שיחת הטלפון שאבשי הרצוג (71) קיבל אמש (ראשון) בישרה על תחילתו של סיוט מוכר מדי לחקלאים ובעלי עסקים רבים בצפון. על שערי בית האריזה של החקלאי הוותיק ממושב אלמגור שסמוך לכינרת נמצאו בקבוקי בנזין - איום מוחשי וברור לקראת כוונת גובי הפרוטקשן שמבקשים, לראשונה לדבריו, להיות שותפים בהכנסותיו. "מהשנייה הראשונה היה ברור לנו שאנחנו לא מתכוונים לשתף פעולה", אמר הרצוג ל-ynet. סרטון ממצלמת אבטחה תיעד את הנחת בקבוקי הבנזין על שער בית האריזה.
תיעוד: הנחת בקבוקי הבנזין על שער בית האריזה
הרצוג גילה כי כמה ימים קודם לכן, התקשר אלמוני למנהל בית האריזה עם דרישה קצרה וחד-משמעית: "שלמו שני מיליון שקל". בהודעת טקסט שהגיעה למנהל בית האריזה במקביל נכתב: "הגענו לבית אריזה שלך. יש לך חוב של שני מיליון. תגיע לטובא (זנגרייה) לסגור את החוב כמו גבר. אם אתה מערב משטרה אנחנו נפגע לך בפעילים ובמשפחה. יודעים עליך הכול, תסגור את החוב". בארגון החקלאים למאבק בפרוטקשן "עד כאן" התייצבו מיד לסייע להרצוג. במשטרה פתחו בחקירה.
"אתמול הגיעו לכאן ארבע ניידות עם שוטרים מטבריה ומראש פינה, אספו את כל התיעודים, והבהירו כי הם נחושים לסייע", סיפר הרצוג. "העבריין נצפה במצלמות מניח את בקבוקי הבנזין על שני השערים של בית האריזה".
2 צפייה בגלריה
"אנחנו לא חייבים לאף אדם שום דבר". אבישי הרצוג עם מנכ"ל "עד כאן" זוהר כהן
(צילום: שלום אלבז)
שיטת האיומים באמצעות תליית בקבוקי בנזין ולעיתים מצית מחוברת אליהם היא דרך מוכרת ומקפיאת דם עבור חקלאי ובעלי העסקים בגליל. בכך הם מתבשרים על הצפוי להם לו "יעזו" לא לשלם פרוטקשן לכנופיית עבריינים שדורשת דמי הגנה מפניהם.
הרצוג, בן לדורות של חקלאים שנולד וגדל במושבה יסוד המעלה, הקים את העסק המשפחתי שלו ב-1981. הוא לא מתכוון לתת לאיומים לשבור אותו. "אנחנו לא מתכוונים לשתף פעולה, אנחנו לא חייבים לאף אדם שום דבר", מצהיר הרצוג. "כל אחד שמשלם, מבחינתי, תורם להגברת הבעיה ולא להפסקת הבעיה".
התסכול שלו מופנה לא רק כלפי העבריינים, אלא גם כלפי אוזלת היד של המדינה, כפי שהוא תופס אותה. "אני קורא לממשלת ישראל: אם ידענו להגיע לעשרה מראשי המחבלים באיראן לחדר השינה שלהם, פה, אצלנו, אנחנו לא מסוגלים לתפוס אנשים שעושים זאת בראש חוצות ובקלי קלות? כנראה שזה לא בסולם העדיפויות שלה".
למרות החשש, הרצוג יודע כי הוא לא לבד ומספר: "אנחנו נערכים בתוך היישוב. כיתת הכוננות יודעת מזה, והחברים מארגון 'עד כאן', שבו חקלאים ובעלי עסקים ערבים זה לזה ומסייעים, נמצאים בתמונה. אנחנו לא נשלם!" הוא מדגיש שוב. "אנחנו לא צריכים להתחבא מפני איש. מעולם לא פנו אליי, ועכשיו מנסים, אבל מי שעושה זאת יודע שחבל על הזמן שלו".
הסיפור של הרצוג הוא חלון לתופעה רחבה וכואבת, שרבים מעדיפים שלא לדבר עליה. "אני מכיר מקרים של בחורה שעושה ציפורניים בצפת ופנו אליה לבקש פרוטקשן. הם לא פונים רק לקבלנים ולבעלי מפעלים. אנשים משלמים להם", הוא אומר בכאב. "לאן הגענו? לצערי, רוב האנשים משלמים ומגיעים להסדרים, וזה טירוף. אני לא מתכוון לשתף פעולה עם זה ולתת להם אפילו לא גרוש".
עבורו, המאבק הזה הוא לא רק על כסף או על העסק, אלא על עתיד ילדיו ועל ערכים בסיסיים. "לקח לי שנים רבות לבנות את בית האריזה בהרבה עמל ועבודה, ואין סיבה שאתן לאנשים אחרים, מושחתים, לחיות על חשבון אחרים. אני עובד בשביל הילדים שלי, לא בשביל פרזיטים".
מייסד "עד כאן" יריב בן עמי אמר: "ברגע שאבשי צלצל ביקשתי ממנו לערב את המשטרה, והצענו סיוע מבחינת ביטחון ושמירה, לצד פעולות נוספות שאנו בעד כאן עושים. אנחנו רואים את העבריינים ממשיכים לאיים ולדרוש דמי חסות מאנשים שכל רצונם לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אי אפשר להמשיך עם הטרור הזה, עם השלטון הזר של העבריינים שמחפשים כסף קל. לחסל בלב איראן מדינת ישראל יודעת – אך לעשות סוף לטרור שמובל על-ידי חמש-שש משפחות פשע שכולם יודעים מי הם, לא?!".
מנכ"ל "עד כאן" זוהר כהן הוסיף: "הגענו לכאן כבר בלילה. אנחנו מלווים ומסייעים למשפחה שבחרה לשמור על העקרונות שלנו: לא משלמים, נאבקים בפנים גלויות ונלחמים יחד".
