הפיגוע בבית הכנסת במנצ'סטר אתמול (חמישי) במהלך יום כיפור, שבו נרצחו שני יהודים, הפתיע את הקהילה היהודית בקרומפסאל פארק - אחד הפרברים של העיר הגדולה. הוא ידוע כמקום שבו חיים בשלום נוצרים, הינדואים, סיקים, מוסלמים - וקהילה יהודית אחת גדולה ומגוונת, השנייה בגודלה בבריטניה. כ-30 אלף יהודים חיים שם, כעשירית ממספר היהודים בממלכה.
הפיגוע במנצ'סטר - עוד כותרות:
הצעקות על סגן ראש ממשלת בריטניה: "תתבייש!"
(צילום: רויטרס)
אבל למרות ההפתעה, רבים בקהילה היהודית, שמספרים על הסולידריות בין הדתות, אומרים שזו הייתה של זמן. "השאלה היא לא אם נעזוב - אלא מתי. זו השיחה בתוך הקהילה כבר כמה חודשים. כנראה שרובנו ניסע לישראל", אמר אייבי, שמתגורר בעיר מנצ'סטר עצמה כבר 11 שנים. הוא הגיע עם משפחתו לקרומפסאל פארק בגלל יום כיפור.
"הייתי בבית הכנסת שנמצא כדקה מכאן. בעשר ורבע מישהו נכנס וסיפר שקורה משהו. תוך כמה דקות קיבלנו שיחת חירום שצריך להודיע לכל השומרים בקהילה שבית הכנסת בהיטון הותקף, ושאנחנו צריכים להסתגר", שחזר אייבי. ידעתי שהילדים שלי - בני 8 ו-10, היו בדרך לפגוש אותי - ולכן חיכיתי בשער. אחרי 7 באוקטובר הם שאלו מה הקשר בין המלחמה בישראל למה שקורה כאן במנצ'סטר. רציתי לשמור על התמימות שלהם ככל שאוכל, אבל אתמול נאלצתי להסביר להם ששונאים אותנו כי אנחנו יהודים - וזה לא קשור לישראל או פלסטין. כשצועקים כאן 'שחררו את פלסטין' זה מיתרגם כאן לשנאה ואלימות בעיר".
הקולות בקהילה היהודית במנצ'סטר: "שונאים כי אנחנו יהודים"
(צילום: תמר שבק)
7 צפייה בגלריה
הטקס בגשם זלעפות, היום. "כנראה שרובנו ניסע לישראל"
(צילום: Christopher Furlong/Getty Images)
אייבי, שמתגורר כאמור במנצ'סטר, החליט דווקא היום להסתובב עם כיפה. "בדרך כלל אני חובש כובע בייסבול. אני לא אומר לילדים להתלבש אחרת - אבל לא אתן להם להסתובב לבד ברחוב", אמר.
בקרומפסאל פארק עמדו היום דקות ארוכות תחת גשם וברד מאות בני אדם שבאו להביע תמיכה בקהילה לפני כניסת השבת. היו שם אנשים מכל הדתות ושכבות האוכלוסייה, שבאו לטקס. הם הריעו לשוטרים ולחברי ה"קומיוניטי סקיוריטי טראסט" - ששומר על המרכזים היהודיים מטעם הקהילה היהודית בבריטניה. מי שהתקשה לדבר היה סגן ראש ממשלת בריטניה, דייוויד לאמי, שהתקבל בקריאות בוז. "לך לפלסטין, אתה אשם, בוגד, בגללך אנחנו צריכים לעזוב", קראו לעברו. מאוחר יותר הוא צייץ: "שמעתי היום בעצרת, אחרי התקפת הטרור האיומה את כאבכם, הכעס והצער. אנו עומדים יחד עם הקהילה היהודית בצער ובסולידריות ונגד האנטישמיות. אנו מעלים את רמת האבטחה בבתי הכנסת ותומכים בקורבנות. שנאה לעולם לא תפריד בינינו".
עדיין לא יכולים להיכנס הביתה
ג'וש ארונסון, עיתונאי ופעיל חברתי בריטי-ישראלי, הוא גם חבר במועצת קול העם של הנשיא הרצוג ומייצג את הקהילה היהודית בכמה ארגוני גג. ביתו שוכן ממש מול בית הכנסת. "מדי פעם אני מתפלל בו, ביום כיפור הוא תמיד מלא", אמר. "אני עדיין מחכה לדעת מתי אני יכול לחזור הביתה. זה זעזוע גדול. לא רצחו יהודים בבריטניה על רקע אנטישמי מאז 1299. בבוקר שמעתי יריות ואז סירנות ומסוקים ואז הוציאו אותנו בפיג'מות".
ג'וש הכיר את שני הקורבנות אדריאן דאולבי (53) ומלווין קרביץ (66). "מלווין עבד בחנות הכשרה בשכונה - תמיד עם חיוך, תמיד עזר. כולם הכירו אותו. אדריאן השומר הגיע כל שבת וחג ברגל מוויטפילד השכנה. אדם מיוחד במינו, איש שמח", הוא סיפר, ואז השתתק. "אנחנו עוד לא יודעים איך לעכל את מה שקרה".
יעקב, בן 14, מתגורר גם הוא ליד בית הכנסת. "עברתי שם שתי דקות לפני האירוע. אחר כך שמעתי הליקופטרים וסירנות. כשסיפרו לי מה קרה נבהלתי כי אני מכיר הרבה אנשים בבית הכנסת. אני מתפלל שם הרבה. איש הביטחון שנפצע שומר גם על בית הספר שלנו. האחים הקטנים שלי התקשו להירדם כי הם לא הבינו מה קרה ולא רצינו לספר להם מה בדיוק קרה. עד עכשיו אני לא יכול להיכנס הביתה דרך הדלת הראשית כי האזור סגור. הרשו לנו לדלג לחצר שלנו דרך הגינה של השכנים", הוא אמר.
המשפחה מפחדת יותר מבעבר?
"לא. זה רצון האל אם נמות או לא. אפשר להיזהר יותר, להגביר את השמירה אבל ננסה להמשיך בחיינו ונישאר כאן. זה יכול לקרות בכל מקום. אנחנו מרגישים טוב בקהילה הזו למרות העצב".
דפני קירק הגיעה במיוחד מקיימברידג׳ כדי להביע הזדהות, ביחד עם בנה אנדרו, אחותו ובעלה. היא בכתה למראה זרי הפרחים בכניסה לרחוב: "אני לא יהודייה אבל עונדת דיסקית ומגן דוד. יהודים מפחדים ללכת איתם אז אנחנו עושים זאת בשבילם וכדי לתמוך בהם. זו הדרך שלנו להראות ליהודים שיש אנשים ידידותיים בסביבה ושהם יכולים להרגיש בטוחים. אנחנו גם מתנדבים בארגון בשם 'דור לדור', ואחרי 7 באוקטובר היינו בארץ כמה פעמים כדי להושיט עזרה איפה שצריך".
7 צפייה בגלריה
דפני קירק עם דיסקית מגן הדוד, לצד בנה אנדרו. "יש אנשים ידידותיים ליהודים"
(צילום: תמר שבק)
א.י הלטר ביקש לא להצטלם. "אני גר מול בית הכנסת ומתפלל שם הרבה. אתמול הייתי בבית כנסת אחר אבל אשתי הייתה בבית וראתה הכל. זה היה מאוד מפחיד וטראומטי. הכל עדיין טרי. מאוד מפחיד ומדאיג להיות יהודי במדינה הזו. אתה אף פעם לא מוכן לדברים כאלו ובטח שלא ביום כיפור אבל איפה שהוא בראש אנחנו יודעים שזה יכול לקרות", הוא אמר.
"אני מכיר טוב את הרבי ווקר (רב בית הכנסת - ת"ש). הוא היה מאוד אמיץ. אחת התמונות החזקות ביותר שנחרתו בזכרוני היא התמונה של הרבי עם הקיטל הלבן וכתם הדם עליו. זו תמונה חזקה מאוד של טוהר ודם. הוא ושאר חברי הקהילה שחסמו את הדלת הם גיבורים אמיתיים וסיכנו את חייהם".
לשאלה אם הוא ומשפחתו חושבים לעזוב השיב הלטר: "השאלה היא לא אם נעזוב אלא מתי יכריחו אותנו לעזוב – תוך שנתיים, חמש, עשר? המדינה הזו זנחה אותנו. הכל השתנה באופן דרסטי. אני לא רואה עתיד ליהודים כאן ולמען האמת גם לא לנוצרים או לאחרים. המוסלמים פשוט רוצים לבוא ולהשתלט וקיר סטרמר נכנע". וגם לישראלים יש לו מסר: "תישארו חזקים. אני יודע שגם לכם קשה מאוד - ואנחנו תומכים בכם".
