שורדת השבי אגם ברגר חושפת פרטים חדשים על תקופתה בשבי. "היינו שומעות ראיונות ברדיו, לפעמים מחפשות ראיונות עם המשפחה ומתעדכנות על מה שקורה במדינה. הייתה תקופה של כמה חודשים שנתנו לנו להאזין, לפני החילוץ (מבצע "ארנון") ביוני, זה שינה את היחס כלפינו", סיפרה בריאיון לקרן נויבך מכאן רשת ב' הבוקר (שלישי).
רגע האיחוד המרגש אגם ברגר עם חברותיה התצפיתניות
(צילום: דובר צה"ל)
ברגר, שנחטפה מבסיס נחל עוז וחזרה במסגרת עסקת החטופים הנוכחית, סיפרה גם על רגעי השבר. "היה קשה לשמוע אמירות על 'מחיר העסקה', זה היה כאילו להגיד שהחיים שלנו לא שווים מספיק", שיתפה. לדבריה, בשבי החזיקה אותה בעיקר האמונה: "באחת הפעמים הביאו לנו עיתון, הוא נתן לנו תשובות לשאלות שהיו לנו – מה קרה שם? איך לא ראו ש-7 באוקטובר קורה?
"מי ששם - אנחנו צריכים לתת להם כוחות", הוסיפה, "שיחשבו שנלחמים עליהם, גם אם המחיר יהיה כבד. כי אין מה לעשות, זו לא אשמתם שהם נחטפו. תמיד שמענו שמדברים על אם בכלל להגיד את זה בקול שנשלם מחירים או לא, אבל הם צריכים לדעת שנלחמים עליהם. לא צריך להגיד את זה במספרים, זה לא סחר באנשים. אנחנו צריכים לשלם מחיר למרות שהם גברים, כאילו, זה לא פחות חשוב להוציא אותם מאת הבנות, מתעללים בהם בדרך אחרת".
התצפיתנית ששרדה את השבי יחד עם דניאלה גלבוע, נעמה לוי, לירי אלבג וקרינה ארייב אמרה כי היחס אליהן השתנה מעת לעת. "זה תלוי בתקופה, גם אם מתייחסים אלייך יום אחד טוב, זה אדם שהיה רב איתנו על דברים קטנים, מחפש להעיר ולא מבין שאנחנו לא מבינות את התרבות שלהם. גם אם זה אדם שהתייחס אלינו יחסית טוב, הוא הכי שיגע אותנו", ציינה.
ברגר הוסיפה כי "האוכל בשבי לרוב היה בסדר - זה לאכול כל יום אורז, אבל הכמויות היו בסדר. צריך להתרגל לשתי ארוחות ביום, אחת מהן זה פיתה בבוקר, ובא לך להקיא מלראות את זה כל יום. כשהתרגלנו זה היה בסדר, לפני זה הייתי רעבה".
גם על הרגעים הקשים סיפרה ברגר. "תמיד השתדלתי להזכיר לעצמי שבסוף אנחנו נצא, אבל היו חודשים יותר קשים שידענו שיש עסקה, ושזה מתפוצץ גם על דברים קטנים", שיתפה. "היו גם חודשים שאת מחכה לצאת לפני תאריך מסוים, ובסוף זה לא קורה. אח שלי חגג בר מצווה כשאני לא הייתי. זו הייתה אחת הפעמים היותר קשות".
בהמשך, היא סיפרה על הניסיון שלה ושל הבנות לחגוג את חנוכה. "לא הצלחנו לדעת בדיוק מתי החג, ניסינו. אמרנו להם שיביאו לנו נר, והאמת שהם באמת ניסו לקנות לנו נרות לחנוכה, שזה היה מפתיע. אבל המחבל חזר עם משהו אחר, אז לא הצלחנו להדליק. אבל היה לנו נר אחד", הסבירה.
כזכור, ברגר לא שוחררה מהשבי יחד עם חברותיה - אלא פעימה אחת לאחר מכן. לדבריה, "אמרו ללירי שהיא הולכת לצלם סרטון. לא ידעתי שהיא יוצאת הביתה, היא גם לא ידעה והבינה את זה אחר כך. לא ידעתי שהבנות האחרות יצאו לפניי". על השחרור שלה אמרה: "בא מישהו בכיר להגיד שאני יוצאת. לא עיכלתי שיש הפסקת אש, ושאני עוד יומיים אהיה בבית".
לפי ברגר, יום לפני שחרורה מהשבי לקחו אותה מחבלי החמאס לסיבוב בים. "לקח שעתיים של סיבובים, עשו לי מלא סרטונים באוטו שאני כאילו אומרת להם תודה. לא רציתי להגיד יותר מדי. נתנו לנו לכתוב להם דף תודה, אמרתי 'לא אכפת לי, אני רושמת מה שאתה רוצה. אני הולכת הביתה'". היא הוסיפה כי בעת השחרור מהשבי "ידעתי שתהיה במה בגלל הבנות. הכינו אותי שהולכים להיות המון אנשים ולא לפחד מהם".
בריאיון הדגישה ברגר כי "הכי חשוב - לא לעצור עד החטוף האחרון. החיים והחללים. שכל אחד יזכור שזה היה יכול להיות אבא שלו או אח שלו שהיה נחטף, כי במקרה היה שם באותו יום. אין דבר כזה 'מקרים הומניטריים', כולם הומינטריים עכשיו. ואם אתם שומעים אותי (בעזה): אנחנו נעשה הכול שתחזרו, זה שאנחנו פה לא אומר שאנחנו מוותרים עליכם. ועוד דבר: אני מקווה שנשמור על האחדות הזאת לא רק בימים הקשים אלא גם אחרי, כי זה מה שימנע מזה לקרות שוב".
ברגר סיכמה: "חשוב שהכול יתוחקר, לא רק בשבילי - אלא בשביל מי שנתן את חייו באותו היום. אנשים נרצחו בצורות אכזריות שאי אפשר להעלות על הדעת. ניתן היה למנוע את מה שקרה".
