מאז נאומו של ממדאני המתנתי קצת לפני שכתבתי טור זה - שמסקנותיו קשות לקריאה. חשוב לי להבהיר: אני לא פסימי, פשוט שכל ישר. בסוף גם כאן ננצח. צפייה בנאומו מלמדת: ממדאני בא למלחמה - וזוהי רק ההתחלה.
הוא היה יכול, עם נצחונו, להתנהג כמצופה מאדם שזכה להיכנס לשערי העיר החשובה בעולם: לדבר בשפה רכה, להושיט יד לנשיא המעצמה דונלד טראמפ ולשאר אזרחי העיר שלא בחרו בו - בעיקר אלה שפעלו מתוך פחד. שפה מפייסת. שפת שלום. הוא עשה בדיוק ההיפך. "המוסלמי הפלסטיני" של עזה ובירות אירופה יצא ממנו - צלול וברור.
נאום הניצחון של ממדאני
(צילום: רויטרס)
הוא נשא נאום מתגרה; דיבר בכוונה גם בערבית, והדגיש את זהותו האיסלאמיסטית. "אנא מנקום ואלייקום" ("אני מתוככם ולמענכם") - הדגיש את אחוות האחים האיסלאמיסטית העולמית. עטף את מילותיו באחווה, אך יצא לו בול "האחים המוסלמים". ראו ערך מוחמד מורסי, האחים המוסלמים והחורבן שהמיטו על מצרים וכמעט בכל מקום בו פעלו.
כאן המקום להזכיר את הדיווחים המטרידים: את עיקר המימון לקמפיין קיבל ממדאני, איך לא, מגופים המקושרים לקרן ה-CAIR - אנשי האחים המוסלמים - קרן שכספה, לטענות מסוימות, מגיעה ממקורות עלומים שמממנים גם ארגוני טרור. תעשו פרצוף מופתע.
לצידו, בלי להפסיד שנייה, עמדה אשתו לבושה בבגד עם מסר פוליטי אנטי-ישראלי, בעיצוב של פלסטיני "גולה מארצו". ממדאני המשיך בנאום המתלהם; הבטיח לסייע, בלי להתנצל, למפרי החוק והסדר, ומסר כי יהיה המגן בגופו של המהגרים הלא-חוקיים שנכנסו למדינה: "תקשיב לי, הנשיא טראמפ... כדי להגיע לאחד מאיתנו, תצטרך לעבור את כולנו."
את השיא שמר לסוף: לאחר שהדגיש את היותו מוסלמי גאה, היישיר מבט אל המצלמות ובמבט מתגרה הציע לנשיא המעצמה דונלד טראמפ - נוצרי, שרוב בוחריו נוצרים פוריטנים - "יש לי ארבע מילים בשבילך, תגביר את הווליום".
אין צורך שממדאני יגביר את הווליום; האחים המוסלמים שמעו אותך בכל רחבי העולם. גבירותיי ורבותיי - ברוכים הבאים לפרל הארבור של האמריקאים. לא פחות גרוע מאסון התאומים.
בכלכלה נפוץ הביטוי The creative destruction - "ההרס היצירתי": תהליך שבו אי-אפשר להמשיך עם הקיים וחייבים להרוס כדי לבנות מחדש. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הגיעה לחוסר איזון ערכי קיצוני: בשם ערכים אוטופיים כביכול היא מוכנה לתמוך באלה שאינם מאמינים בערכי היסוד של האומה האמריקאית - ובאים לפרק אותה, והכל בשם ערכי החופש והנאורות שכולנו מאמינים בהם. כך גם קרה ליהדות הדמוקרטית בארה"ב.
הצהרות ראשי האוניברסיטאות המובילות - החממות האידאולוגיות של רוח הפרוגרס שהשתלטה על המפלגה הדמוקרטית -שתמכו במהומות האנטישמיות בקמפוסים היו הקדימון למה שקרה בבחירות בניו-יורק. העובדה שהנשיא ביידן "נתפס" כשהוא יוצא מחנות ספרים במאסצ'וסטס ובידו ספר של "ההיסטוריון" הפלסטיני ראשיד חאלידי, המתאר את הקמתה של ישראל כ"קולוניאליזם" שנתקל ב"התנגדות" פלסטינית - מספרת הכול.
ערכי הנאורות, המנותקים מהתנ"ך - "חללית האם" שהביאה אותם לעולם - הופכים לפרוגרסיביות נאורה ללא שליטה: התקפה אוטואימונית על האדם עצמו ועל החברה כולה.
אותו הדבר קרה ליהדות הדמוקרטית בארה"ב. יהודים וישראלים שהצביעו לממדאני - אנטישמי בתחפושת; שכסטודנט הקים את "תנועת הסטודנטים למען צדק בפלסטין"; שאביו, בדומה לראשיד חאלידי, מפרסם טענות על "קולוניאליזם" ישראלי - ואימו, במאית סרטים שמנצלת כל במה כדי לנגח אותנו - אותם יהודים הם מאותו הדבר.
בתהליך ארוך, שהחל ברוחות הרפורמה של תחילת הנאורות הצרפתית ובאמנציפציה, יהודים, שרובם היגרו מאירופה לארה"ב (בעיקר בסוף המאה ה-19), התחילו להתנתק מערכי התנ"ך הקלאסיים והפכו גם הם לפרוגרסיביים ללא שליטה - תומכים במוסלמי אנטישמי ובמפלגה שמכריזה על אנטי-ישראליות (שם מכובס לאנטישמיות) ומבטיחה מלחמה ללא פשרות באותם יהודים וישראלים עצמם.
ומה נלין עליהם? שנזכיר את אחינו הקיבוצניקים הרחמנים - בראשם פעילת השלום ויויאן סילבר ז"ל - שלקחו פלסטינים לטיפולים רפואיים בישראל?
רמי סימנילתהליך אוטואימוני-פרוגרסיבי שניתק לחלוטין מה"חללית האם" יש, לדעתי, תשובה אחת: נצחונו של זוהראן ממדאני, מוסלמי קיצוני שנתמך בכספי האחים המוסלמים, בבחירות בניו-יורק.
ודונלד טראמפ.
טראמפ, הרפובליקני, שלח את כוחות האכיפה ללא היסוס לקטוף את מחוללי הטרור בקמפוסים - והביא לשקט ברחובות ארה"ב והציל את המדינה. כעת צפויה הסלמה רחבה. ממדאני לא יעצור; טראמפ יחכה לטעויות שלו, והן יגיעו. המפלגה הדמוקרטית ויהדות ארה"ב בדרך ללידה מחדש.
