בהסכם שהושג אמש (רביעי) וייחתם כנראה היום יש שלוש מגרעות בולטות מנקודת ראות ישראלית. האחת היא שהוא אינו מבטיח את שחרור כל החטופים, אלא רק את זה של 33 החטופים הישראלים, חיים ומתים, שיוחזרו בשלב הראשון. חמאס עדיין מתנה את שחרור החיילים והצעירים שבידיו בהפסקה מוחלטת של הלחימה, וישראל לא התחייבה לכך בינתיים. העניין יידון רק לקראת השלב השני של ביצוע ההסכם.
רון בן ישי מסביר על סעיפי ההסכם
(צילום: ליאור שרון)
6 צפייה בגלריה
נתניהו, טראמפ ובכיר חמאס חליל אל-חיה. אין מנגנון כמו בלבנון
(צילום: אלכס קולומויסקי, REUTERS/Stoyan Nenov, Omar AL-QATTAA / AFP, מוטי קמחי, Carlos Osorio/AP)
עובדה נוספת שעתידה להקשות על ביצוע ההסכם בכל שלביו, כולל בשלב הראשון, היא שאין מנגנון פיקוח ותיאום שיקבע אם אחד הצדדים הפר את ההסכם ויוכל לתווך ולפשר בכל מקרה שיתגלעו פערים בביצוע. היעדר מנגנון תיאום ופיקוח כמו זה שעוקב אחר הפסקת האש בלבנון פותח לכל הצדדים אפשרות לממש את ההסכם על פי הפרשנות שלהם. למעשה לא מדובר בהסכם אחד, אלא בחמישה הסכמים:
1. הסכם על הפוגה בשלב הראשון, שמשאיר פתוחה את הדרך להשגת "רגיעה בת קיימא", ובעקבותיה שביתת נשק קבועה בשלב השני. הניסוחים המפותלים האלה נועדו לאפשר לממשלת ישראל שלא להתחייב להפסקת המלחמה, אבל דורשים עבודה נוספת מצד המתווכות כדי להגיע להסכמות בעניין זה. אם לא יגיעו להסכמות וישראל תחדש את הלחימה, לא ישוחררו החיילים והגברים הצעירים המוחזקים בשבי.
2. הסכם מפורט על שחרור חטופים תמורת אסירים פלסטיניים בבתי כלא ישראליים לפי מפתחות ולוחות זמנים סבוכים, שהם פתח למחלוקות ועימותים.
6 צפייה בגלריה
חמושים חוגגים בעזה את ההכרזה על הפסקת אש
(צילום: BASHAR TALEB / AFP) רויטרס REUTERS/Ramadan Abed)
3. הסכם הנוגע לנסיגה ההדרגתית של צה"ל מהרצועה, שגם הוא אמור להתבצע בארבעה שלבים. תחילה תהיה נסיגה של צה"ל מציר החוף (רחוב ראשיד), מה שיאפשר חזרה של עזתים תושבי צפון הרצועה בלי נשק למה שנותר מבתיהם, ואחר כך נסיגה מציר צאלח א-דין ביום ה-22. בסיום השלב הראשון יתחיל צה"ל לסגת בהדרגה מציר פילדלפי. ישראל לא תוכל, כך מתברר, לקיים פרימטר הגנתי של יותר מקילומטר לאורך גבול הרצועה, אלא רק 700 מטר שישמשו מרחב אבטחה והגנה קדמית, חוץ מחמישה מקומות שבהם יוכל צה"ל להיות במרחק מקסימלי של 1,100 מטר מגבול הרצועה.
4. הסכם הנוגע לפתיחת מעבר רפיח למעבר פצועים של חמאס אחרי שחרור החיילות הישראליות, ולאחר מכן הרחבת רשות המעבר לעוד ועוד עזתים חולים ופצועים.
5. הסכם נפרד לגבי הסיוע ההומניטרי ושיקום הרצועה.
כל אחד מחמשת הסכמי המשנה הללו הוא מסובך ומצריך תיאום וקישור רצוף בין הצדדים. ייתכן שעניין זה יידון בלילה שבין רביעי לחמישי ויסוכם, אבל בהיעדר מנגנון תיאום פיקוח יצטרכו כנראה הצלב האדום והאו"ם למלא את תפקיד המתאם והמגשר במחלוקות שיתעוררו.
ההסכם אינו מזכיר במילה אחת את חמאס. הוא מדבר רק על "הצד הפלסטיני בעזה", אבל ברור לגמרי שההסכם הזה מאפשר לחמאס לא רק לשרוד ברצועה, אלא גם להישאר בה הגורם הדומיננטי. וזה לא הכול. זה לא סוד שישראל לא רצתה שקטאר תהיה שותפה לביצוע ההסכם ולשיקום הרצועה בגלל התמיכה שהושיטה לסינוואר, תמיכה שאפשרה לו במידה רבה לבצע את מתקפת הזוועות ב-7 באוקטובר; אבל מנוסח ההסכם מתברר שקטאר או מצרים יהיו השותפות העיקריות לביצוע ההסכם מבין מדינות ערב, וקטאר תהיה הממנת הראשית של שיקום הרצועה, מה שעשוי להקל על חמאס להשתקם בעוד כמה שנים.
צה"ל יצטרך עכשיו לקחת את העובדות הללו ולתכנן את ההגנה ואת מדיניות הפעלת האש לשני תרחישים עיקריים אפשריים. תרחיש אחד הוא שהשלב הראשון בהסכם יקוים על ידי הצדדים ככתבו וכלשונו, ובסופו צה"ל ייערך להגנה על דרום ישראל בתוך מרחב בשטח הרצועה וגם בצד הישראלי של הגבול.
במקרה שלא תושג הפסקת אש קבועה זה יהיה קו ההגנה שממנו צה"ל ייכנס מדי פעם לפשיטות בתוך שטח הרצועה כדי לסכל פעולות עוינות של חמאס וניסיונות לשקם את כוחו הצבאי. פירושו של דבר שהמלחמה תימשך כשחמאס מחזיק בגברים ישראלים, צעירים וחיילים.
6 צפייה בגלריה
מטרת מיטוט שלטון החמאס לא הושגה, אבל הוויתור מוצדק. זירת תקיפה בעזה
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
התרחיש השני הוא שתושג הפסקת אש קבועה, ואז צה"ל אמור לפנות את כל שטח הרצועה ולהיערך להגנה בתוך שטח ישראל, כשאזור האבטחה ריק מלוחמי צה"ל, אבל יישאר כנראה ריק מאדם ופלסטינים לא יוכלו להיכנס אליו. במצב כזה לא תהיה לחימה, אלא אם חמאס או הג'יהאד האיסלאמי יפרו את ההסכם ואז צה"ל יוכל לפעול. אמנם הנשיא ביידן מדבר על סוף המלחמה, אבל פורמלית זה לא נמצא בהסכם. זה תלוי ברצונם הטוב של הצדדים.
מבחינה זו בישראל מסתמכים על הנשיא טראמפ, שלמרות שהוא רוצה לראות בסיום המלחמה יגלה יחס יותר מתירני לפעולות סיכול ושיבוש ההשתקמות של חמאס שישראל תנקוט. זה אירוני, אבל זו עובדה. חמאס הסכים לחתום על ההסכם מפני שהוא סומך על רצונו של טראמפ לסיים את המלחמות במזרח התיכון. ישראל לעומת זאת סומכת על טראמפ שיאפשר לה לפעול כדי לסכל את השתקמות חמאס. רק העתיד יוכיח מי מהצדדים צדק.
בכל מקרה, אם ההסכם הזה יתממש ישראל לא השיגה את מטרת המלחמה שלה והיא מיטוט שלטון חמאס ברצועה, אבל היא הצילה לפחות את חיי חלק מהחטופים, וההישג הזה מצדיק ויתורים מפליגים ולקיחת סיכונים.
פורסם לראשונה: 23:40, 15.01.25
