כמי שחי את המתרחש באמריקה משך שנים, איני זוכר פגיעה כה חמורה בדימויה ומעמדה של ישראל בארצות הברית כפי שאנו חווים לאחרונה בגין המלחמה בעזה. התמונות שיצאו מעזה שוות יותר מאלף מילים שיצאו מישראל והן היכו בנו קשות בעולם התודעה וחדרו גם למעוזים רפובליקנים, בעיקר בקרב הגילאים הצעירים.
אמת, אנו נהנים כרגע מממשל אוהד, אבל הסיכון למעמדנו באמריקה חייב להדיר שינה מעיני ההנהגה הישראלית. אמת, חמאס אשם במלחמה הנוראה הזו ומנהל נגדנו קמפיין הרעבה שקרי תוך שהוא מרעיב את חטופינו, אבל איך הרמנו להנחתה לקמפיין שלו, נתנו לו רוח גבית והפכנו לנבל העיקרי בעיני העולם בסיפור העזתי?
וזה רק פן אחד. כמעט שנתיים מפרוץ המלחמה, ישראל לא מימשה במלואה אף אחת ממטרות המלחמה הראויות שהגדירה: מיטוט חמאס צבאית ושלטונית והחזרת כל החטופים. נראה שישראל איבדה את הדרך במבוך העזתי ואין לה מושג איך לסיים את המלחמה.
בצומת אליו הגענו עתה, נדרש לערוך מאזן אסטרטגי (נקי מפוליטיקה) של הישגינו הצפויים מהמשך המלחמה במתכונת כזו או אחרת, אל מול המחיר שאנו משלמים וצפויים לשלם - השחיקה הפנימית, המפולת החמורה במעמדנו הבינלאומי והמעצור על יכולתנו למצות ולתרגם את הישגינו יוצאי הדופן במלחמה מול איראן. מאזן זה והמתח בין יעדי המלחמה של מיטוט חמאס ושחרור חטופינו מוליכים למסקנה כי על ישראל לאמץ אסטרטגיה משולבת של יוזמה מדינית, ייצוב הומניטרי ולחץ צבאי ממוקד - ולא להידרדר לכיבוש עזה.
מה על ישראל לעשות?
לא נכנס כאן לשאלה איך תמרנו את עצמנו למצב בו כל האופציות שלנו בעייתיות. נתמקד בשאלה: מה על ישראל לעשות?
א. לפני הכל – ליזום תוכנית חירום דחופה להצלת חיי החטופים שחייהם בסכנה מיידית, באמצעות לחץ בינלאומי ואזורי מסיבי להכנסת מזון, מים ותרופות אליהם. הגיע הזמן שבהקשר זה (ובהקשרים אחרים הנוגעים לחמאס) ארה"ב תכפה על קטר הר כגיגית. ואם נדרשים להצלת חיי חטופינו אי אלו צעדי פתיחה הומניטרית מצד ישראל (והם נדרשים ממילא) – אזי נכון לממשם. מדובר בפיקוח נפש ממש.
ב. בהיבט ההומניטרי – ישראל לא נקטה במדיניות של הרעבה, אך אין לכחד שהיא תרמה בהחלטותיה (כמו מניעת כל סיוע הומניטרי משך למעלה מחודשיים) להווצרות מצוקות וכאוס הומניטרים בחלקים מעזה, מה שהפיל עלינו את הצונמי המדיני ומצר את חופש הפעולה שלנו. על ישראל לעשות כל שנדרש על-מנת לייצב מכאן ולהבא את המצב ההומניטרי ברצועה. נוכח הכשלון הישראלי, ארה"ב נחלצת עתה למלא תפקיד יותר אקטיבי, כולל בגיוס משאבים ושחקנים בינלאומיים וב"יישור" האו"מ.
בשום פנים אין להגרר לטעויות האסטרטגיות של כיבוש או סיפוח עזה. כיבוש יגזור כנראה דין מוות על החטופים ויטיל על ישראל נטל צבאי, כלכלי ומדיני בלתי נסבל על חשבון עדיפויות אחרות
ג. לגבש עם הממשל האמריקאי מתווה לסיום המלחמה שארה"ב תוציא ותוביל –מה שלא עשינו עד היום. על המתווה לכלול - שחרור כל החטופים כנגד הערכות מחדש של צה"ל והפסקת הלחץ הצבאי הקיים, מתן פתרון הומניטרי יציב ובר קיימא לעזה, חופש פעולה לצה"ל לסיכול כל איום קיים או מתהווה בעזה, התניית שיקום הרצועה בפירוזה והבנות עם שחקנים אזוריים מרכזיים (שכולם קראו לאחרונה לפירוק חמאס מנשקו והורדתו מהשלטון) בדבר כינון אלטרנטיבה לחמאס בעזה. מתווה מוסכם זה צריך שיהיה חלק מהבנות רחבות יותר עם הממשל בהקשר האזורי (לא סיימנו עם איראן!). ארה"ב יכולה לגבש סביב מתווה כזה קואליציה רחבה למדי.
ד. בינתיים – לא לזנוח לגמרי את אפשרות מיצוי הסיכוי (הלא גדול) לעסקת חטופים חלקית במתווה וויטקוף. זה לא מתווה אידיאלי – עסקאות חלקיות הן בעייתיות - אבל הוא יותר טוב מכלום וכל חטוף הוא עולם ומלואו. והיה ובכל זאת יתממש, יש לנצל את שישים ימי הפסקת האש לקידום המתווה האמור לסיום המלחמה.
ה. אם חמאס יסרב למתווה הכולל המוצע לעיל – הוא ישאר עם חורבות עזה על ידיו וממשלת ישראל (טעונה בלגיטימציה של סירוב חמאס) צריכה אז לאמץ את המלצת צה"ל ולהמשיך להפעיל עליו לחץ צבאי ממוקד – המתבסס על הפרימטר הבטחוני ושטחים שולטים וכולל כיתור, הפצצות ופשיטות – ככל שיידרש. החבית העזתית עמוקה אבל גם לה יש תחתית.
מייק הרצוגמה לא לעשות? בשום פנים אין להגרר לטעויות האסטרטגיות של כיבוש או סיפוח עזה. כיבוש יגזור כנראה דין מוות על החטופים ויטיל על ישראל נטל צבאי, כלכלי ומדיני בלתי נסבל על חשבון עדיפויות אחרות (בראש ובראשונה האתגר האיראני). ומי בסוף ינהל את עזה? ישראל? סיפוח שטח עלול להתגלות כצעד בלתי הפיך וטעות מרה. יותר משילחץ על החמאס (לחמאס עזה אין הרבה מה להפסיד בהיבט זה) הוא יחזור אלינו כבומרנג וילחץ עלינו – יזמין התיישבות ישראלית בעזה (שגם אותה צריך להוריד מסדר היום), יעמיק ויאיץ את הצונמי הבינלאומי נגדנו וירחיק שותפים אזוריים ובינלאומיים פוטנציאליים מלהכנס לרצועה ולהשתתף בנטל ב"יום שאחרי".
הגיע הזמן שהממשלה תאמץ ותציג אופק ואסטרטגיה ברורים וריאליים. היא חייבת זאת לעם הנושא בעול המלחמה כמעט שנתיים ימים.
תא"ל במיל. מיכאל (מייק) הרצוג כיהן עד לאחרונה כשגריר ישראל בארצות הברית
