חנוך צחר (90), ששימש כמתכנן המרכזי של התקרה בחניון הברזל ברמת החייל, הורשע אחר הצהריים (רביעי) בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת חבלה ברשלנות במסגרת אסון קריסת החניון ב-2016, שבו נהרגו שישה פועלים ונפצעו 23 עובדים. בית משפט השלום בתל אביב הודיע כי ישמע את הטענות לעונש בעוד 60 יום.
צחר בבית המשפט בדיון שבו הורשע
האסון התרחש ב-5 בספטמבר, בשנת 2016 כאמור, במהלך השלמת עבודות הבנייה של החניון - כשלושה שבועות לפני תאריך היעד לפתיחתו לציבור. קריסת החניון אירעה בעקבות עומס של כשליש מהעומס שבו התקרה הייתה צריכה לעמוד על פי התקן. החניון היה מבנה תת-קרקעי שיועד לספק כ-500 מקומות חניה.
כתב האישום הוגש בדצמבר 2020, על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב, נגד שני נאשמים: חנוך צחר, בעליו של משרד "מילר, שנבל, צחר ושות'", המתמחה בתכנון מבנים; ונגד אריאל בבג'נוב, שהיה אמון על הבטחת האיכות של החניון, כשהועסק בתור מהנדס בכיר בחברת "ירון-שמעוני-שחם מהנדסים ויועצים". בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן - שבו לא הופיע בבג'נוב, ולמעשה הוא לא הורשע. כתבי אישום הוגשו גם נגד שתי החברות, ואת התיק ניהלו עורכי הדין אסף שביט, אריאל גטניו ואור גוטמן מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי).
באסון נהרגו רוסלן איסקוב, בן 28 מעכו; אולג יעקובוב, בן 60 מתל אביב; עאהד רימאווי, בן 34 מבית רימא; מוחמד דוואבשה, בן 29 מדומא; דניס דיאצ'נקו, בן 28 מאוקראינה; ואולג מישאלוב, בן 45 מעכו.
בהכרעת הדין נכתב כי על תקרת החניון התקיימו עדיין עבודות פיתוח ופיזור אדמה, כאשר הייתה אמורה להיות מוקמת מעליו גינה, שבילים ואף תוכננה לעבור מעליו בעתיד רכבת קלה. לפי האישום, החניון התמוטט בשל כשל חדירה.
הממצאים שהתגלו בזירת האסון לימדו כי עמודי המבנה נותרו במרביתם שלמים, חלקם אפילו עומדים, ואילו התקרות ומה שהיה מעליהן חדר את כל העמודים ונערם על הרצפה התחתונה של החניון. הפרקליטות טענה כי הנאשם תכנן תכנון לקוי, לא ערך בזמן אמת בדיקה שתבחן את נושא החדירה, וצריך היה לצפות את העומסים על התקרה (ערימת העפר וכלי העבודה).
זירת קריסת החניון בתל אביב
(צילום: מתן טורקיה)
ההגנה, מנגד, טענה כי התכנון שביצע הנאשם תקין וראוי, כאשר ההתמוטטות אירעה בשל התנהלות "ביצועית" באתר ועומסים חריגים על התקרה - ערימת אדמה בגובה 2.5 עד 3 מטר שהוערמה על התקרה, וכן כלי עבודה כבדים שנסעו על התקרה במסגרת העבודה באתר. לטענת צחר, קריסת המבנה לא נגרמה בשל "כשל חדירה", אלא בשל "כשל כפיפה".
בית המשפט קבע שתקרת החניון התמוטטה בשל כשל חדירה בהיקף העמוס, היקף ה-0, כשהראיות שמלמדות זאת הינן רבות וכוללות, בין השאר, ממצאים ייחודיים ו"קלאסיים" שנמצאו בשטח, חישובים התומכים ומאשרים שהתקרה לא תוכננה לעמוד בכשל חדירה, וכן חישובים המלמדים על כשל חדירה מובהק שאירע בפועל.
"העובדה שהעמודים באתר חדרו את התקרות ושתמונת הכשל באתר הייתה ייחודית, עולה מדברים שמסרו עדי תביעה שונים, מממצאים בשטח וכמפורט בחוות דעת התביעה. ממצא ייחודי נוסף שנמצא באתר הוא שבר 'קוני' בראש חלק מהעמודים, שמלמד על כשל 'קלאסי' של חדירה", נכתב בהכרעת הדין. עוד נקבע כי "ניתן היה בקלות יחסית לבצע את הבדיקה לחדירה באמצעות תוכנת המחשב שהייתה בידי הנאשם והנתונים שהוכנסו לה – וכי בדיקה זו, לו הייתה מתבצעת, הייתה מלמדת על כשל חדירה וכך בעצם האסון היה נמנע".
עוד צוין כי "בית המשפט הביע צער על הנאשם בהיבט זה. מדובר באדם שאינו צעיר לימים, מאחוריו היסטוריה מקצועית מפוארת, אך הוא ביצע שורה של טעויות קריטיות ומשמעותיות שהובילו לקיפוח חיי אדם. כמו כן, בחינתו בדיעבד את הדברים לא הובילה לקבלת אחריות על טעויותיו הרבות, אלא, הנאשם 'יצר' תזות חלופיות שאינן תואמות את המציאות ומסר תשובות מתחמקות, מתוך מטרה לחמוק מאחריות".
לפי האישום, בשנת 2008 נחתם חוזה לקבלת שירות ייעוץ בין חברת אחוזת חוף לבין משרד "ירון-שמעוני-שחם מהנדסים ויועצים בע"מ". במסגרת החוזה הוטל על המשרד התכנון והכנת אומדן מקדמיים להקמת חניונים ברחוב הברזל בתל אביב. במהלך שנת 2012 זכתה חברת "אפריקה ישראל" במכרז שפרסמה העירייה להקמת החניון. לאחר זכייתה, העבירה "אפריקה ישראל" את עבודות התכנון והביצוע לחברת "דניה סיבוס".
חברת דניה התקשרה בחוזה עם שותפות משרד "מילר, שנבל, צחר ושות'" לתכנון החניון. במסגרת התקשרות זו נכלל תמריץ כלכלי, שלפיו אם המשרד יחסוך בעלויות התפלת מי התהום ובתכנון הקונסטרוקטיבי של חניון הברזל, תוענק לו הטבה כספית בגובה של 20% מדמי החיסכון. מיום חתימת החוזה, החל המהנדס צחר לתכנן את הקונסטרוקציה של החניון.
עם זאת, הוא כלל לא ערך חישובים לבדיקת חדירה של תקרת החניון, ובכך סטה בצורה גסה מהסטנדרט המקצועי המתחייב. ביסוד תכנון ליקוי זה עמד, בין היתר, רצונו של צחר לחסוך עד כמה שניתן בחפירה באזור מי תהום, על רקע התמריץ הכלכלי.
לפי כתב האישום, "שרשרת המחדלים והמעשים המצטברים שיצרו הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, תוך הפרת חובות הנגזרות מתפקידם המקצועי, גרמה לאסון הכבד".
