במלחמה, המבחן האמיתי של מנהיגות לא נמדד רק בשדה הקרב, אלא גם במילים שנאמרות מכס ההנהגה. היכולת להעניק תקווה, לחזק, לאחד, היא לא פחות קריטית מהיכולת לנהל אסטרטגיה צבאית. בשעה שהציבור מותש, שהשגרה התפרקה, שהעתיד לוט בערפל, המנהיג צריך להיות זה שמרים את המבט של כולם קדימה, גם כשאין מועד סיום באופק.
הימים האחרונים הביאו איתם מסרים ברורים על המשך הלחימה, על עוד חודשיים של מאבק ועל נטל כבד שימשיך ליפול על כתפי החיילים הסדירים והמילואימניקים. זו אינפורמציה חיונית, אבל היא לא מספיקה. אי אפשר להסתפק בהודעה לקונית על לוח זמנים, צריך גם לאגור כוחות מחדש, לשבור את תחושת השחיקה שמכרסמת בכל חלקי החברה.
אנחנו בעיצומה של תקופה ארוכה, קשה ומורכבת. אנשים נמצאים בישורת האחרונה של התסכול והייאוש. הם לא רואים את האופק. חוק הגיוס הלא שוויוני מכניע את המילואימניקים. משפחות החטופים נאבקות ללא סוף. העסקים הקטנים נלחמים לשרוד. תחושת הבידוד והבדידות פוגעת גם בעורף וגם בחזית.
מנהיג אמיתי מבין שבשעת משבר לא מספיק להכתיב משימות, אלא צריך להדליק מחדש את התקווה, להזכיר למה אנחנו כאן, למה אנחנו מקריבים. אחרת, איך אפשר לבקש מאנשים להמשיך?
ואנחנו צריכים מנהיג. מה זה צריכים? משוועים. מישהו שהביקורות הציבוריות עוברות מעליו, שהוא גדול מהן, שהן לא נוגעות בו. מישהו שיכול לראות את כולם ממש לראות את המצוקות, את הכאב, את הפחדים. מישהו שמסוגל להכיל בלי סינון, שלא יכעס שהצביעו למפלגה אחרת, שיתעלה מעל כל זה.
ואז היתה מסיבת העיתונאים
במסיבת העיתונאים האחרונה של ראש הממשלה, התחושה הייתה הפוכה. במקום לגייס וללכד, המסרים נשמעו חדים ותקיפים כלפי פנים, כאילו המלחמה מתנהלת לא רק מול האויב אלא גם מול האזרחים. ולמה? למה אזרח צריך להרגיש שמי שאמור לשמור עליו יוצא לקרב גם נגדו?
מנהיג אמיתי לא מפחד מהעם שלו הוא מתגאה בו. הוא מבין שבשעת משבר לא מספיק להכתיב משימות, אלא צריך להדליק מחדש את התקווה, להזכיר למה אנחנו כאן, למה אנחנו מקריבים. אחרת, איך אפשר לבקש מאנשים להמשיך? איך אפשר לבקש מהם לשלם מחיר כבד כל כך, כשאפילו המנהיג לא מוכן לתת להם חיבוק מילולי, מילה טובה, הכרה בכאב?
רות אלבזצילום: סתיו ברקאימנהיגות היא לא רק ניהול אסטרטגי של קרבות, אלא ניהול רגשי של עם שלם. זו היכולת להפוך רגע של חולשה לאירוע של חיזוק, להפוך שבר לאיחוד, להפוך תסכול לאנרגיה מחודשת. בימים כאלה, אנחנו לא זקוקים למי שיודע לנצח בנאומים נגד יריבים פוליטיים אלא למי שיודע לנצח את הייאוש שלנו. במלחמה, מנהיג אמור לעמוד בחזית מול האויב, לא מול העם שלו.
