מחר (ב') צפוי להתקיים הדיון בערעור שהגישה הפרקליטות על החלטת השחרור המוקדם של הפסיכולוג יובל כרמי. כרמי, פסיכולוג קליני המתמחה בטראומה, ניצל את פגיעותן של מטופלות שלו וביצע בהן עבירות מין. במקום לרפא – הוא פצע. במקום לשמור - הוא ניצל.
כשאדם פונה לטיפול פסיכולוגי, הוא מפקיד את נפשו בידי המטפל. זהו מרחב שאמור להיות מוגן, מקום של ריפוי וצמיחה. אלא שבמקרה זה, כרמי ניצל באופן מחפיר את אמונה של המטופלת בו, והפך את חדר הטיפולים לזירה של חידוש הפגיעה. מעשיו אינם רק בגידה אישית במטופלת, אלא גם פשע חמור שמערער את האמון במערכת כולה. זהו חילול הקודש של המרחב הטיפולי, המקום שבו אדם אמור לחוש מוגן, קשוב ומוכל, והפיכתו לזירה של ניצול היא מהפשעים החמורים ביותר נגד נפש האדם.
אלא שוועדת השחרורים, שהתבססה בהחלטתה על כך שכרמי עבר תהליך טיפולי במאסר והביע חרטה לכאורה, העניקה לו בפועל "הנחה על הנחה" – כלומר, הקלה נוספת מעבר להקלה שכבר ניתנה במשפט עצמו כאשר סעיף האישום המקורי הומר במסגרת הסדר טיעון לעבירות קלות יותר של מעשים מגונים בין מטפל נפשי למטופל. בנוסף, הוועדה בחרה שלא לתת משקל משמעותי לעמדתה של קים ארד, אחת הנפגעות, שהתנגדה לשחרור המוקדם והביעה את תחושת הפגיעה החוזרת שלה.
הקלות אלה מחלישות את אמון הציבור במערכת המשפטית ומעלות חשש כבד מפני הקטנת חומרתן של עבירות מין דווקא במרחבים שאמורים להיות מוגנים ובטוחים. מדובר במסר מסוכן שעלול לגרום לנפגעות נוספות להירתע מלדווח על פגיעות דומות, מתוך תחושה שהמערכת אינה מסוגלת לתת להן מענה ראוי.
אין זו רק סוגיה משפטית, אלא קריאה לחברה כולה לעמוד על המשמר ולהבטיח שמרחבים טיפוליים יישארו בטוחים ומוגנים
אין זו רק סוגיה משפטית, אלא קריאה לחברה כולה לעמוד על המשמר ולהבטיח שמרחבים טיפוליים יישארו בטוחים ומוגנים. זאת, במיוחד במדינה שבה טראומה נפשית הפכה לחלק מחיי היומיום עבור רבים כל כך, אין לנו את הפריבילגיה לאפשר מקרים של ניצול והפרת אמון על ידי אנשי טיפול.
יחד עם זאת, חשוב להבהיר: מרבית אנשי ונשות המקצוע בתחום הטיפול הם אנשים מסורים, שמקדישים את חייהם לריפוי, תמיכה וסיוע למי שזקוקים לכך. מקרים כמו זה של יובל כרמי הם חריגים ונדירים, אך כאשר הם מתרחשים – חובתנו להוקיעם במלוא החומרה כדי לשמור על אמון הציבור במערך הטיפולי ולהבטיח שמקרים כאלה לא יחזרו.
במדינה מוכת טראומה, שבה חלקים גדולים בציבור נסמכים על טיפול נפשי, מחובתנו לשמור על חדר הטיפול כמרחב מוגן מהאלימות והניצול שבחוץ
במדינה מוכת טראומה, שבה חלקים גדולים בציבור נסמכים על טיפול נפשי, מחובתנו לשמור על חדר הטיפול כמרחב מוגן מהאלימות והניצול שבחוץ. בשנה האחרונה למדנו בדרך הכואבת ביותר שלצערנו, אין אדם שמוגן בפני השברים של הנפש וכולנו עשויים להזדקק לטיפול נפשי. אין לנו פריבילגיה לוותר על המוגנות והביטחון של היחסים הטיפוליים.
איילת רזין בית-אורדווקא משום כך, יש לנו חובה מוגברת לעמוד לצד הקורבנות, להעניק להן צדק ולשדר מסר חד-משמעי: מי שמנצל את תפקידו כפסיכולוג כדי לפגוע – ישלם את מלוא המחיר. עלינו לוודא שיובל כרמי ירצה את עונשו במלואו, לא רק למען הקרבן הספציפית, אלא גם למען שלמותה של מערכת הצדק והאמון הציבורי בה.
איילת רזין בית-אור היא מומחית בקידום שיוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
