אתמול (שלישי) עבר התקציב וראש הממשלה בנימין נתניהו עמד מחויך שלא לומר רגוע יותר ושוב שיגר סרטון הצהרה: "אויבינו באיראן ובעזה רצו שהתקציב הזה ייפול כדי שהממשלה תיפול. אנחנו על סיפו של הניצחון הגדול ". מה שנתניהו רצה לומר במילים פשוטות - ניצחתי. רק שהוא הבין שהוא צריך לעטוף את הישג התקציב המושחת ביותר במשמעות אחרת, כזו שתקנה לו תוקף מדיני, לאומי או הישג מלחמתי ולאו דווקא אישי.
הכותרת
קמפיין בחירות או השראה מטראמפ? מה נתניהו מתכנן | מורן אזולאי
26:25
נתניהו עסוק בהישרדות כך שהחטופים יחזרו רק אם זה לא ישבש את שאר המהלכים. והמלחמה? היא תמשך ככל שיצטרך. בנובמבר האחרון כתבתי באתר זה ממש כי "המלחמה אולי לא נגמרה אבל היום שאחרי התחיל". זה היה כשעדותו של נתניהו החלה ופרשת פלדשטיין רק פרצה לחיינו. היה ברור שהמכונה תיכנס לפעולה עצימה - לא מכונת המלחמה רחמנא ליצלן. מכונת הרעל, מכונת התעמולה.
האג'נדה שלו ברורה - לא להגן עלינו משבע חזיתות, לא להחזיר את החטופים ולא לשמור על חיי החיילים אלא להגן על אדם אחד, והוא ראש הממשלה.
פרויד אמר בעבר "ההמון הוא פתי וקל להשפעה, אין הוא ביקורתי והבלתי סביר אינו קיים עבורו". זה נכון אבל רק בחלקו, לא כולנו טבענו בתוך מסרי המכונה - חלקנו הבנו בדיוק מה היא עושה. יחד עם זאת, נשאלת השאלה מה קורה עכשיו? האם ימשיכו האנשים לשקר לעצמם? האם האופוזיציה מבינה כבר את גודל השעה? האם נמשיך לצפות בנתניהו מרסק את מוסדות המדינה, את הצבא, שב"כ והיועצת המשפטית לממשלה? האופן שבו המכונה עובדת כבר ברור. נתניהו תוקף את המוסדות ומערער על קיומם כי הפעולות האלו משרתות את הכאוס והרעש (מסך עשן) שהוא צריך על מנת להנדס את התודעה בתוכן.
מפלג אותנו
בתוקפו את המוסדות הוא מפלג אותנו לקבוצות השונות: זו שנעמדת לצידו, מול זו שמנסה למנוע את הנזק הדמוקרטי שהוא מחלחל במדינה. אותו כאוס פוליטי מפלג משרת אותו, כי כך הוא בעצם מצדיק את הטענה שהוא מנסה להטמיע מלכתחילה, והיא שהמוסדות הפכו לעומתיים ופוליטיים.
אפשר לומר שכל הכתוב קרה. נתניהו בכאוס מאורגן כדי להתקדם בתוך מסך העשן לכיוון המטרה: הישרדותו - השגת התקציב - והבטחת הישרדותה של הממשלה. האם האופוזיציה תבין את גודל השעה? ואני חוזרת על השאלה שוב ושוב כי עבודתה טרם הסתיימה. התקציב עבר אבל כמו שכבר ברור מתוך הנאמר נתניהו לא מתכוון לעצור, יש כאן אדם במנוסה. אדם שבורח ממשפט, אדם שבורח מאחריות על מחדל. יש המון שאלות שצריך לשאול: כמו מדוע לא יוצאת האופוזיציה מהקופסה כי אנחנו כבר עמוק בתוך הדקה האחרונה כי ישראל כבר לא דומה לעצמה היא ממזמן לא כפי שהייתה.
אני לא מבינה איך לא חשבו חברי הקואליציה של נתניהו שכדאי להם להתנתק מהאשם כי המחיר להישרדותו היא לא מחיר הישרדותם. התלות שלהם בו תסייע רק בטווח הקצר אבל תעלה להם בעתיד הפוליטי, היום הבא שלהם עומד להיות רע
הסיבה שהתקציב עבר היא לא כי נתניהו חזק - היא שהאחרים פשוט חלשים. התקציב עבר כי חברי הקואליציה נעצו בו את ציפורניהם כדי לשרוד את איום המלחמה. הם כל כך חסרי עמוד שדרה עצמי והם לא מצליחים לראות את עצמם בלעדיו או לעמוד מולו כך שבמקום לנתק את עצמם מהאשם הם נתלו בו ואיבדו את עמוד השדרה שלהם. הם הצביעו וקידמו רעיונות שמנוגדים לימין השפוי ואף לביטחון המדינה. הפקירו את החטופים, איבדו את המוסר והצדק בשתיקתם למול התקפות המוסדות והחוק ולא חשבו לרגע לעצור ולהבין שיש אופציה אחרת שפויה ונכונה.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידראני לא מבינה איך לא חשבו חברי הקואליציה של נתניהו שכדאי להם להתנתק מהאשם כי המחיר להישרדותו הוא לא מחיר הישרדותם. התלות שלהם בו תסייע רק בטווח הקצר אבל תעלה להם בעתיד הפוליטי, היום הבא שלהם עומד להיות רע. אנשים לא ישכחו את שהיה. הימים של אחרי המחדל יהיו חקוקים בלב האזרחים לעד והשתיקה של תומכיו, לא תיסלח . הרי יכלו אנשי סביבתו להוקיע אותו מתוכם להבין שהוא הראש ולכן אשם וליצור קואליציה חדשה שמובילה ממשלת ימין בלעדיו. מה נתנה להם ההישענות על אשם? שנה? אולי אפילו פחות לכו תדעו מה עוד תוליד הפרשה או שאלת הגיוס הנפיצה.
העתיד לא מזהיר. לא כי המציאות בלתי הפיכה, ולא כי הכול ידוע מראש והרשות נתונה. העתיד לא מזהיר כי יש פה אנשים עם קוצר ראייה - או היעדר עמוד שדרה.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית דוקטורנטית לממשל ומדיניות באוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו
