בעיצומה של מלחמה נואשת, ערב יום הזיכרון, פרץ פילוג עמוק בתוך צה"ל. על פי דיווחים בעיתונות, חיל האוויר התלונן כי פיקוד הדרום, האחראי על ניהול המלחמה בעזה, הורה על הפצצות אוויריות שכביכול מסכנות את החטופים וגורמות לנפגעים רבים מדי בין אזרחים פלסטינים.
פיקוד הדרום, אף על פי שהוא מודאג לא פחות מהישרדותם של החטופים, מכחיש כי הגיחות פוגעות קשה מדי באזרחים ומזכיר לחיל האוויר שחיילינו נלחמים נגד אויב המשתמש באזרחים כמגנים אנושיים. כל "נזק אגבי", כפי שזה מכונה בלשון נקייה, נגרם על ידי חמאס, לא על ידי צה"ל.
הוויכוח משקף הבדלים מהותיים בין חיל האוויר לכוחות יבשה. טייסים יורים מגובה רב מן האוויר, רחוק כמעט מכל סכנה, בעוד שהחיילים הקרביים נלחמים בהריסות ובבוץ של עזה, כשסכנות בלתי ניתנות לתיאור בכל מקום. אך בעוד שלכאורה מדובר בנושאים מבצעיים, הוויכוח משקף את הפילוגים הבסיסיים בחברה הישראלית.
רוב הטייסים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי שונה מרוב חיילי גולני והצנחנים תחת פיקוד הדרום. קיים שוני עדתי ודתי בנוסף. על הפרק עומדים לא רק ההבדלים בין כחול לירוק, אלא השסעים בתוך עם ישראל באופן כללי.
כמו בוויכוח על הרפורמה
לפיכך, הוויכוח בתוך צה"ל דומה לזה שהתנהל סביב הרפורמה המשפטית. בעוד שמחאות פרצו באזורים העמידים יותר במדינה, כאשר המפגינים האשימו את הממשלה בקשירת קשר להקמת דיקטטורה, באזורים אחרים, בפריפריה, התנועה נגד הרפורמה נתפסה כמאמץ אחרון של האליטה החילונית לשמר את הכוח שאיבדה בקלפיות על ידי התכנסות סביב המעוז האחרון של אותה עוצמה, בית המשפט העליון. שני הצדדים האשימו אחד את השני בהרס הדמוקרטיה.
אנו יודעים ממסמכי חמאס שנתפסו כי הפילוג בחברה הישראלית שנגרם עקב המאבק על הרפורמה במערכת המשפט שכנע את המחבלים שישראל פגיעה וניתן לתקוף אותה בקלות. באופן דומה, בוויכוח על נפגעים אזרחיים בעזה, חמאס יזהה סימן נוסף להידרדרות אחדותה של ישראל, ויילחם בעוצמה רבה עוד יותר. האומות המאוחדות וארגונים בינלאומיים אחרים יכפילו את מאמציהם לגנות את ישראל על פשעי מלחמה. "הקצינים שלכם אומרים שאתם מבצעים אותם", יאמרו פקידי האו"ם, "אז למה אנחנו לא יכולים?".

זו הסיבה, במיוחד ערב יום הזיכרון, שאסור לנו לחזור על טעויות העבר ולפעול לפתרון חילוקי הדעות בינינו בשקט ובדלתיים סגורות. עלינו לשאוף להגיע לפשרה, אשר אמנם לא אהובה על כולם, אך לפחות תתברר כמקובלת. השגת פשרה זו אינה רק תפקידו של הצבא אלא גם של הממשלה, שאסור לה לסגת מאחריותה הממלכתית.
אנו חבים את כל זאת לזכרם של כ-25,417 חללים שנפלו במלחמותינו ובפעולות איבה. עלינו לכבד אותם באחדות.