בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע אתמול (שני) את שקד דרור (39) ברצח ישראל מלכה (25) ב-2017. בכך הוכרעה הפרשה הסבוכה שבמרכזה סכסוך בין שני עבריינים. התיק, שהגיע גם לפתחו של בית המשפט העליון, כלל ראיות נסיבתיות בלבד והעלה דיון משפטי על התוקף של קביעת חוקרי המז"פ.
לפי כתב האישום, דרור ירה במלכה בצומת באשדוד, ולבסוף הסגיר את עצמו. מלכה ישב במכונית עם גיסו, ודרור התקרב עליו כשהוא רכוב על אופנוע וירה בו שלוש פעמים. לאחר מכן הוא החביא את האופנוע ברחוב מקלנבורג בעיר וגם את האקדח שהיה טעון. בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות להרשיע את דרור ברצח בכוונה תחילה, ובסעיף של רצח בנסיבות מחמירות - בעקבות הקביעה כי מדובר ברצח מתוכנן מראש. הוא צפוי לקבל עונש של מאסר עולם.
בעדותו ציין דרור כי הוא כבר הפך להיות עבריין, ואילו מלכה ביקש גם הוא לעלות ולהצליח בעולם העברייני ואמר כי "מי שיעמדו לי בדרך אני ארצח אותו". לדבריו, מלכה רצה "לתפוס את המקום שלו בפירמידה של העולם הזה, להתברג כמה שיותר חזק, שיכירו אותו ויירתעו ממנו. לפגוע כמה שיותר באנשים". דרור הוסיף כי מלכה תכנן לפגוע במי שיתלונן נגדו וניסה בעבר לפגוע בדרור ולהכות אותו. הוא תיאר מקרה אחד כמה ימים לפני הרצח, שבו הקורבן רדף אחריו עם אקדח וצעק לעברו: "אתה מת, היום אתה מת". יחד עם זאת, הכחיש שהוא זה שרצח אותו.
הדיון המשפטי - ושאלת הנשק
הכרעת הדין עסקה בהרחבה בסוגיה המשפטית של השוואת סימני נשק, ובשאלה האם כשמומחה מכריז על ממצא חיובי שהוא בטוח בו - מה הסיכון שהממצא אינו בהכרח חיובי. סלע המחלוקת הייתה שאלת זיהוי האקדח שעימו בוצע הרצח - האם האקדח שנתפס ברחוב מקלנבורג הוא אכן כלי הנשק שבאמצעותו בוצע הפשע.
הסנגוריה הציגה חוות דעת של מומחה למדעים פורנזיים ממכללה למשפט בסן פרנסיסקו, שהתייחסה למחקרים בנוגע לשיטות עבודה של מומחים לצורך השוואת סימני ירי, שנחרטו או הוטבעו על גבי קליעים. מומחה המז"פ המשטרתי קבע כי שלושת התרמילים מזירת הרצח נורו מהאקדח שנמצא ברחוב, ושויך לדרור באמצעות זיהוי DNA שהיה עליו.
עמדת ההגנה, המתבססת על חוות הדעת, לא ביקשה להטיל ספק במסקנות של בדיקת חוקרי המז"פ בתיק הרצח של דרור ומלכה - אלא ביקשה לערער על התזה הבסיסית בנוגע לצורת העבודה וקביעת המסקנות של רשויות האכיפה והחקירה. ההגנה אומרת כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר (הדרישה המשפטית כדי להרשיע בעבירה פלילית) שיוך של כלי נשק לאירוע מסוים - וזאת בשל האפשרות שיש בעולם נשק אחר בעל סימנים דומים.
בסופו של דבר בית המשפט דחה את גישת ההגנה. לטענת השופט אלון אינפלד, שכתב את הכרעת הדין, למרות האובייקטיביות של המומחים שעליהם הסתמכה חוות הדעת - המסקנות שלהם אינן אמינות במידה מספקת לקביעת עובדות במשפט הפלילי. "השאלה הרלוונטית לבית המשפט אינה אם יש פתרון תיאורטי 'מושלם' שימנע מבית המשפט לטעות אי פעם. השאלה היא אם הכלים הקיימים בידי רשויות התביעה מספיקות כדי לסמוך עליהם ממצאים מעבר לספק סביר", כתב השופט.
אינפלד הדגים במשל את קביעתו, שניתן לסמוך על דעת חוקרי המז"פ גם אם אינם מכירים את כל סוגי הנשק בעולם: "בזיהוי פנים של אדם מוכר על ידי טביעת עין של העד - אנו סומכים על הניסיון האנושי, המלמד שזיהוי אדם מוכר הוא אמצעי מדויק מאוד, עליו אנו סומכים תדיר בחיי היום יום שלנו גם בדברים החשובים לנו ביותר.
"אין אנו צריכים לבחון את היכולת של אדם מן היישוב לזהות אדם המוכר לו היטב. כולנו עושים זאת בביטחון רב כל העת - למרות שפגשנו רק אחוז זעום מאוכלוסיית העולם ומכירים היטב אחוז זעום עוד יותר", כתב בפסק הדין.
השופט קבע כי יש לדחות את הטענה שאין לקבל את שיטת העבודה של המומחים אך ורק בגין חשש אפשרי, שמדובר בזיהוי כוזב. הוא התייחס לזיהוי הקליעים ולהסתמכות על קביעת מומחים וחוקרים לזיהוי פרונזי, וציין כי "אומרים לנו המומחים לזיהוי סימני נשק, שהם מצליחים לזהות באופן מובהק סימנים מיקרוסקופיים, הייחודיים לכל נשק ונשק - אף כי ברור שלא כל כלי הנשק בעולם נבדקו".
בעקבות הכרעת השופט בדיון המשפטי, שאליו הצטרפו גם שני השופטים הנוספים בהרכב, נפסק כי אין מנוס מקביעה שהאקדח מרחוב מקלנבורג שנמצא הוא אכן האקדח שבו נרצח מלכה.
