יוליה צ'בן (24) ועבד אל-רחמאן אל-זיאדנה (26) מרהט נרצחו בטבח 7 באוקטובר במקום שאהבו יותר מכל: הים. בסרטונים שהספיקו השניים לצלם בחוף זיקים, אחרי לילה רומנטי, נשמעת אזעקת "צבע אדום", ועבד נשמע קורא לאהובתו. ברקע ניתן לשמוע את קולות הירי, ועבד מכריז: "מלחמה".
על רקע ירי ו"צבע אדום": עבד תיעד את הפלישה לחוף זיקים
ישנן הערכות שלפיהן יוליה נרצחה ראשונה על החוף, אך לפי אחותה סיפרו לה שהיא נכנסה למיגונית מבוהלת ומפוחדת, ניסתה לומר משהו - כנראה אחרי שראתה את עבד נרצח - ואז המחבלים התחילו להשליך רימונים ולוודא הריגה. עבד עצמו ניסה להימלט ברכבו עם אזרחים נוספים, שנורו למוות בתוך האוטו.
גופתו של עבד זוהתה ראשונה, כשעשרה ימים לאחר מכן זיהו גם את גופתה של יוליה. הזוגיות בין הצעיר הבדואי לצעירה יהודייה הרימה לא מעט גבות, אבל כל מי שהכיר את הזוג קיבל אותם באהבה. חודש לפני 7 באוקטובר הם היו בחתונה של חברה. "היא עשתה לי שמח", סיפרה חברתה לירון חזות. "שניהם היו מקסימים שבאו".
"שוחה כדי לשכוח"
עבד ויוליה היו מאוהבים, ואהבו לטייל ברחבי ישראל. הכי הם אהבו את הים, בין אם מדובר היה בלילות של קמפינג או בצלילה בים האדום. "בסופי שבוע תמיד היה יוצא לחוף הים, לאשקלון, תל אביב או אילת", סיפר אביו של עבד, עאטף (53). לו ולאשתו עמל יש עשרה ילדים, הקטנה רק בת 10. "עבד היה הפרח של הבית. כל סופ"ש היה לוקח את החברה לחוף. מילדות אהב את הים. לימדתי אותו לשחות כמו את כל הילדים, בנים ובנות. אני שוחה 4-3 פעמים בשבוע כדי לשכוח. כל המשפחה אוהבת את הים, ומגיל קטן הוא היה יוצא איתי לחוף. ושם הוא נשאר. יש לו את האהבה לים שנכנסה לו לתוך הלב".
אחותה של יוליה, קטיה (41), סיפרה שבשנה האחרונה הקשר ביניהן התהדק. "כשאני חושבת עליה, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה שמש. היא הייתה כולה אור, תמיד עם חיוך. באיזשהו מקום הייתה תמימה, תמיד הקטנה שלנו". יוליה הייתה הצעירה מבין שלוש אחיות. "היא ועבד היו מטיילים המון יחד ובעיקר נוסעים לים. היא אהבה לצלול והם כל הזמן היו יחד". המשפחה כולה יצאה לנפוש באילת יחד איתו. "הוא היה ילד טוב כזה ומאוד אהב אותה. בהתחלה דאגנו, עד שהכרנו אותו. ראינו שהם אוהבים אחד את השנייה ושחררנו".
בכניסה לשכונת אל-זיאדנה ברהט יש מעגל תנועה ובו שלט לזכרו של עבד. כשנוסעים לבית המשפחה, עוברים על פני בית שעליו מתנוסס דגל ישראל. זה הבית של יוסף אל-זיאדנה, נהג הסעות שנסע לתוך התופת והציל 30 אנשים במיניבוס שלו ועוד עשרות שנסעו אחריו בשדות באותה שבת. עבד היה נהג משאית, והיה נוסע מהצפון ועד אילת. ב-6 באוקטובר הספיק לחגוג עם המשפחה בחתונה. אביו נזכר: "אמרו לו 'עבד, מה קרה? אתה נראה כמו פרח'. הוא אמר להם: 'אני סיימתי. תהיה לי אחלה חתונה'. וזהו. יצא לים".
ב-6:45 הקו התנתק: "עבד לא עונה"
בשעה שש וחצי בבוקר עבד שלח למשפחה הודעות שהתחילו רקטות. ברבע לשבע הקו התנתק: "הבנים התקשרו אליי: 'אבא, עבד לא עונה לטלפון'. אנחנו מחכים, שולחים לו הודעות והוא לא עונה. חשבנו שנחטף. בהתחלה ראינו שני וי כחול, כאילו מישהו קורא את ההודעות. בסוף אמרו לנו להגיע לרמלה".
ביום ראשון בערב אחרי הטבח הגיע אמבולנס לבית קמה, סמוך לשכונת אל-זיאדנה ברהט. עאטף זיהה את הבן שלו. "קברנו אותו ב-23:00 בלילה", אמר בעצב. "הוא היה על החוף ושחה, לא הפריע לאף אחד. אבל למחבלים לא הייתה רחמנות. כל מה שהיה להם בלב זה לרצוח". לפי העדויות והסימנים בשטח עבד נרצח ברכבו. הוא כנראה סייע לאזרחים נוספים על החוף וביקש להימלט איתם, שכן גם המושב האחורי היה מלא בדם, ולא של אדם אחד.
"היה דיבור שבקיץ תהיה להם חתונה. הוא הציע לה נישואין, והיא אהבה את החיים כאן, רצתה שאבנה להם בית פה", סיפר האב. השניים היו בזוגיות זה שלוש שנים, אחרי שהכירו בבאר שבע. יוליה הייתה מגיעה לבית המשפחה ברהט, ומשתתפת איתם בשמחות ובחתונות. "יוליה הייתה בקשר גם עם האחיות של עבד והכלות שלי. הן כל הזמן היו מתכתבות יחד בוואטסאפ", הוא משתף.
במשפחה מנסים לא לחשוב יותר מדי על מה שקרה. "רק אלוהים יודע מה היה", אמר האב. אחיו של עבד, עלא, אמר כי "החיילים היו וברחו משם", אבל עאטף לא ממהר לחפש אשמים. בינתיים, המשפחה נמצאת בטיפול. האב מספר: "הילדה הקטנה שלי מתה מפחד מהטילים. לכל אחד יש פה עשרה ילדים, שמו מיגונית אחת".
בינתיים, שנתיים עברו והכאב לא מרפה. "הגעגוע לא נחלש - הוא רק משנה צורה", כתבה קטיה בעמוד הזיכרון של יוליה באינסטגרם. "הוא נכנס לכל מקום קטן: לשירים שהייתה אוהבת, לחיוך של מישהי ברחוב שמזכירה לי אותך. עד שאזכה לפגוש אותך שוב, אני מחזיקה אותך קרוב בלב, בכל נשימה ובכל צעד".
לפני כחודשיים היה יום הולדתה של יוליה. היא הייתה אמורה לחגוג 26. אמה, אוקסנה, כתבה אז: "כמה אושר ושמחה היום הזה היה אמור להביא, אבל זה לא יקרה שוב. את לנצח תהיי בת 24. האורות כבו ואנחנו חיים בחושך, כאב וריקנות. היו לך את כל החיים לפנייך. שמש אהובה שלנו, קרן אור".
היום כתבה אוקסנה: "ילדה שלי, תמיד היית קרן שמש, קרן אור בהירה. איתך היה רועש, כיף ושמח. היית ילדה שאהבה את החיים, וכך תישארי. אהבתך אליי עוזרת לי לחיות. את תמיד איתי, אהובתי".
הסיפור של השניים הוא גם סיפור על אהבה. "אהבה לא מבדילה בין מוסלמי ליהודי", אומר עאטף. "אם התאהבו - הם יתחתנו". לדבריו, "אנחנו חיים במדינה אחת וצריכים לשמור אחד על השני. אין 'זה יהודי וזה ערבי'. אנחנו חיים פה ביחד, כולנו דם אחד, כולם אותו דבר. כל המשפחה הלכנו להלוויה של יוליה. ושניהם הלכו, ולא התחתנו ולא שום דבר. אני מקווה שבעולם הבא יהיה יותר טוב".
