בכנסייה בכפר בצפון מזרח תאילנד נערך אתמול (שלישי) טקס חגיגי לרגל שחרורו מהשבי של סריאון וואטצ'ארא. סריאון בן ה-33, שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז, שוחרר ב-30 בינואר יחד עם ארבעה תאילנדים נוספים. השבוע חזרו החמישה למולדתם.
במהלך שהותו של סריאון בשבי התקיימו בכנסייה בכפר קוט יאנג תפילות לשלומו. אתמול הוא עמד על הבמה בכנסייה, מול קהל של יותר מ-150 איש, והודה להם על הדאגה.
ב-2020 סריאון עזב תאילנד יחד עם אחיו, במטרה למצוא עבודה בחו"ל – כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם. על ההגעה לישראל הוא אמר לסוכנות הידיעות רויטרס: "זה היה מרגש, זה לא היה כמו בבית". סריאון מציין שהוא אמנם חשש להגיע למזרח התיכון, "אך בכל זאת הייתי חייב ללכת. רציתי שלמשפחה שלי יהיו חיים טובים יותר, ולהעניק חינוך לילדה שלי".
ב-7 באוקטובר התעורר סריאון בניר עוז לקול יריות. על המפגש עם המחבלים ששעטו לקיבוץ סיפר: "הם התחילו לירות. הרמתי ידיים ואמרתי 'תאילנד, תאילנד'. אז הם לקחו את הטלפון שלי והקיפו אותי". על השבי בעזה הוא מספר שבחלק מהימים הוא קיבל מספיק אוכל – ובימים אחרים כמעט ולא אכל דבר. בשבי הוא אכל גבינה, עגבניות, מלפפונים ולעיתים גם אורז. גם אספקת המים לא הייתה סדירה, ובחלק מהימים בקושי קיבל מים מהשובים.
בגלל פערי השפות התקשורת עם השובים הייתה מוגבלת והתבססה על תנועות ידיים, באמצעותן סימן להם סריאון שהוא רעב. סריאון נחטף לעזה עם שעון על ידו, ובנוסף קיבל מחמאס פיסת נייר שבה כתב את מספר הימים שחלפו מאז שנחטף. סריאון סיפר שלמרות המלחמה הוא לא שמע במהלך השבי את קולות ההפצצות.
סריאון הוחזק יחד עם שני תאילנדים נוספים – בנאוואת סאית'יאו (27), וסאת'ין סוואנקהם (34) – והשלושה חיזקו זה את זה. בנוסף סיפר לרויטרס שהגעגוע למשפחתו החזיק אותו בחיים. "הייתי חייב לשרוד, להצליח להגיע אליהם", הוא אמר.
במהלך שהותו בשבי הבטיחו לו השובים כמה וכמה פעמים שהוא עומד להשתחרר – אך בהמשך התקוות הללו נגוזו והוא שקע בייאוש. שלושה ימים לפני השחרור הם בישרו לו על הפסקת האש שעומדת להיכנס לתוקף, ועל כך שבקרוב הוא יהיה אדם חופשי. "בפעם ההיא האמנתי. אפילו ראיתי אותם חוגגים ויורים באוויר".
ביום השחרור הועבר סריאון לידי הצלב האדום בחאן יונס, ובהמשך נלקח במסוק לבית חולים בישראל: "הרגשתי כאילו נולדתי מחדש". כעת הוא רוצה לעזור להוריו המזדקנים, לחדש את הקשר עם בתו ולפצות על הזמן האבוד. "רק רצינו לעבוד ולוודא שהמשפחה שלנו יכולה לחיות באושר ובנוחות", הוא מסכם. "אני לא רוצה שתהיה מלחמה, אני רוצה שהשלום יגיע".
