פסק הדין הדרמטי של בג"ץ בעניין חובת הייצוג ההולם לנשים במינויי מנכ"לים למשרדי הממשלה הוא לא פחות מאבן דרך במאבק לשוויון מגדרי בשירות הציבורי. אחרי עשרות שנים של חקיקה, פסיקות והבטחות – הגיע הרגע שבו נקבע באופן חד-משמעי: הממשלה אינה יכולה להמשיך ולעקוף את חובתה להבטיח ייצוג הולם לנשים בתפקידי ניהול בכירים. ההחלטה הזו, שהתקבלה בעקבות עתירת שדולת הנשים, פורום דבורה ונעמת, חייבת להיות לא רק הישג משפטי, אלא גם מנוע לשינוי חברתי עמוק.
בג"ץ הבהיר שהחוקים הקיימים מחייבים את הממשלה לייצר מנגנונים ברורים לקידום נשים, ולא להסתפק בהצהרות ריקות מתוכן. אין יותר תירוצים של "יחסי אמון" בין השר למנכ"ל או טענות על כך ש"לא נמצאו נשים מתאימות". הממשלה מחויבת כעת לוודא שנשים מובאות בחשבון בתהליכי המינוי, תוך חיוב בחינת מועמדות ראויות לכל תפקיד בכיר שמיועד לאיוש בפטור ממכרז.
מדובר בהכרה משפטית באפליה המערכתית שהייתה נהוגה עד היום: למרות קיומן של נשים מוכשרות ומנוסות בשירות המדינה ומחוצה לו, הן נותרו כמעט מחוץ לתפקידי המנכ"לות. הנתונים מדברים בעד עצמם – כיום אין אף מנכ"לית מכהנת למשרד ממשלתי. בג"ץ למעשה קובע שהשיטה הקיימת אינה עומדת עוד בחוק ואינה יכולה להימשך.
עוד לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" והשלכותיה החמורות על נשים בישראל, דורגה המדינה במקום האחרון מבין מדינות ה-OECD במדד השוויון המגדרי לשנת 2023. גם לפי מדד הפער המגדרי העולמי של הפורום הכלכלי העולמי (Gender Gap Index), ישראל דורגה בשנת 2023 במקום ה-83 מתוך 146 מדינות, ירידה משמעותית של 23 מקומות לעומת דירוגה בשנת 2022 במקום ה-60.
תמרור אזהרה
הנתונים הללו הם תמרור אזהרה. ישראל, שמתגאה בהיותה מדינה מתקדמת, חדשנית ודמוקרטית, נכשלת באופן מחפיר בשילוב נשים בעמדות השפעה. אי-אפשר להמשיך להדחיק את המצב. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה שמפגרת אחרי העולם בשוויון מגדרי – לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה חברתית, ולא מבחינה מוסרית.
ייצוג הולם לנשים אינו רק שאלה של צדק חברתי – הוא תנאי יסוד לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. כאשר נשים מודרות ממוקדי קבלת ההחלטות, נפגע עקרון הייצוגיות, שהוא לב-לבה של שיטה דמוקרטית. דמוקרטיה בריאה היא כזו שבה כל חלקי החברה מיוצגים, ונשים, שהן למעלה ממחצית האוכלוסייה, אינן יכולות להמשיך ולהישאר מחוץ למשחק.
מחקרים מראים שבמדינות ובארגונים שבהם נשים משולבות בתפקידים ניהוליים, הצמיחה הכלכלית גבוהה יותר, הרווחיות עולה, והארגונים מתפקדים טוב יותר. גיוון מגדרי בשדרה הניהולית מביא לניהול אחראי יותר
גם הכלכלה מרוויחה כאשר נשים נמצאות בעמדות בכירות. מחקרים מראים שבמדינות ובארגונים שבהם נשים משולבות בתפקידים ניהוליים, הצמיחה הכלכלית גבוהה יותר, הרווחיות עולה, והארגונים מתפקדים טוב יותר. גיוון מגדרי בשדרה הניהולית מביא לניהול אחראי יותר, להפחתת סיכונים ולחדשנות רבה יותר.
יתרה מכך, ייצוג הולם לנשים מוביל למדיניות חברתית מאוזנת יותר. מחקרים רבים, לרבות בישראל, מצביעים על פגמים במדיניות ציבורית כאשר נקודת המבט הנשית נעדרת משולחן קבלת ההחלטות. נוכחות נשים במוקדי קבלת החלטות תורמת לשינוי תפיסתי בנוגע לשוויון מגדרי, מונעת מדיניות מפלה, ומאפשרת התאמה טובה יותר של המדיניות לצרכים הייחודיים של נשים.
אף שנשים מהוות 51% מהאוכלוסייה, ולמרות שהחשיבות בייצוגן מעוגנת בחוקים, פסיקות והחלטות ממשלה, שיעורן במוקדי קבלת ההחלטות בישראל נותר נמוך באופן קיצוני. הנתונים מעידים על ייצוג חסר משמעותי, הן בזירה הפוליטית והן במוקדים מקצועיים, מגמה שהחריפה בממשלה הנוכחית. נוכחות נשים בשולחנות קבלת ההחלטות תורמת למגוון דעות, אך ישנה חשיבות גם בהטמעת הליכי עבודה המאפשרים בחינה מגדרית של מדיניות ממשלתית.
מה יקרה הלכה למעשה?
המבחן האמיתי של פסק הדין הזה אינו בהחלטה הכתובה, אלא ביישום בפועל. האחריות לכך– היא בראש ובראשונה על הממשלה. זהו הרגע שבו המדינה צריכה להפסיק לגרור רגליים, להפסיק להיתלות בנימוקים טכניים ולהפוך את עקרון הייצוג ההולם למציאות בשטח.

הממשלה אינה יכולה להסתפק בהצהרות על חשיבות שילוב נשים – היא חייבת להוביל את השינוי באופן יזום, נחוש ושיטתי. עליה לקבוע מדיניות ברורה, לוודא שכל שר ושר פועל ליישומה ולבנות מנגנוני פיקוח ואכיפה שיוודאו שההחלטות מתורגמות למינויים אמיתיים. כל דחייה, כל התחמקות וכל ניסיון למסמס את הפסיקה יהיה לא פחות מהפרה של החוק ושל האמון הציבורי.
ישראל נמצאת בנקודת הכרעה. האם היא תמשיך לצנוח במדדים העולמיים של שוויון מגדרי, או שתתעורר ותוביל שינוי אמיתי? הממשלה חייבת להבין: קידום נשים אינו עוד אופציה שולית – זהו צו דמוקרטי, כלכלי וחברתי. חובת ההוכחה – כעת עליה.
עו"ד איילת רזין בית אור, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, מייסדת שותפה ומנהלת "קרן ניצן" לקידום נשים ושיוויון מגדרי