בעיניים משפטיות, ישנם שני זוגות משקפיים שמבעדם יש להסתכל על תצהיריהם של נתניהו ובר: משקפי המשפט הפלילי, הרלוונטיים לשאלת הפתיחה בחקירה, ומשקפי המשפט המִנהלי, הרלוונטיים לסוגיה אשר נדונה בבג"ץ. אף שהוא מתעלם מניסיון כפיית חוות הדעת הביטחונית, נראה שאין צידוק לפתיחה בחקירה בחשד לשיבוש המשפט. בסוגיה הבג"צית, ככל שהשופטים ייטו לחשוב שנדרשת מהם הכרעה, הם יהיו חייבים לאפשר לעורכי הדין חקירות נגדיות נגד נתניהו ובר - אחרת הציבור עלול להתייחס לפסק הדין כמאמר נחמד במדור הדעות של הנשיא יצחק עמית.
האישום החמור ביותר, והמסוכן ביותר מבחינת נתניהו, בתצהירו של רונן בר הוא טענת בר כי רה"מ פעל לשבש את משפטו באמצעות שימוש בשב"כ, כדי שלא לאפשר את קיום עדותו. התיאור של בר עשוי היה להקים את החשד לשורת עבירות פליליות ולפי פסיקת בג"ץ, גם טענה לנבצרות - אף שאין לכך בסיס בחוק.
בכל סוגיה יש לבחון בנפרד את המישור העובדתי ואת מישור הפרשנות על העובדות. למעשה טוען נתניהו כי בר פירש את את מעשיו כניסיון לשבש את המשפט, אך אין הדבר כך - וזו פרשנות אישית שלו. מה שמוביל אל המישור העובדתי: מקריאת התצהירים עולה כי התקיימו שלוש ישיבות, שתיים אשר עסקו באבטחת ראש הממשלה לאחר פגיעת הכטב"מ בביתו בקיסריה, ואחת נוספת בנוגע לסידורי האבטחה בעדותו בבית המשפט.
לפי נתניהו, המסמך שבר טען כי ניסו להחתימו עליו הייתה הצעת סדרי אבטחה מטעם הלשכה, מכיוון שהשב"כ לדברי נתניהו לא הציב מתווה (גם זה היה, אגב, בישיבה שאינה קשורה במשפט), ובעיקר, אחרי פגיעת הכטב"מ וחשש ריאלי לאירוע דומה נוסף. נתניהו כנראה דרש להגביר את האבטחה, ובישיבה השלישית אמר כי אינו מעוניין לפגוע בעדותו. גם אם הדברים נאמרו בתחכום לפרוטוקול, קשה להוכיח ברמה המספקת לפתיחה בחקירה כי נתניהו פעל על מנת לשבש את המשפט, ועוד פחות מכך, העלאתה של סוגיית הנבצרות. גם לגבי ממד ההסתרה, שלפי הפסיקה מחזק את העניין הפלילי שבמעשה, כתב נתניהו כי בר הוא מי שביקש לשוחח בארבע עיניים.
שופטי בג"ץ ביקשו את התצהירים עבור המשקפיים השניים, כלומר עבור המשפט המנהלי המתקיים בבית המשפט. שם השאלה היא אם, כטענת העותרים, נפל פגם בהחלטת הממשלה לפטר את בר. כדי להכריע יש לדון בשתי שאלות: הראשונה היא אם הממשלה ביצעה הליך פיטורים תקין, ואילו השנייה היא אם העילה לפיטוריו של בר הולמת פיטורים של ראש שב"כ.
אף שבשאלה הראשונה השופטים כבר הביעו דעתם, כי נפל פגם בכך שלא הוצגו לבר הטענות נגדו על מנת שיוכל להתמודד איתן בישיבת הממשלה שבה פוטר, הרי שרונן בר בעצמו בתצהירו לא טען כלל כי קופחו זכויותיו וכי נשללה ממנו הזכות להשיב. למעשה, העותרים טוענים לשלילת זכות של אדם שהוא עצמו לא טוען זאת. תצהירו של בר והמענה של נתניהו עוסקים בעיקר בשאלה השנייה, שאלת צידוק הפיטורים: ממתי החל חוסר האמון בין השניים, ומה הביא לכך.
נתניהו טוען להגנה על הדמוקרטיה
לשאלת ה"מה הביא לו" אמר בר כי נתניהו ביקש להפעיל את השב"כ נגד מפגינים. נתניהו לא ממש מכחיש זאת, אלא תוחם את בקשתו לממד צנוע יותר, ומצדיק זאת כהגנה על הדמוקרטיה כפי שהחוק מצווה על השירות. הוא מוסיף תוספת חשובה, שלפיה בר בעצמו לא ידע לומר אם שב"כ רשאי וכיצד הוא רשאי לנטר הפגנות, ונתניהו ביקש את חוות דעת הייעוץ המשפטי לממשלה. לעומת זאת, את הטענה של בר כי נתניהו הורה לו, במקרה של משבר חוקתי, לציית לראש הממשלה ולא לשב"כ, נתניהו לא מכחיש. בג"ץ לא יקבל אכיפת הפגנות ואת שאלת הציות כבסיס לאי אמון. בג"ץ כבר קבע בעבר כי קיים קושי לממשלה להתערב בהחלטות לגבי הפגנות נגד מדיניותה.
מבלי שנתניהו ובר יעמדו על דוכן העדים וישיבו משך יום שלם לשאלות עורכי הדין של הצדדים בתיק, לא יתברר המישור העובדתי, ובלעדיו, גם מליצות, הטחות וקטעי שירה של הנשיא עמית לא יזכו את פסק הדין באמון הציבור
לאחרונה הופיע היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין, ותהה כיצד זה רונן בר נאחז בכיסאו, ועוד מתנה תנאים לסיום תפקידו, בעוד הוא חתום על האסון הגדול מאז השואה. נתניהו השתבלל בטענות לגבי אמון, אכיפת הפגנות ועוד, וחטף מראש השב"כ תצהיר חמור נגדו. כל זאת במקום לומר את המובן מאליו: בר אחראי לשבעה באוקטובר, ובחלוף תקופת זמן משמעותית צריך ללכת הביתה - טענה המופיעה רק בחלק האחרון של התצהיר, ונולדה רק לאחר הצגת טענות חוסר האמון. ממילא בר בעצמו כתב כי בכוונתו לפרוש בקרוב, אולם הוא מסתיר את המועד כדי לגרום לבג"ץ להכניע את הממשלה.
נטעאל בנדלצילום: שלו שלוםכך או כך, אף ששופטי בג"ץ אמרו בדיון כי אין צורך משפטי להידרש לשאלות חוסר האמון בין נתניהו לבר, ודי בעיסוק בשאלות הפגמים הפרוצדורליים, הם בכל זאת אפשרו את הגשת התצהירים. התצהירים הציפו אירועים מהותיים וחמורים שברמה הציבורית טוב שצפו, אך ברמה המשפטית עלו פערי גרסאות שדיון שטחי בבג"ץ, ללא חקירות נגדיות, לא יכול להכריע בהם.
מבלי שנתניהו ובר יעמדו על דוכן העדים וישיבו במשך יום שלם לשאלות עורכי הדין של הצדדים בתיק, לא יתברר המישור העובדתי, ובלעדיו, גם מליצות, הטחות וקטעי שירה של הנשיא עמית לא יזכו את פסק הדין באמון הציבור. ככל שמתנהל בבג"ץ "משפט", יש לקיים חקירות נגדיות. ללא החקירות, אפשר להביא לפשרה שלפיה יוסכם על מועד פרישתו של בר.
