לפני כחודשיים, הלב של רון יצחק שוב זינק: מישהו אמר לו שראה את בתו נגה בהפגנה בירושלים. הוא הגיע במהירות, אך הדמות המסתורית כבר לא הייתה. כבר כמעט שבע שנים שהוא חי ככה, מפנייה לפנייה, בטוח שבתו נמצאת איפשהו, חיה, ולא יכולה ליצור איתו קשר. אחרת, לדבריו, אין שום הסבר להיעלמות המסתורית שלה כך פתאום, ביום אחד באמצע רמת גן.
הסרטון האחרון שצילמה נגה יצחק, יום לפני שנעדרה
נגה יצחק נראתה לאחרונה ביום רביעי, 21 בנובמבר 2018, בכיכר רמב"ם ברמת גן, יומיים לפני יום הולדתה ה-34. באותו בוקר, היא נצפתה צועדת מדירתו של בן זוגה לשעבר בגבעתיים אל רמת גן, מרחק של כקילומטר, ומטיילת ברחובות העיר - בהם הרצל וז'בוטינסקי - במקום ללכת לעבודה.
האב הבין שמשהו רע קרה יום לאחר מכן, ב-22 בנובמבר. תחילה, כתב לה הודעה בוואטסאפ: "מה שלומך מתוקה שלי, תחזרי אליי בבקשה, מחר יום הולדת. איזה כיף. דברי איתי שנתכנן". הוא לא קיבל מענה, וכעבור שלוש שעות כתב לה: "נגי נג. את מדאיגה אותי מאוד. בבקשה, תתקשרי דחוף". למחרת, בבוקר יום הולדתה, כתב לה: "רציתי לאחל לך יום הולדת שמח אך לא יכול ליצור קשר. מקווה שהכל בסדר. את מדאיגה אותי מאוד". גם להודעה הזו לא היה מענה. כשהתקשר אליה, הטלפון היה מנותק. ביום שישי בבוקר הוא ניגש לתחנת המשטרה, ודיווח על היעדרות בתו. "הקפיצו את כולם לעשות סריקות", הוא נזכר.
באותו זמן, האב לא ידע שהטלפון של בתו נמצא בכלל בידי מישהי אחרת. בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר, מצאה עוברת אורח את הטלפון הנייד של נגה מונח כבוי על בטונדה ברחוב ז'בוטינסקי פינת ביאליק ברמת גן - אלא שהיא לא ידעה של מי המכשיר, ולא דיווחה שמצאה אותו. לדברי האב, "היא לקחה אותו כדי לתת לבת שלה במתנה. היא פגשה אותה אחרי שבועיים, וכשהבת הפעילה את הטלפון - המשטרה הגיעה אליה ותפסה אותו. לפי בדיקות שנעשו, הטלפון נכבה ב-21 בנובמבר. בכל השעתיים-שלוש האחרונות, נגה הייתה ביוטיוב. עברה מנושא לנושא - משירים אמריקניים וישראליים ועד דרשות של רבנים".
"שמעתי קולות של בכי, ונגה נכנסה ישר למקלחת. התעוררתי ושאלתי מה קרה, והיא סיפרה לי. מיד התקשרנו למשטרה. אחד האנסים כבר הספיק להשתחרר"
נגה התגוררה בבית סבתה בתל אביב, ועבדה בקייטרינג בעיר. "ביום שלפני ההיעלמות היא הייתה בעבודה, ויש סרטון אחרון שהיא צילמה, שבו רואים אותה שמחה וצוחקת", מספר האב. "לאחר מכן היא הלכה לקנות מתנות ליום ההולדת של בן זוגה לשעבר, והגיעה אליו בערב. הם נשארו יחד עד הבוקר, ואז היא הייתה אמורה ללכת לעבודה. מה עבר באותו לילה בראשה ובראשו - אנחנו לא יודעים. הוא נחקר במשטרה, אבל בכה וסירב לשתף פעולה ולספר מה נגה אמרה".
המשטרה הצליחה להשיג תיעוד אחד בלבד של נגה מה-21 בנובמבר ברמת גן, מהשעה 16:45 אחר הצהריים. "הבאנו למשטרה דפי פוליו כתובים בכתב יד של כל המצלמות באזור של רחוב ביאליק, הרצל וז'בוטינסקי - והיא לא עשתה עם זה כלום", אומר האב. "הם אמרו שיבדקו, אבל מרחו אותנו, ובאיזשהו שלב חלק מהמצלמות כבר היו לא רלוונטיות. פספסו פה זמן יקר". לדבריו, תחילה גם כלל לא בוצעו סריקות ברמת גן - אלא רק באזורים שבהם נהגה נגה לבלות, ובהם דרום תל אביב, מרכזה וראשון לציון.
8 צפייה בגלריה
"אנסו אותה בזה אחר זה, עד שהיא ניסתה לקפוץ מאיזה חלון". 4 מהנאשמים בבית המשפט
(צילום: מוטי קמחי)
וזו לא הביקורת היחידה של האב על המשטרה. "המשטרה גם לא הצליחה לקבל מהאקס של נגה מידע על מה היה שם באותו לילה", מוחה האב. "על מה הם דיברו? האם היה איזשהו רמז? משהו שהיא אמרה לא בסדר? כל מיני דברים שלא קיבלתי עליהם תשובות. רק רצינו לקבל ממנו מידע שאולי ישפוך אור על מה קרה לה, אחרת למה היא לא הלכה פשוט לעבודה?".
"היו למשטרה פאשלות לאורך כל הדרך", ממשיך האב. "גם אחרי שגילינו את הנקודה האחרונה שבה הייתה נגה, הבאנו להם מצלמה של בנק שנמצאת שם ומצלמה של העירייה שמשקיפה על כל האזור - והם לא עשו בזה שימוש. הבאנו מידע על שב"ח שגר במחסן סמוך, ועד היום לא הגיעו אליו. בשלושת החודשים הראשונים הם היו בקונספציה שהיא בגירה שנעלמה מרצונה, ויצאו לסיורים בלי חשק, כאילו זה טיול שנתי. אמרתי להם שאין מצב שהיא חופשייה ולא תתקשר להגיד 'אבא מה נשמע?', לא ייתכן דבר כזה. לפני שנה וחצי בערך, המשטרה כבר הודיעה לי שהתיק עובר לארכיון בירושלים. זו הפרוצדורה, כי אחרי חמש שנים אין להם עוד מה לעשות בתיק. זה עצוב".
האב אומר כי מלבד זה שלא הלכה לעבודה, לא היה שום שינוי בהתנהגות של נגה לפני שאבדו עקבותיה. "היא התקשרה לרופא הנשים ולרופא השיניים כדי לקבוע תור, היא שמעה מוזיקה, הסתובבה וישבה לאכול", הוא אומר. "משהו כנראה הטריד אותה, אבל לא עד כדי כך שהיא תשנה את ההרגלים שלה. אם היא קבעה תור לרופא נשים, סימן שהיה לה איזשהו מבט קדימה. גם אם היא ניסתה להתאבד, היו מוצאים גופה איפשהו. זה מה שמטריד. היא ידעה שהולכים לחגוג לה יום הולדת וידעה שמחכים לה".
"האונס ליווה אותה ולא נתן לה מנוח"
שלוש שנים לפני שנעדרה, ביוני 2015, עברה נגה אונס קבוצתי מחריד. חמישה גברים ממוצא אריתריאי - אמנאל טקיה, טקאלי גברו, אטקלה אבטרמרים, קינדה טדסה ואפרים קידנה - חטפו אותה, כלאו אותה ואנסו אותה בזה אחר זה "כמו חיות טרף", כפי שתיארה אז הפרקליטות. "היא הייתה אמורה לחזור אליי מההמקום שעבדה בו אז בראשון לציון, אבל אמרה שזה עוד מוקדם לה", מספר האב. "אז היא נכנס למקום שיש בו ביליארד, ואמרה שתשתה בקבוק בירה ותבוא הביתה. אבל היו שם כל מיני אנשים מפוקפקים".
האב ממשיך ומספר בכאב כי "היו אריתריאים שניסו להתקרב אליה, והיא הרחיקה אותם ממנה. ככה שוב ושוב. בשלב מסוים נמאס לה, והיא יצאה משם והתחילה ללכת לכיוון הבית. הם עקבו אחריה וממש חטפו אותה, ורואים את זה בתיעודים מהמצלמות שהמשטרה הורידה. הם תפסו אותה, גררו אותה והרימו אותה על הכתפיים, ואז לקחו אותה לאיזו דירה - ושם הם אנסו אותה בזה אחר זה, עד שהיא ניסתה לקפוץ מאיזה חלון. עובר אורח קלט את זה, והצליח להוציא אותה משם".
באותה לילה, מספר האב, נגה חזרה הביתה בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר. "שמעתי קולות של בכי והיא נכנסה ישר למקלחת", הוא אומר. "התעוררתי ושאלתי מה קרה, והיא סיפרה לי. מיד התקשרנו למשטרה, שהגיעה ולקחה עדות. יום למחרת תפסו אותם, והם נשפטו לתקופות מאסר של בין שש שנים ל-17. אחד מהם כבר הספיק להשתחרר".
"אני מקווה שמתנהגים אליה בטוב, ושאולי יבוא יום והיא תצליח לצאת מהמקום הזה. אני מחכה לה בכיליון עיניים, הנפש שלי יוצאת אליה"
לדבריו, יש את נגה של לפני האונס, ונגה של אחרי. "זה ליווה אותה", הוא אומר. "זה לא נתן לה מנוח והיא לא הייתה יכולה לישון כמו שצריך. כשהיא הייתה בא לישון אצלי, פתאום באמצע הלילה הייתי שומע צעקות - ובבוקר כשהייתי מתעורר הייתי רואה אותה שוכבת על הספה בסלון, ולא בחדר במיטה. זה מאוד השפיע עליה".
האב אומר כי מאז האונס, לבתו היה פחד מאריתריאים, והיא לא הייתה יכולה לשהות בקרבתם. "בעבודה שלה היה בחור אריתריאי, והיא אמרה שהיא לא יכולה לעבוד איתו, כי זה מחזיר אותה אחורה", הוא אומר. "היא לא שיתפה אותי כל-כך, וכלפי חוץ היא תמיד נשארה שמחה. היא חיה בחשש, אבל זה לא מנע ממנה לצאת לבלות. היא ניסתה לשים את זה מאחוריה ולהמשיך בחייה בדרך שלה. יכול להיות שזו לא הייתה הדרך הנכונה, אבל כנראה שככה היא ניסתה להעביר את זה".
"היא בחיים"
הקשר של נגה ואביה היה קשר מיוחד. מגיל 7 ועד הצבא הוא גידל אותה לבד, אחרי שהתגרש מאמה. תחילה חיו יחד בארה"ב, ובהמשך חזרו לארץ וגרו בצפון תל אביב ובעמק חפר. "היו לה חברים טובים, איכותיים", הוא אומר. "היא התגייסה ולאחר מכן עברה שוב לארה"ב, שם עבדה בעגלות ובהפקת אירועים. היא התחתנה עם בחור אמריקני לא-יהודי, ואחר שבע שנים החליטה שהיא מתגעגעת אליי ולארץ. בעלה התנגד לבוא איתה לישראל, אז דרכיהם נפרדו".
8 צפייה בגלריה
"אני כל הזמן מסתכל לשמיים ואומר 'נגה איפה את, איפה את?'". רון לצד בתו
(צילום: אלבום משפחתי)
האב אומר כי לאורך חייה של נגה, הוא היה על תקן "האבא, האמא, המטפל, החבר והחברה - 24/7, תמיד. היינו בקשר רציף ויומיומי, מלבד בימי רביעי שבהם הייתה עובדת ואז הולכת לחוג פיזיותרפיה. זה גם היום שבו היא הסתובבה ברמת גן ולא דיברנו בו".
חודשיים לפני שנעלמה, האב הספיק לנסוע עם בתו גם לחופשה בבולגריה, ובתכנון שלהם הייתה גם נסיעה לאילת. בשבוע שלפני ההיעלמות, הם הלכו יחד לראות הופעה של קובי אוז בברבי. השיחה האחרונה שלהם, לפני שנגה נעלמה, הייתה ביום שני. "דיברנו בטלפון, איחלנו אחד לשני יום נעים וזהו", הוא אומר. "הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה ביום שישי, כמעט שבוע לפני שנעדרה, כשבאתי לאמא שלי בצהלה - שם נגה גרה ביחידת דיור. אכלנו ביחד ארוחת ערב שבת".
רון לא הסתמך רק על המשטרה. הוא שכר חוקרת פרטית, והוביל קבוצת מתנדבים שחיפשו אחר נגה ופיזרו פלייארים עם תמונות ברחבי הארץ. מדי פעם היה מקבל טלפון שראו אותה בכל מיני מקומות, ותמיד עזב הכול כדי לבדוק אם מדובר בה - אך בכל פעם התאכזב מחדש. "קיבלנו כל מיני מידעים ורצתי בכל הארץ כמו אחוז תזזית", הוא אומר. "אפילו טסתי לאילת כי הייתה אינדיקציה שהיא שם. עברתי בין כל בתי המלון, וזה לא מעט, ויידעתי את רכזי הביטחון של כולם. תליתי תמונות שלה בכל העיר. ככה רצתי בכל הארץ במשך חצי שנה, וההוצאות הכספיות היו אדירות. עד היום אני נושא אותן איתי".
הפניות עדיין מגיעות מעת לעת. לפני כחודשיים, מישהו פנה לאב ואמר שראה את נגה בהפגנה במאהל החטופים בירושלים. "הוא אמר שהייתה לבושה נקי ומסודר, עם אותו חיוך של נגה, וישבה בצד ליד תחנת האוטובוס", מספר האב. "טסתי לשם למחרת, אבל המקום היה ריק. חיכיתי שוב להפגנה באזור, אבל כל שבוע המיקום השתנה וזה לא חזר להיות בירושלים".
"כבר יותר משש שנים שזה מלווה אותי כל יום, כל היום, כאילו זה קרה אתמול", אומר רון בכאב. "כשאני יוצא לעבודה, העיניים שלי מסתכלות כל הזמן ימינה ושמאלה, לראות אם אני מזהה דמות שאולי דומה לנגה. אני כל הזמן מסתכל לשמיים ואומר 'נגה איפה את, איפה את?'. בבוקר, כשאני מתעורר, אני מסתכל על התמונה שלה שליד המיטה שלי ושולח נשיקה. בלילה, כשאני הולך לישון, אין מצב שאני נרדם בלי לחשוב עליה. כשקר, אני מקווה שהיא עטופה כמו שצריך, וכשחם - אני מקווה שלא חם לה. זו דאגה אינסופית, כי אין כאן סוף של ידיעה שנגמר משהו. זה מה שהכי קשה. חוסר הוודאות".
״אני מתגעגע לצחוק המתגלגל שלה", מוסיף האב. "קשה לי לא לראות אותה ולא לחבק אותה. אני חולם עליה, ומדי פעם זה חלום אופטימי, עם צחוקים וכיף. אני עדיין מדמיין שהיא חוזרת ומחכה לה בכל רגע וכל שנייה. לרגע אני לא חושב על סוף אחר. התקווה כל הזמן פועמת".
מבחינת האב, "יכול מאוד להיות שמישהו חטף אותה, והיא מוחזקת איפשהו. זו התחושה שלי. היא חיה, לא משנה לי איפה. אולי בכפר ערבי או במקום סגור כלשהו. היא אדם תמים, היה קל מאוד לסחוף אותה, ואולי באותו רגע היה שם משהו שכנראה משך אותה. היא האמינה באנשים למרות כל מה שעברה".
"אני מקווה שמתנהגים אליה בטוב, ושאולי יבוא יום והיא תצליח לצאת מהמקום הזה", אומר יצחק. "אני לרגע לא מדמיין לעצמי שהיא פגעה בעצמה. אולי מישהו פגע בה וקבר אותה, אבל בתחושה שלי היא בחיים. אני מקווה לראות אותה, ולא אכפת לי גם רק לתת לה חיבוק ונשיקה ואז לחטוף התקף לב. אני מחכה לה בכיליון עיניים, הנפש שלי יוצאת אליה. הרבה דברים מזכירים לי אותה, כמו שיר שמתנגן ברדיו ואז הדמעות זולגות מעצמן, או קול וצחוק שדומים לשלה, או פנים שזהות לשלה".
תיאורה של נגה יצחק: שיערה שטני, גובהה 1.57 מ', צבע עורה בהיר, מבנה גופה בינוני ועיניה כחולות. יש לה קעקוע גדול על השוק, ופירסינג מעל השפה העליונה. ביום שבו אבדו עקבותיה, נשאה נגה תיק גב בצבע אפור. כל היודע דבר על מקום הימצאה או מחזיק במידע שעשוי לסייע באיתורה, מתבקש להתקשר למוקד 100 של המשטרה, או לפנות לתחנת משטרת תל אביב צפון בטלפון: 03-7697444.
