בריאיון ראשון מאז חזרתו של נמרוד כהן הביתה, אחרי 738 ימים ארוכים בשבי חמאס בעזה, אימו ויקי כהן מספרת מעט ממה שעבר עליו: היחס הקשה מצד שוביו במיוחד בשל היותו חייל, הלוחמה הפסיכולוגית, הקושי בשהות במנהרות החשוכות, וגם - השמחה בשיחת הטלפון הראשונה עם המשפחה, הרגע שבו נמרוד סוף-סוף נכנס לחדר שלו בבית, והאופטימיות הגדולה בשיקום הצפוי.
ויקי כהן בריאיון על השבי של נמרוד
(צילום: יריב כץ)
"אמרו לנמרוד ולחטופים שהוחזקו איתו שלא עושים שום דבר בארץ כדי להחזיר אותם, שוויתרו עליהם, שלא נלחמים עליהם", מספרת ויקי בריאיון ל-ynet. "כשהוא חזר והראינו לו תמונות מהעצרות ומהצעדות, ומציון יום ההולדת שלו בכיכר החטופים, הוא היה ממש בהלם. 'וואו, אני לא מאמין, וואו. כאילו, כל הזמן אמרו לנו דברים אחרים'".
"היו חקירות והיו כל מיני עינויים, לפחות בהתחלה, מיד אחרי השבי והחטיפה האכזרית", מתארת ויקי. "היו הרבה רגעים של פחד, של אימה, של חרדה, של חוסר ודאות, וכל מיני איומים שהם ספגו. רוב הזמן הוא היה במנהרה, זה כמובן לא דבר פשוט".
״צרחנו בהתרגשות, בקושי דיברנו״. המפגש של המשפחה עם נמרוד
(צילום: דובר צה"ל)
נמרוד שב הביתה לרחובות
(צילום: דנה קופל, מאיר תורג'מן)
בין הסיפורים שויקי מוכנה לחשוף, יש אחד שאולי משקף את אופיו האמיץ של נמרוד. "נמרוד היה עם זקן ושפם, והמחבלים החליטו לגלח לו את השפם כדי שהוא יישאר רק עם זקן, וככה הוא ייראה כמה שיותר דומה להם, שיהיה 'מוסלמי'. נמרוד התנגד מאוד, הוא לא רצה להיראות כמותם, והוא התעקש, הוא אמר, תביאו לי את המכונה, אם אתם מגלחים את השפם, אז אני רוצה לגלח את הכול, והם לא הסכימו".
"הם אמרו לו להיכנס למקלחת ולשטוף את כל שאריות השיער. שם, הוא במקרה מצא סכין גילוח, והחליט שהוא פשוט מגלח את כל הזקן. נמרוד הוא שקט ביישן, אבל כשהוא לא מסכים עם משהו, אז הוא יעשה מעשה, הוא יעמוד על שלו".
עם עיניים נוצצות בהתרגשות, ויקי מספרת על יום השחרור והמפגש עם נמרוד: "נסענו לרעים, הבטן מתהפכת. אלה רגעים שאני לא אשכח לעולם, שיחת הטלפון איתו, כשמחבלי חמאס לידו, כשאני יודעת שעוד זמן קצר אנחנו נפגוש אותו, זה היה דבר גדול מהחיים. אנחנו צרחנו, ניסינו לדבר מתוך ההתרגשות, אמרנו שבקרוב ניפגש, הוא אמר, 'אני אוהב אתכם'. אנחנו פשוט צרחנו כי זה היה כזה דבר מופלא. אחרי זמן קצר באמת פגשנו אותו, וחיבקנו אותו, וזו הייתה התרגשות עצומה".
ואז הגעתם הביתה. מה היה הדבר הראשון שנמרוד עשה?
"קודם כל נמרוד עלה לחדר שלו והתיישב על המיטה, ואני ראיתי את ההתרגשות העצומה שהציפה אותו להיות בחדר שלו, לשבת על המיטה ולהסתכל סביב על החפצים שלו. השחרור הביתה היה מוקדם יחסית, וגם חשוב מאוד. הוא רצה מאוד לחזור הביתה, וידענו שחלק מהשיקום זה חשוב לחזור הביתה".
"לבוא למקום הבטוח שהוא מכיר, לכלבה שלנו, אני חושבת שזה היה הדבר הכי נכון לעשות, לחזור כמה שיותר מהר הביתה. קרה לנו דבר מופלא שקיבלנו את נמרוד חזרה. ילד נפלא שכל כך התגעגענו אליו, וכמה כיף לחבק אותו וכמה כיף להיות כל המשפחה יחד, ולשבת סביב שולחן ולאכול, פשוט להיות ולהרגיש יחד".
אבל הדרך, כפי שאפשר להבין ולצפות, עדיין ארוכה. "הזמן שלנו כרגע והמשאבים הנפשיים הם סביב נמרוד והשיקום שלו", ויקי אומרת. "יש הרבה בלו"ז שלנו, פיזיותרפיה וכל מה שקשור בתהליך השיקומי, גם פיזי וגם בהיבט הרגשי. לנמרוד יש כוחות נפשיים עצומים וחוסן נפשי שעזרו לו לשרוד את התופת הזו, וזה גם מה שיעזור לו להשתקם. יש לו מוטיבציה מאוד גדולה, אני רואה את זה גם בטיפולים, למשל, הוא מאוד רוצה לחזור למשקל הקודם, הוא איבד הרבה מהמשקל שלו ומכל מסת השריר שהייתה לו".
"יש משקעים מכל מה שחווינו בשנתיים האלה, זו הייתה טלטלה רגשית מאוד גדולה, הרבה חוסר ודאות והרבה מתח והרבה פחד ודאגה וחרדה. זה היה מאוד אמוציונלי, יחד עם מאבק פיזי"
ויקי מספרת גם על השיקום האישי והמשפחתי, אחרי שנתיים קשות כל כך. "כן, יש באמת מחירים ששילמנו, והיה ברור שנשלם כל מחיר שצריך בשביל להחזיר את נמרוד, אם זו ההתשה הזו ברמה הנפשית והפיזית, ואם זה לאבד את הפרטיות שהייתה לנו. לא רצינו את החשיפה הזו ולא רצינו את הפרסום", היא מסבירה. "אבל כדי לנהל מאבק כזה, היינו חייבים להיחשף, והיינו חייבים לספר מי זה נמרוד, שהוא לא רק תמונה בפוסטר, אלא יש לו חיים שלמים. יש משקעים מכל מה שחווינו בשנתיים האלה, זו הייתה טלטלה רגשית מאוד גדולה, הרבה חוסר ודאות והרבה מתח והרבה פחד ודאגה וחרדה. זה היה מאוד אמוציונלי, יחד עם מאבק פיזי".
והמאבק, ויקי מדגישה, נמשך. "השמחה היא עצומה והאושר שלנו כמשפחה הוא גדול מאוד, אני מרגישה בהודיה ובהכרת תודה לכל האנשים הנפלאים שהיו איתנו במאבק. אבל לא כולם חזרו עדיין. יש עוד חללים שצריך להשיב אותם, בהם עומר נאוטרה, המפקד של נמרוד מהטנק, ועוז דניאל, שהוא גם היה איתו בצוות. צריך להחזיר את כולם, וכל עוד זה לא קרה, תמיד תהיה העננה הזו, ותמיד זה יעיב. לא תהיה שלמות ולא סגירת מעגל, עד שהם לא יחזרו לקבורה מכובדת. אנחנו, מה שנוכל לעשות במסגרת המשאבים שעומדים לרשותנו, נעשה. מכאן אני קוראת לציבור להמשיך במאבק - עד שכולם יחזרו הביתה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משאירים את זה מאחור, וממשיכים הלאה בדרך של ריפוי בכל המובנים, בכל המישורים של כולנו ביחד כמשפחה וכל אחד מאיתנו, וקודם כול, נמרוד", היא אומרת.
"עכשיו מתחיל מסע אחר, אבל עם הרבה תקווה והרבה אופטימיות והרבה מוטיבציה לשקם ולהמשיך את החיים, אנחנו שם בשבילו. הולכים איתו בדרך, בתמיכה, באהבה, תמיד איתו".
