רותי הזאי, סבתו של סמל-ראשון עמית כהן שנהרג בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, סיפרה הבוקר (שלישי) לאולפן ynet כי מפקדו שיבח את פועלו שעות בודדות לפני נפילתו. לדברי הזאי, "אתמול ב-6 בבוקר המפקד כתב למאיה, אמא של עמית: 'יש לך בן זהב, אשרי מי שמגדל אותו. עמית אחד הלוחמים הטובים במחלקה, אם לא המוביל בהם. הערכתי הרבה אליהם ואליכם ההורים שדוחפים מאחור. אנחנו באמת בזכותם עושים משימה גדולה'". האם מאיה אמרה: אי אפשר להכיל את זה".
שיחה עם רותי הזאי, סבתו של סמ"ר עמית כהן ז"ל
(צילום: מיקי שמידט)
סמ"ר כהן, בן 19 מחולון, שירת כלוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני. הלוחם נהרג בתאונה מבצעית במגנן בחאן יונס, שבו התרחש פיצוץ שככל הנראה נגרם בשל טיפול לקוי באמצעי נפיץ. בתקרית נפצע קשה קצין לוחם בגדוד 13, והוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים. כהן הוא החלל ה-894 מקרב חיילי צה"ל מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023.
"עמית נאבק להגיע לגולני, הוצאנו אותו ממעצר כדי שהוא ילך לשם", סיפרה הסבתא. "הוא לא הסכים ללכת לשום מקום אחר, רק לגולני, מורעל. הוא שובץ בהתחלה לשריון ולא הסכים, הוא רצה רק גולני. הוא לא נרתע ממה שקרה, והיה אומר 'אם אני לא אעשה את זה, אז מי יהיה? חייבים, זאת המדינה שלנו, זאת המשפחה שלי'. איזה הורים, איזה ערכים. מי ידע ששלוש שעות אחרי ההודעה של המפקד הוא לא יהיה פה".
עמית למד במגמת צילום בתיכון אורט בחולון יחד עם סמל-ראשון דנילו מוקנו, אף הוא לוחם גולני שנפל במאי בקריסת מבנה בחאן יונס. "הוא דיבר על האובדן של החבר למגמה, אבל זה הרתיע אותו", סיפרה סבתו של עמית. "אני רציתי שהוא יצא משם, אמא שלו כבר משוגעת ונהייתה שלד מהלך. היא לא ישנה ימים ולילות, חיכינו לרגע שהוא יצא והוא לא רצה לשמוע על כלום. אפילו על יום חופש הוא לא רצה לשמוע, היה אומר 'אני לא יכול, החבר'ה שם ואני לא יכול להשאיר אותם'. כל כך דבק במטרה, זה היה המלך האריה שלי".
הזאי סיפרה עוד על עמית: "ילד יפה תואר, כשהיה תינוק הוא הופיע בפרסומת של האגיס. תלמיד טוב, מדריך מוכשר בצופים. כל דבר עשה בשלמות, בפרפקציוניזם כזה. הוא היה דואג לחיילים שמסביבו, סיפר לנו שיש מחסור והיה הולך לקנות כל מיני ציודים באלפי שקלים".
האמא מאיה סיפרה: "בערך בשעה 16:00 הייתה שמועה על 'תקרית בעזה'. שלחתי הודעה למ"פ של עמית שלא ענה, שלחתי למ"מ של ענה, הגעתי עד לאמא של המ"פ שגם לא ידעתי. ישבתי על הכורסה בבית, לא מסוגלת לנשום. פתאום נקישה בדלת, מסתכלת בעינית ורואה אישה באזרחי, ואז מצטרפים שני חיילים ואני מקווה שזאת טעות".
האם הוסיפה בדמעות: "הוא התגייס חודש וחצי אחרי 7 באוקטובר, ואחרי כל מה שקרה לחיילי גולני באותה שבת הוא אמר לי 'אני רק גולני'. הפכתי עולמות כדי שיגיע לגולני. הוא היה מורעל על גולני, ידעתי שאצטער על זה. ניסיתי להגיד לו 'עמית, מספיק, סיימת מסלול ויש לך כומתה חומה של גולני. הוא היה עונה לי 'אם כולם ידברו כמוך, מה שהיה ב-7 באוקטובר יגיע לחולון'".
עוד אמרה האם: "משהו בתחושת הבטן אתמול לא הייתה טובה. אמרתי לבעלי שאני לא רגועה עד שאני שומעת את הילד. כבר חודשים אני שומעת מתוך שינה דפיקות בדלת, הייתי בחרדות. בספטמבר הקרוב עמית היה צריך לחגוג יום הולדת 20. לפני שבוע וחצי הוא היחיד מהמחלקה שיצא הביתה לשבת. הייתה שבת מהממת עם כל המשפחה יחד. הוא לא היה רגוע מחשש שיקרה משהו לחברים שלו".
החברה ליה בן ברוך, מפקדת כיתה בקורס הכשרה בצה"ל, סיפרה כי עמית הספיק לשלוח לה מהרצועה זר עם הקדשה לפני נפילתו. "דיברתי איתו לפני שעליתי לטקס סיום של החניכים בקורס, הוא שלח לי פרחים מתוך עזה, ולא זכה לראות שקיבלתתי אותו".
בני הזוג הכירו לפני שלוש שנים בצופים. "עמית היה הילד הכי טוב בעולם, לב זהב", אמרה החברה. "אמא שלו אמרה לו 'עמית די, מספיק עם עזה', אבל הוא נלחם שם עם חברים שלו בגולני. שאלתי אותו אם הוא כתב מכתב, הוא התעצבן עליי ואמר 'מי שכותב מאמין שיקרה לו משהו'. הוא לא רצה לכתוב כלום".
החברה הוסיפה: "כשחברו לכיתה דנילו נפל, היה קשה לעמית להתמודד עם זה". האם מאיה: "עמית היה בעזה ולא יכול היה לצאת, אז רק אני ובעלי כפיר היינו בהלוויה של דנילו. שלחנו לו תמונה מההלוויה, אבל אז היינו מתעדכנים רק דרך המ"פ. שלחתי את התמונה למ"פ, ואמרתי לו 'תגיד לעמית שאנחנו חולקים לדנילו את הכבוד'. עמית כל התרגש ואמר לי 'איך אני גאה בכם שהלכתם, כל כך מגיע לו, איזה גבר הוא'. אמא של דנילו הייתה אז שבורה, ואז אמרתי לעצמי איך אפשר להכיל את זה? אי אפשר להכיל את זה".
סמ"ר כהן הותיר אחריו הורים, אח ואחות. הוא יובא למנוחות בשעה 18:00 בבית העלמין הצבאי בחולון.
