בנימין נתניהו מקיף את עצמו בחבורה מגוונת מאוד של אנשים. לכאורה. מצד אחד זו קואליציה של עמדות, סגנונות ורקעים, אבל בפועל מתגבשת תמונה ברורה: כולם, כל אחד בדרכו, משרתים את אותו מבנה שלטוני. אפשר למיין את החבורה הזו לכמה סוגים.
השתקנים. כאן נמצאים האנשים הרציניים, עם רזומה מרשים, שיכולים היו לעמוד בחזית הפוליטיקה - ניר ברקת, אבי דיכטר ואחרים. אלא שהם בוחרים לשתוק. לפעמים מתוך משמעת, לפעמים מחשש לעימות, ולפעמים פשוט כי אין להם מרחב פעולה אמיתי ליד המנהיג. הם יושבים על הספסל, יודעים שהם יכולים יותר, ובוחרים לא לעשות.
השורות האחוריות. אלה נבחרים חדשים יחסית, אנשים שבאו מלמטה, חלקם עם רקע דל יחסית בפוליטיקה או במנהל. השמות אולי לא מצלצלים מוכר, כמו אופיר כץ או דן אילוז. העשייה עדיין לא ממש ניכרת, והם ממלאים בעיקר את מקומם. הם לא באמת גורם שמשנה את כללי המשחק.
והקבוצה השלישית - הרעשנים. כאן נמצא המוקד המעניין באמת. אלה האנשים שמהבוקר עד הלילה עסוקים ביצירת רעש, כותרות, צעקות ופרובוקציות. הם תופסים הרבה מאוד מקום תקשורתי, מתעמתים, מצייצים, מתראיינים - וכל זה בלי לבנות משהו יציב שיחזיק לאורך זמן. נתניהו יודע היטב לבחור אותם: הם מתאימים לשמש לו כחומת עשן. הם תמיד יעשו יותר רעש ממנו, וכך הוא יוכל להיראות שקול וממלכתי לצדם.
אבל יש כאן גם היגיון עמוק יותר. הרעשנים האלה לא מהווים איום אמיתי. הם לא יובילו תנועה, הם לא יעמידו חלופה. הם לא עשבים שוטים שיכולים לכסות את הגינה: הם נבטים שלא יגדלו לעולם. נתניהו יודע את זה, ולכן הוא נותן להם אור, מים ותשומת לב. הם מתפרצים לרגע, גדלים מהר, מציפים את סדר היום ואז דועכים ונעלמים, מפנים מקום לדור הבא של נבטים זמניים.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיכל המערך הזה משרת מטרה אחת אינסטרומנטלית בעיני של ראש הממשלה: אל תפריעו לי לשמר שלטון. מי שמתבלט ומביא תוצאות - קפד ראשו. "תהיו כחלונים" החמיא למשה כחלון ב-2011 לפני שפיזר עליו אבקת היעלמות אחרי הסיבוב ב-"כולנו". וגדעון סער. ושמות רבים שכבר אינם שם עוד. תנו לו עוד עידית סילמן - גם לא תמיד מדייקת בדבריה וגם נאמנה - ותראו איך היא מטופחת ומועצמת, עד שהיא לא תסייע למטרה יותר והופס, תתפוגג.
כך נבנית סביבו שיטה: מי שמאיים באמת, מי שיכול להמריא גבוה מדי נדחק הצידה. מי שמביא איתו רק רעש וצלצולים – זוכה לחיבוק. התוצאה היא מגרש פוליטי שבו המנהיג תמיד נראה ראש מעל כולם, תמיד ליגה אחרת, ותמיד חסין מהשוואה.
