מה הייתה המשנה הפוליטית של מנחם בגין? מה היו מקורות ההשראה שלו? ומה עמדתו בנושאים משפטיים כמו זכויות אדם, חוקה לישראל או המתח שבין בית המשפט והכנסת? בשבוע הבא, במלאת 33 שנה לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר, ייחשפו במרכז מורשת בגין כתב יד נדיר, בו שטח המנהיג את תפיסת עולמו. לפני כן, הבוקר (שישי) ynet מפרסם לראשונה את המאמר במלואו.
המאמר, שנקרא "השקפת חיים השקפה לאומית - קווי יסוד", נכתב ב-1952 במשרדו של בגין במצודת זאב בתל אביב, והוא משתרע על פני 65 עמודים. הימים הם ימי תקופת הצנע, ונייר איכותי לכתיבה היה פריבילגיה של מעטים. לכן, בגין כתב את הדברים על גליל נייר שהורכב משאריות שהתקבלו ממפעל נייר מראשיתה של המדינה, במסגרת ההקצבות של אותן שנים.
בשבוע הבא יצוין התאריך העברי לפטירתו של בגין, ד' באדר, ובמרכז בגין החליטו שזה תזמון מתאים להעביר את הפריט הנדיר דיגיטציה - תהליך שאורך מספר שבועות - להנגישו לציבור.
"בהרבה מובנים הפריט הזה מסמל את מהותו של בגין", אמר הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת בגין. "מצד אחד, ניתוח פוליטי חד שמגבש באופן מבריק עבור רבים תפיסת עולם לאומית-ליברלית באופן שלא היה מגובש לפני כן. ומאידך, הצניעות האופיינית לו שבאה לידי ביטוי במצע עליו נכתב, שאריות של נייר, כאילו מדובר בשרבוט על מפית נייר של בית קפה".
בין הדברים שכתב בגין בכתב ידו:
"כמובן, האדם הוא שצריך היה לשחרר את אדמת המולדת; אבל אדמת המולדת גם משחררת את האדם. כולנו שבי ציון, מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר. והתהליך של שיבת ציון, הנמצא אך בראשיתו, מן הכרח שיימשך. בלעדיו לא נהיה אלא 'אומונת'; בעקבותיו תקום האומה העברית".
"תורת אמת זו עלינו לראות לאור היותר המדינה לעובדה. עברנו שלב מסוים בתהליך של ריכוז האומה. הוקם שלטון עברי והושג רוב עברי בפינה אחת בעולם. הקמת השלטון היא שאפשרה את השגת הרוב. זו היתה תרומתם, העיונית ומעשית כאחת, של המורדים לתורת הרצל וז'בוטינסקי; נוכחנו לדעת והורנו, כי אין להשיג 'רוב יהודי', אלא אם יקדימו 'שלטון היהודים'.
"אך עתה, עם הקמת 'שלטון היהודים', הרינו מתקרבים, ובעתיד הקרוב גם נשיג, רוב יהודי בכל שטחה של ארץ-ישראל. אף אם שלטון היהודים חל רק על חלק מן השטח הזה. כלום זה יהיה השלב הסופי בתהליך ריכוז האומה? המסקנה היא, כי למען קיומו, למען עתידו, למען הגשמת המאווים ההיסטוריים של 'חידוש ימינו כקדם' זקוק עם ישראל לגורם שיישא את חזון השחרור ויחדיר את רצון השחרור".
"מה איפוא היו נותנים לנו 'החוזים' עם הפולשים, מלבד אשר חתימתם הייתה מטילה על דורנו את קלון הוויתור הרשמי על חלקי המולדת שדודים? כל מי שעיניים לו והוא רואה יודע, כי אם נהיה חזקים לא יתקיפונו הערבים, גם אם לא יהיו בינינו ובינם 'חוזים'; ואם נהיה חלשים, יקומו עלינו בני ערב לכלותנו, אפילו נחתום עמם על כל חוזי אי התקפה – שלום-וידידות הידועים בדיפלומטיה".
"דווקא משהיינו לאומה, נמצאו שליטים – מינים בישראל, המוכנים לחתום בשם עם-ישראל, כי ירושלים וחברון ובית-לחם, יריחו ושכם וכל 'הארץ הטובה והרחבה', המשתרעת קדמה, מעבר לירדן מזרחה – לא לנו הן, אלא לזר, ולפולש, לכובש – לצמיתות. כלום יש פשע מדיני-היסטורי שישווה לפשע זה?".
על היחסים שבין הכנסת למערכת המשפט, כתב בגין: "את המילים 'צדק' ו'משפט' מבטא העברי הקדמון בנשימה אחת, עד שהיו בחכמת ישראל למשפט אחד: 'צדק ומשפט'. שמע מינן, כי כפי שאין משפט בלי צדק, כן לא ייתכן שום צדק בלי משפט. כמובן, גם השופט אינו אלא בשר ודם; הוא עלול לטעות, או לשגות, להשתחד, או לפחד. אולם הצד המכריע בתפקיד המשפט בחברה אינו 'חולשותיו' האנושיות של שופט זה או אחר, כי אם 'המעמד הפסיכולוגי' שניתן למוסד השופט ולאיש היושב בדין. אם העם יכיר וחוק המדינה יקבע שמשפט והשופט חייבים להיות בלתי-תלויים לחלוטין – חובת אי התלות היא הדדית: הן מצד השלטונות כלפי השופט, והן מצד השופט כלפי השלטונות".
