אזרחי איראן רגילים כבר שנים להידוק החגורות ולמחסור במוצרי יסוד שכופה עליהם הכלכלה המקומית, הנתונה לסנקציות אמריקניות קשות, אבל בימים האחרונים, בעודם מנקים את בתיהם ומשקים את גינותיהם לרגל חגיגות השנה הפרסית החדשה, הם נקראו לגזור על עצמם התנזרות בלתי נסבלת גם בתחום המים – ולצמצם באופן דרסטי את הצריכה. אם לא יעשו כן, הזהירו הרשויות, המדינה עלולה להגיע ל"פשיטת רגל מוחלטת" בכל הקשור להספקת המים.
הרפובליקה האיסלאמית אמנם רגילה לכמויות משקעים נמוכות במיוחד, אבל מצב משק המים שלה השנה גרוע במיוחד. מאגרי המים בסכרים הסמוכים לטהרן כמעט ריקים, אגמים ממשיכים להיעלם, חקלאים מתקשים לטפח יבולים, ובולענים ענקיים צצים בערים. סטודנטים מעידים שאין להם תמיד מים כדי להתרחץ, ויש מי שמקלחות הפכו עבורם למותרות. בקיץ הקרוב צפויות שוב הפסקות חשמל והגבלות בהקצבת המים בצל הבצורת החמורה הפוקדת את המדינה.
המנהל הכללי של מחלקת המים והביוב של טהרן, מוחסן ארדקאני, אמר בשבוע שעבר כי העתודות בסכרים המרכזיים המספקים כמעט את כל מי השתייה של העיר ירדו לרמות הנמוכות ביותר אי פעם, רק 5% מהקיבולת. לקראת חגיגות השנה החדשה המתחילות היום הוא קרא לתושבים לצמצם את צריכת המים שלהם ב-20% לפחות. "זו כבר לא בחירה או אפשרות - זה הכרח לעזור לנו לצלוח את התקופה הקשה הזו", אמר.
6 צפייה בגלריה
סירה ישנה באגם שהתייבש. "הולכת לישון כל לילה מודאגת - מה זה עושה ליקיריי?"
(צילום: AP)
כלי תקשורת איראניים שידרו בימים האחרונים תמונות שבהן נראו סכר אמיר כביר וסכר לטיאן הסמוכים לטהרן כמעט ריקים, עם כמות מים של 6% ו-10% בלבד (בהתאמה) מהקיבולת שלהם. כמות הגשמים בבירה פחתה השנה ב-17% בהשוואה לשנה שעברה, ועומדת על 42% פחות מהממוצע הרב-שנתי.
"בטלוויזיה אומרים שיכול להיות שלא יישארו לנו מים למחר, ואני הולכת לישון כל לילה מודאגת סביב השאלה מה המצב הזה עושה לבריאות הנפשית והפיזית של יקיריי", אומרת מעצבת בגדים בת 43 מטהרן, שביקשה להישאר בעילום שם מחשש שהשלטונות יתנקמו בה. "אבא שלי פוחד להתקלח ואמא שלי חוששת לשתות מים עם התרופות שהיא צריכה לקחת כדי לטפל בבעיית הכליות שלה. הם אומרים שהם רוצים לחסוך במים כדי שהדור הצעיר ישתמש וישרוד".
ה"עובר ושב" דולדל, גם החסכונות
קאווה מדאני, מנהל המכון למים, סביבה ובריאות של אוניברסיטת האו"ם (UNU-INWEH) ולשעבר סגן ראש המחלקה לאיכות הסביבה של איראן, אומר שהמדינה חווה "פשיטת רגל מימית". "אם משאבי מים נתפסים כנכסים – מים שמעל הקרקע כחשבון עובר ושב ומי תהום כחסכונות – איראן דלדלה את העתודות שלה, והותירה את הציבור במצב השקול לחשבון בנק במינוס", אומר מדאני. "עכשיו זה מתפשט לתחום האנרגיה ולחלקים אחרים של הכלכלה".
בישיבה של מועצת העיר טהרן שנערכה בשבוע שעבר אמר נשיא איראן מסעוד פזשכיאן שההתרחבות העירונית המהירה הביאה למצב שבו בלתי אפשרי לשמר את רמות הצריכה הנוכחיות של 19 מיליון התושבים החיים בבירה ובאזורים הסובבים אותה. "מדענים ומומחים צריכים לשבת יחד ולפתור את בעיות המים של העיר", אמר הנשיא.
על פי משרד המידע והנתונים הלאומי למים של איראן, זרימת המים למאגרי הסכרים ברחבי המדינה ירדה ב-28% לעומת השנה שעברה, וכמות המים המוחזקים בחלק מהסכרים המרכזיים ב-10 מחוזות ירדה אל פחות מ-15% מהקיבולת. נכללים בהם מאגרי מים ליד מחוזות איספהאן, זנג'אן, פארס וקרמאן, שם מגיעות בקיץ הטמפרטורות ליותר מ-50 מעלות צלזיוס, מה שגורר ביקוש גבוה למערכות קירור ולמים למטרות יום-יומיות.
מדענים אומרים כי המחסור במים נובע בעיקר מעשורים של ניהול כושל, שימוש בשיטות חקלאיות לא יעילות וגידול אוכלוסין - אבל הוחמר גם על-ידי עליית הטמפרטורות בשל שינויי האקלים. מוחסן מסגאראן, פרופסור למדעי הצמח מקליפורניה, סבור שהחקלאות, שאחראית ל-90% מצריכת המים של איראן, היא הגורם העיקרי למשבר הנוכחי. "נכון שאיראן זוכה רק לרבע ממוצע המשקעים העולמי, אבל התוצרת החקלאית שלה נמוכה משמעותית אפילו ביחס לכמות המשקעים הנמוכה הזו", הוא אומר.
טהרן שוקעת ב-31 ס"מ בשנה, בולענים טורפים מכוניות
במחוז מזרח אזרבייג'ן שבצפון-מערב איראן אומר חקלאי בן 36 כי המחסור במים גורם לעמיתיו החקלאים לעזוב את האזור סביב אגם אורמיה, שהיה פעם אגם המים המלוחים הגדול במזרח התיכון אבל כעת הוא מדבר עצום. "הנהרות והאגמים האהובים שלנו התייבשו לחלוטין, וכך גם הבארות ומי התהום שלנו", הוא אומר. "כל מה שהממשלה עושה זה לחפור בארות עמוקות יותר. אני כבר לא יודע למי אנחנו צריכים לספר על הכאב והצער שלנו".
יותר מ-4 מיליון איש עובדים בחקלאות באיראן, שמהווה 80% מכלכלת המדינה, כלכלה המתמודדת ממילא עם סנקציות אמריקניות כבדות שהפילו אותה לקרשים. הפרופסור מסגאראן אומר כי "קשה מאוד לצמצם את הפעילות החקלאית הזו כדי לחסוך במים כל עוד הממשלה לא מספקת לחקלאים הללו אפשרויות תעסוקה חלופיות".
6 צפייה בגלריה
איראנים ברחוב בטהרן. כל קרקע מתחת לכבישים מהירים או לשדות תעופה נמצאת בסכנת קריסה
(צילום: ATTA KENARE / AFP)
שאיבת יתר ודלדול של מי תהום לחקלאות גרמו לשקיעת קרקע משמעותית הכוללת סדקים ובורות שצצים בערים, ולפעמים בולעים מכוניות שלמות. בטהרן למשל קצב שקיעת הקרקע הוא 31 ס"מ בשנה. בערי תעשייה כמו איספהאן, קאשאן ויזד כל קרקע שנמצאת מתחת לכבישים מהירים ושדות תעופה נמצאת כעת בסכנת קריסה.
כך או כך, האיראני הפשוט מרגיש את המחסור גם בפעולותיו הבסיסיות ביותר שלו, בבית. סטודנטית בת 25 שלומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה בעיר שיראז שבדרום איראן מספרת למשל: "נהיה קשה מאוד לעשות את הדברים הכי פשוטים כמו לרחוץ את הפנים והגוף שלי - לפעמים אני צריכה לחכות שעות עד שהמים יחזרו", היא אומרת. "אני נעשית חרדה במיוחד בזמן המחזור שלי, כשאני צריכה יותר מים להיגיינה אישית. כשיש הפסקות מים, אני לפעמים מדלגת על שיעורים באוניברסיטה כדי להימנע מהלחץ שגורמת לי הדאגה להיראות נקייה".
