העלאווים עברו דרך ארוכה מראשיתה של המאה ה-20. הם עלו עלייה מטאורית לצמרת השלטון, וכעת הם מתרסקים עם לכתו של משטר אסד. בסוריה יש רוב מוסלמי סוני, והעלאווים הם המיעוט הגדול ביותר (כעשרה אחוז) אחרי הנוצרים, הדרוזים, השיעים והאסמאעילים.
העדה העלאווית, כת שיעית מיסטית, מעולם לא התקבלה כמוסלמית על ידי סביבתה. אִבְּן תַיְמִיַיה, גדול הפוסקים הסונים של סוריה מהמאה ה-14, פסק כי יש להרגם, ואסר לאכול ממזונם או לשאת את נשותיהם או לגייסם לצבא. בעקבות הפַתְוַּה (פסק ההלכה) הזו, חיסלה השושלת הממלוכית רבים מהם בעיקר בהר הלבנון, אך חסה על הפלאחים מהעדה בצפון-מערב סוריה. עד לימינו רוב העלאווים חיים באזור הסַאחֵל של לטקיה-טרטוס-ג'בלה-טריפולי. פסק ההלכה המחמיר של אבן תיימיה רדף אותם והכתים אותם כ"כופרים" כל התקופה העות'מנית ועד לימינו. בראשיתה של המאה ה-20 היו העלאווים במצב של עוני מחפיר, בידוד וניכור חברתי. העילית הסונית העירונית התייחסה אליהם בזלזול כפלאחים עלובים חסרי השכלה וככופרים.
1 צפייה בגלריה
אדם דורך על תמונתו של בשאר אל-אסד עם כניסת המורדים לארמון בדמשק
(צילום: Omar Haj Kadour, AFP)
המנדט הצרפתי בסוריה שהחל ב-1920 גאל את העלאווים ממצוקתם. הצרפתים, נאמנים לשיטת "הפרד ומשול", הקימו אוטונומיה לעלאווים וגייסו את המיעוטים, בהם עלאווים רבים למשטרה המקומית. הרוב הסוני בסוריה סרב להתגייס למשטרה הצרפתית, אותה החשיב כצבא הבוגדים משתפי הפעולה. בחבל העלאווים אמנם התפתח בתחילת המנדט מרד לאומי-עלאווי בראשותו של צאלח אל-עלי, אך הוא היה קצר וכושל ורוב העדה העדיפה לקבל את החסות הצרפתית. כאשר הסתיים המנדט וקמה סוריה העצמאית ב-1946 שולבו העלאווים בצבא החדש מאחר וצברו ניסיון כחיילים. במקביל, חלה התקרבות בין העלאווים לשיעים בלבנון, מעין הכנה ליחסים שיהיו למשפחת אסד בעתיד עם איראן.
מאז עצמאותה, שלטו בסוריה מנהיגים סונים. אולם בעקבות המלחמות הכושלות נגד ישראל ומתחים פנימיים, החל גל הפיכות וטיהורים בלתי פוסקים שפגעו אנושות בהנהגה והקצונה הסונית. בזמן שהקצינים הסונים חיסלו זה את זה, שמרו הקצינים העלאווים על סולידריות עדתית וטיפסו בסולם הדרגות בצבא. קצינים סורים צעירים, בהם טייס עלאווי בשם חאפז אל-אסד, שהשתייכו למפלגת הבעת' ("התחייה", פן-ערבית חילונית) ערכו ב-1962 הפיכה צבאית. אחרי ארבע שנים בהפיכה פנימית של הבעת' השתלט לראשונה על סוריה קצין עלאווי בשם צלאח ג'דיד. ב-1970 ניצל אסד, שהיה שר הביטחון, את המשבר עם ירדן ("ספטמבר השחור") - וביצע את ההפיכה האחרונה, זו שסיימה את גל ההפיכות בסוריה ויצרה יציבות, המבוססת על טרור ודיכוי אכזרי.
חאפז אל-אסד הפך את הפירמידה החברתית בסוריה. את העלאווים שהיו בתחתית החברה העלה לפסגה ואת רוב הסונים הוריד לתחתית
חאפז אל-אסד הפך את הפירמידה החברתית בסוריה. את העלאווים שהיו בתחתית החברה העלה לפסגה ואת רוב הסונים הוריד לתחתית. הוא הקיף את עצמו בטבעת אמון של בני משפחתו, בני כפרו, עדתו העלאווית ואח"כ המיעוטים וקנה את נאמנותם של המשפחות העירוניות הסוניות העשירות על ידי מתן מונופולים והטבות אישיות. העלאווים עברו בתקופת אסד תהליך עיור מואץ והצעירים עזבו את הסאחל והיגרו לפנים הארץ לערים המרכזיות, חלב חומס ודמשק. הסונים הופלו לרעה בכל התחומים, ומקורביו של אסד זכו למשרות הטובות הבכירות בצבא ובאדמיניסטרציה.
ב-1973 הצליח אסד יחד עם מצרים להפתיע את ישראל, ובכך למרות שאיבד את הגולן, השיב מבחינתו את הכבוד שאבד לארצו במלחמת ששת הימים.
ניסיונותיו של אסד להפוך את סוריה לחילונית וההסתבכות שלו במלחמת האזרחים בלבנון, עליה השתלט ב-1976, האיצו את המרד האסלאמי נגדו שהתמקד בעיר חמה
ניסיונותיו של אסד להפוך את סוריה לחילונית וההסתבכות שלו במלחמת האזרחים בלבנון, עליה השתלט ב-1976, האיצו את המרד האסלאמי נגדו שהתמקד בעיר חמה. ב-1982 מחק חאפז אל-אסד חלקים שלמים מהעיר חמה שבה התמרדו "האחים המוסלמים", הרג עשרות אלפי אסלאמיסטים והשיג שקט ממושך מול האופוזיציה האסלאמיסטית. בשנות ה-90 אחרי מות בנו המבוגר בתאונה, הוא נאלץ לבחור כיורשו את בנו הצעיר בשאר, שהיה רופא עיניים חסר ניסיון פוליטי. מכאן הכל התחיל להידרדר
בשאר אל-אסד ירש את נשיאות סוריה לאחר מות אביו בשנת 2000. בהתחלה הוא הכניס את האינטרנט והחל תהליך ליברליזציה, סגר את כלא אל-מזה הידוע לשמצה ושחרר אסירים ביטחוניים. תקופת החסד הקצרה הזו נקראת "האביב של דמשק". אך עד מהרה התחרט והשיב את הדיכוי המסורתי של אביו. ב-2005 הסתבך ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ונאלץ לסגת בלחץ בינלאומי מלבנון. כך איבד את הנכס האסטרטגי היקר שהוריש לו אביו 29 שנים קודם. אחר-כך ערך אסד רפורמות כלכליות קיצוניות ומהירות של הפרטה והסיר את הסובסידיות על מוצרי היסוד, מה שהביא להתייקרותם ופגע בשכבות הנמוכות. מכת המחץ למעמד הנמוך הייתה היעדר הסיוע לחקלאים, שסבלו קשות מבצורת, בעיקר בשנים 2010-2009. היה חסר רק גפרור קטן שיצית מרד בקרב המוני העניים הסונים.
בשאר הלך בדרכו של אביו ודיכא את ההפגנות נגדו באלימות מופרזת, מה שהפך את המחאה נגדו למלחמת אזרחים עקובה מדם
ואז הגיע גל המהפכות הערביות של 2011. בשאר הלך בדרכו של אביו ודיכא את ההפגנות נגדו באלימות מופרזת, מה שהפך את המחאה נגדו למלחמת אזרחים עקובה מדם. האופוזיציה, שהייתה ברובה סונית, לבשה יותר ויותר אופי אסלאמיסטי-סוני. מאות אלפי חיילים רגליים, ברובם סונים, ערקו מהצבא והצטרפו למורדים. את מקומם בצבא אסד מילאו מיליציות שיעיות פרו-איראניות (בראשם חיזבאללה) שהשתלטו בהדרגה על סוריה. ב-2015 הצטרף גם חיל האוויר הרוסי, והביא להכרעה לטובת אסד ב-2017, מלבד חבל אדליב (צפון-מערב) שנותר תחת חסות טורקית.
הצבא הסורי נותר שחוק וחלק ניכר מהצעירים העלאווים נהרג במלחמה. בצבא שרר רעב ועוני בשל מצבה הכלכלי הירוד של המדינה. מדינות הנפט הערביות נמנעו מלשקם את סוריה, רוסיה משכה את רוב כוחותיה ב-2022 לטובת המלחמה באוקראינה, וציר המֻקַאוַּמַה (ההתנגדות) הפרו-איראני חטף מכה אנושה מידי צה"ל במחצית השנייה של 2024. זה היה העיתוי המושלם לאופוזיציה הסונית לאחד כוחות ולצאת מאדליב למתקפת בזק. אסד, שהופתע מהתמוטטות צבאו נמלט לרוסיה וג'יהאדיסטים חיללו ושרפו את קברו של אביו. דמשק נפלה לידי האופוזיציה והעלאווים בערים הגדולות נסו עם משפחותיהם חזרה לסאחל, ללטקיה ולטרטוס. העלאווים חזרו לנקודת ההתחלה.
לסורים רבים מאוד, בעיקר מקרב הרוב הסוני, יש חשבון דמים ארוך עם בני העדה העלאווית
לסורים רבים מאוד, בעיקר מקרב הרוב הסוני, יש חשבון דמים ארוך עם בני העדה העלאווית. בני העדה חוששים כעת מנקמה ושואלים: האם הרוסים שבסיסיהם ממוקמים במחוזותיהם יעניקו להם חסות? האם מנהיג האופוזיציה אבו מחמד אל-ג'ולאני יעמוד במילתו ויימנע מלנקום בהם ואף יהיה מוכן לשלבם בסוריה החדשה? ימים יגידו.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר, מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. מחבר הספר "העלוים בסוריה: דת, היסטוריה וזהות" (בריל 2010), מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון"
