עוד צוין כי פודולסקי היה משותק לחלוטין ומרותק למיטה בביתו כשהוא במצב סיעודי מלא, ולא הייתה באפשרותו לבצע פעולות בסיסיות באופן עצמאי. "בשנים האחרונות מיכאל איבד את יכולת הדיבור וכעת הוא מתקשר רק באמצעות עיניו בלבד, ועמן ובסיוע מחשב הוא גם כותב. החשש הוא שבתקופה הקרובה אף יכולת זו תאבד, ומיכאל יוותר כלוא בגופו - צלול בדעת, אולם ללא יכולת לקיים תקשורת כלשהי, ובכלל זאת ללא אפשרות להביע את רצונותיו, את מכאוביו, ואת צרכיו היסודיים ביותר", נכתב.
בתחילת יולי הגיש פודולסקי באמצעות עו"ד עמית גורביץ' עתירה דחופה למתן סעד הצהרתי, שיתיר לרופא המטפל בו להפחית באופן הדרגתי את קצב ההנשמה ואת רמת החמצן במכונת ההנשמה שאליה הוא מחובר, ולמעשה כך יוכל לסיים את חייו. בקשתו אושרה באמצע חודש יולי ובוצעה בפועל בשבוע שעבר במרכז הרפואי שיבא (תל השומר).
בישראל קיים איסור מפורש על המתת חסד, ואיסור על שידול או סיוע לחולה למות. לצורך היערכות מראש למצב של אובדן כשירות, חוקק בישראל לפני 20 שנה (2005) חוק החולה הנוטה למות, המאפשר להסדיר כללים שלפיהם אפשר להורות מראש על קבלה או מניעה של טיפול מאריך חיים.
שופט בית המשפט המחוזי אמיר לוקשינסקי גל ציין בפסק הדין כי בבקשתו של המטופל "אין גורמים למותו של החולה באמצעות פעילות אקטיבית של ניתוק ממכשיר ההנשמה, אלא מצמצמים את הטיפול למינימום, וכן אין מוסיפים טיפולים נוספים או חדשים הדרושים, בדרך כלל, להצלחת פעולת ההנשמה, וכך נשמר עקרון הפסיביות". עוד כתב השופט כי המהלך אף תואם את חוק זכויות החולה, בכך שאינו כופה על המטופל קבלת טיפול שהוא מסרב לקבלו. מקרה דומה קודם אירע בשנת 2014, גם אז של חולה במחלת ניוון שרירים סופנית (ALS).
בתצהיר שהוגש עם בקשתו של פודולסקי לבית המשפט, ושאומת על-ידי טביעת אצבע, תיאר פודולסקי את מצבו ותחושותיו: "בשנה וחצי האחרונות חלה הידרדרות משמעותית במצבי. אינני מסוגל יותר להזיז אף איבר בגופי חוץ מעיני. איני מסוגל לעבור לכיסא רחצה כי כל תזוזה קטנה כרוכה בכאבים, ואין לי יותר מסת שריר בעכוז ובמותניים כדי לשבת. אני מרותק לחלוטין למיטה. לא התרחצתי כבר יותר משנה. רק עם מגבונים. אני מרגיש כמו שק עצמות", כתב והוסיף: "אני נורא מפחד להישאר בלי יכולת לתקשר. אני חסר אונים ובמצוקה פיזית ונפשית".
בהמשך לכך הוא הביע את רצונו שלא להאריך את חייו, וכתב: "חיי עכשיו הם גיהינום וברצוני לסיימם. זו החלטה אישית בלבד ואף אחד לא השפיע על קבלתה. אני לגמרי צלול בדעתי והחלטתי נחושה". עוד ציין כי את העובדה שהוא רווק, שהוריו נפטרו ונותר עמו רק אחיו יורי.
בקשתו של פודולוסקי לבית המשפט נתמכה בשלוש חוות דעת רפואיות, בהם ד"ר אהוד הוכנר, מומחה ברפואה פנימית וגריאטרית, המלווה אותו משנת 2021 ביחידה לטיפולי בית של קופת החולים, שציין כי בעבר, כל עוד היה שביב של תקווה, נוסו טיפולים שונים, אך אלה אינם ריאליים כיום, והצפי היחיד הוא להחמרה קרובה במצבו. חוות דעת נוספות ניתנו מטעם מומחית בפסיכיאטריה ד"ר איריס פדלון, וד"ר עמית שינטל רופא פנימאי העוסק מזה כשמונה שנים בטיפול פליאטיבי שמטרתו הקלה על סבל למטופלים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא לקראת סוף חייהם, שהתרשם גם הוא מהרצון שהביע מיכאל באופן עקבי וברור לסיים את חייו ללא סבל.
כאמור, ביום חמישי האחרון, במחלקת טיפול נמרץ בשיבא בוצעה הפחתת חמצן לפודולסקי, כפי שבית המשפט המחוזי אישר, ובהתאם להוראות שפורטו בפסק הדין, לפיהן בטרם תחילת מהלך הפחתת קצב ההנשמה, ישאל הרופא את פודולסקי ויוודא מעבר לכל ספק סביר שהוא נחוש בדעתו לכך. "רק אם ישיב בחיוב, ובאופן ברור כי זה רצונו, ניתן יהיה להמשיך", נכתב. עוד צוין כי לפודולסקי ניתן סדציה פליאטיבית למניעה בין השאר של כל תחושת מחנק, וניתן יהיה לבצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה וריכוז החמצן עד ל-21% שהיא רמת החמצן באוויר החופשי, בהתאם לנהלים הרפואיים.
בא כוחו של פודולסקי, עורך הדין ד"ר גורביץ', מסר: "פסק הדין מהווה ביטוי לחופש הבחירה והכבוד של מיכאל שנתון היה בסבל קיומי וללא עתיד. פסק הדין לא רק אנושי אלא גם עומד בתנאי החוק שכן אין מדובר בהמתה אקטיבית אלא בהפחתת רמת החמצן לחולה שלא יכול לעשות בעצמו את הפעולה הזו. לפני פסק הדין מיכאל היה אומלל, אחרי שניתן הפך בחזרה לאדם ככל האדם - כזה שיכול לקבל אחריות על חייו ולסיים אותם לפני שעיניו יתעייפו ובכך יאבד כל קשר תקשורת עם העולם וישאר כלוא בגופו לזמן בלתי מוגבל".
