יש בקרבנו תופעה מדאיגה, שיש נטייה להתעלם ממנה או להשתיק אותה: התאבדויות של חיילים, מילואימניקים וגם אזרחים שחיים עם פוסט-טראומה - הלם קרב כתוצאה מהטראומה שחוו מאז מחדל אוקטובר. זה מתחדד כאשר אנחנו רואים את התגובה של מערך השופרות תומכי הממשלה, אנשים שמבחינתם פוסט-טראומה היא חולשה, חלק מקמפיין החלשה. הנה, בימים האחרונים המערך הזה שוב מתגייס: "אל תפרסמו נתוני התאבדות. זה פוגע במורל, משרת את האויב. זה מחליש את צה"ל", הם דורשים, מצייצים וצווחים.
הניסיון להשתיק רק יחריף ויעצים את הבעיה. גם בגלל שאנשים יתביישו בפוסט-טראומה שלהם, וגם בגלל שהמדינה עלולה להתעלם ולא לטפל בתופעה הזאת. פוסט-טראומה היא רוצח שקט ושקוף, שלא רואים אותו ולכן גם קשה מאוד להתמודד איתו. אנחנו מאבדים לרוצח השקט הזה עשרות אנשים.
על פי דיווחים שונים, בשנת 2024 התאבדו 21 חיילים ומילואימניקים. לפי מחקר חדש, כ-12% מלוחמי המילואים במלחמת אוקטובר מדווחים על תסמיני פוסט-טראומה.
נראים כמונו
מאז מחדל אוקטובר מסתובבים בישראל עשרות אלפי אנשים ונשים שנראים בדיוק כמונו: יפים, יושבים בבתי קפה ואין להם אפילו שריטה על הגוף או על הפנים. הם מחייכים, מבלים ונראים בסדר גמור, אבל יש להם מוגבלות שקופה: נפשית, פוסט-טראומה. הנפש שלהם מלאה בצלקות, הנפש שלהם פצועה. מבפנים הם מרוסקים. הם לא ישנים ובוכים בלילה, הם לא מסוגלים לחזור לחיים שהיו להם כבר כמעט שנתיים.
מאז מחדל אוקטובר, מסתובבים בישראל עשרות אלפי אנשים ונשים, שנראים בדיוק כמונו: יפים, יושבים בבתי קפה ואין להם אפילו שריטה על הגוף או על הפנים. הם מחייכים, מבלים ונראים בסדר גמור, אבל יש להם מוגבלות שקופה
את זה השופרות של הממשלה רוצים להשתיק. בדיוק הפוך: צריך לזעוק את זעקתם, צריך להילחם את המלחמה שלהם, בכדי שיקבלו הכרה, שיקבלו טיפול, שיקבלו עזרה, כי אחרת הם פשוט יתאבדו.
לפי נתוני הביטוח הלאומי, עד ה-7.10 היו כ-7,000 נפגעי פעולות איבה. מאז המחדל יש כ-67 אלף נפגעי פעולות איבה, וייתכן שאף יותר מכך. יש 13 אלף פצועי צה"ל, וההערכה היא שהמספר הזה יגיע עד לכדי 20 אלף נוספים.
אם נחבר את כל המספרים הקשים הללו, נגיע להרבה יותר ממאה אלף אנשים עם מוגבלות שנוספו בגלל מחדל אוקטובר, רובם עם מוגבלות שקופה – פוסט-טראומה, מוגבלות נפשית שלא נראית כלפי חוץ.
אנשים שניצלו מהטבח, אנשים שאיבדו את הבתים שלהם במלחמת איראן, הלומי קרב שנלחמו עבורנו בעזה, אנשים שפינו וזיהו גופות. הם יצאו שלמים בגוף אבל מרוסקים בנפש: הורים שאיבדו את הילדים שלהם, הורים שאיבדו שני ילדים, סבים וסבתות שאיבדו את כל המשפחה שלהם.
אין את מי לשתף
אבל הבושה, בקמפיין ההשתקה של תופעת הלם הקרב והפוסט-טראומה, גורמת לכך שאין להם את מי לשתף, כי החברה הישראלית לא מבינה, ויש בינינו אנשים שאשכרה בטוחים שהם דפוקים, חולי נפש, פסיכים, לא כשירים.
מעבר לשופרות האלה יש שרים וגם שדרני טלוויזיה ציניים, לא אנושיים, שמקריבים את הלומי הקרב. אלה אותם אנשים שמשתמשים במוגבלות על מנת ללעוג, לפסול אנשים, להעביר ביקורת על אנשים.
קמפיין ההשתקה הזה, הדה-לגיטימציה הציבורית הזו, ההתעלמות מהאנשים האלה שצועקים הכי בשקט שיש, שמתחננים לעזרה בלי לבקש, הם כשל ממשלתי עצום, ואנחנו, החברה הישראלית, אשמים בזה לא פחות מהמדינה. אנחנו נותנים להם להשתיק, להסתכל על מקרים בודדים ולא על תופעה.
צריך להילחם במצב שבו מילואימניקים וחיילים שלנו, וגם אזרחים שנפגעו, מתביישים בתחושות שלהם, בקשיים שלהם, בכאב שלהם, בחולשה שלהם. ברור מהנתונים שחייבים לעשות משהו דרמטי. שיקום לא מספיק בכלל, כי הוא מסייע לעמוד על הרגליים, אבל לא "להמשיך בחיים" - בעבודה, בזוגיות, במשפחה.
המדינה חייבת להתמודד עם המצב כאילו היה מצב חירום נפשי, וליצור מנגנונים להתמודדות עם האתגר החריג. רוב האזרחים שקיבלו מוגבלות צעירים, סביר שהם והן לא ילמדו, לא יעבדו, לא יקימו משפחות, לא יהיו חלק מהחברה שלנו, אלא אם כן נטפל בזה בצורה נחושה.
מכיוון שהממשלה לא פועלת, למעשה קורה בדיוק הפוך ממה שצריך: מגמה שמשתיקה ומגמדת את התופעה. על החברה הישראלית מוטלת החובה להילחם את המלחמה של אלה שמתמודדים עם מוגבלות נפשית ולא יכולים להילחם - לא לשתוק, להשמיע את כולם, להכריח את הממשלה להתמודד עם ההשלכות של מחדל אוקטובר על הבריאות הנפשית של עם ישראל.
אורן הלמןאין חוסן לאומי בלי ערבות הדדית, שמשמעותה שילוב והכלה של מי שקשה לו יותר, של מי שנראה אחרת, מתנהג אחרת, הולך אחרת, רואה, שומע ומדבר אחרת.
המדינה והעם חייבים להילחם בממשלה, ולהוביל את מלחמתם של אנשים שיש להם מוגבלות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה.
אל תישארו לבד
אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר של סה"ר או בקישור הבא.
המרחב הפתוח של ynet ומפעל הפיס - לדבר עם מומחים על האתגרים הנפשיים בצל המלחמה
מערך בריאות הנפש של צה"ל מספק מעטפת למשרתי צה"ל הכוללת קב"נים בחטיבות, מרפאות וקו סיוע נפשי שזמין לחיילים בסדיר ובמילואים 24/7, במספר *6690 שלוחה 4. בנוסף, עבור חיילים משוחררים, ניתן לפנות ליחידת לתגובות קרב במספר 03-6401400.
כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי. מידע מלא על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
אורן הלמן הוא אב לילדה עם צרכים מיוחדים, יו"ר עמותת "קשר" - הבית של המשפחות המיוחדות, והקים את מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
