תמיד ניסיתי להבין את המחמאות בדבר עומק מחשבתו של אהרן ברק ויכולתו לצפות את הבאות. הצהרתו "אנו על סיפה של מלחמת אחים" ושפיכת דמים הצפויה לדעתו, מקשה עלי יותר. מפני שאם תקראו את הגותו של ברק באופן ניטרלי - ולא מעמדה, הרי שבעיקר תמצאו אצלו מילים מפולפלות השזורות בנפתולי משפטים סותרים, שמבלבלות את הקורא - ובעיקר את הכותב עצמו.
הרושם העולה שבדרך כלל אצל ברק - אין הלימה בין מה שכתב לבין אשר הוא מסיק מכך. אין קשר בין הרישא לסיפא. כשהוא כותב כלמדן חוקר, אין לו ברירה אלא לכתוב על העובדות. אך כשהוא צריך לכתוב את ההיקשים הלוגיים הנובעים מהעובדות, הוא אינו יכול לרסן עצמו. הוא בא מעמדה. כתיבתו העוסקת בהאדרה עצמית של קווי המחשבה הנאורים העליוניים שלו, נכתבת בשפה נפתלת כדי להסתיר את אהדתו לעצמו - ומכאן ששוב כתמיד אין קשר בין העובדות שכתב לבין מסקנותיו. כך גם נראית המהפכה המשפטית שיצר: בלון ענק, מלא בבלונים קטנים, כולם מלאי אוויר חם. בגובה מסוים הם יתפוצצו. קיצור תולדות ההיבריס.
על כך שלא תהיה מלחמת אחים כתבתי עוד באפריל 2023 – על רקע אורקל אחר בציבור הישראלי, נפתלי בנט, הראשון להשתמש בשפה המחרידה הזו, שבחוסר אחריות ילדותי וכדי לקבל תשומת לב ציבורית לנסיבות שהביאו לסיום כהונתו כראש הממשלה, דיבר על מלחמות אחים. וכך בערך כתבתי: לא תהיה מלחמת אחים פשוט מפני שלמלחמה צריך צד שני. ואין צד שני. מפני שחלק מהשמאל החילוני, המרכז הישראלי שכולל את מפא"י של פעם (והלוואי שהימין הישראלי ילמד מהם נחישות ללא מורא תוך שילוב של פרגמטיות באם היא נדרשת), הימין הישראלי, הדתיים, החרדים - בחרו צד.
למדנו את הלקח לפני כ-2000 שנה, מיד לאחר החורבן. לא תהיה מלחמת אחים, מפני שכשאיש לא עומד מולך להתעמת – אין סיכוי לעימות. הם לא ירימו יד איש על אחיו. מאה השנים האחרונות לקיום הציוני הוכיחו זאת: בכל צומת היסטורי אלים, שבו השבטים היו צריכים להרים יד על אחים - השמאל הקיצוני הישראלי היה שם לבד. גם כשנעשו מעשים אלימים על-ידי צד אחד בהסגרת גיבורי ניל"י לטורקים, הסזון, רצח ארלוזורוב, אלטלנה, הגירוש מגוש קטיף - המאכלת פצעה וחתכה - אך איש בצד השני לא השיב מלחמה. השמאל תמיד הגיע לצומת צועק ומסית להילחם. אך לא מצא שם איש. האחים נשארו בבית. וכך קורה גם הפעם משך כל השנה האחרונה. אהרן ברק, שוב טעית.
לא באה להתבטל מול האורקל של הדור
כדי להבין את כל אשר כתבתי בפתיח, אתם חייבים לצפות בריאיון המאלף שערכה עימו דוריה למפל מערוץ 13 - שם בעצם הוא הצהיר את הגותו בדבר מלחמת האזרחים הצפויה ושפיכות הדמים. לראשונה בריאיון טלוויזיוני עומת אהרון ברק עם דבריו הסותרים. פשוט מפני שישבה מולו מראיינת שלא באה להתבטל מול האורקל של הדור, אלא להבין לעומק. ואם אין עומק, אז שואלים שוב.
המראיינת, בשונה מהמקובל בתקשורת הישראלית, ידועה בפני הספינקס המקצועיים שלה. אך אפילו היא, לא יכלה שלא להרשות לחיוך קטן להתגנב לה בזווית הפה כשברק ניסה לערבב אותה בשפתו הדו-משמעית והטון הנוזף. היא לא התרשמה וניסתה שוב ושוב לעמת אותו עם הכשל הלוגי, הסתירה הפנימית שבדבריו - אך הוא בשלו. ("ברק: הפתרון לבעיה אינו השימוש בכוח"... המראיינת: "אבל נתת רק שתי אפשרויות... שהן אותה אחת. לא הזכרת את כוחה של האליטה." ברק: "...חבל לי על הזמן לדבר על האליטות"). וכך שוב ושוב כמעט בכל נושא, כשהוא מדפדף את המראיינת בחוסר סובלנות, שבלט למול הנימוס שהיא נהגה בו לאורך הריאיון כולו.
כששואלת אותו המראיינת: "מי קובע מה זה סביר, ומה זה מידתי?" ברק מרעים בקולו על המראיינת ועונה בצורה כנה: "אנחנו יודעים בדיוק". ואם חשבנו שכשהוא אומר "אנחנו" שהוא מתכוון לציבור, הוא מבהיר מיד: "אנחנו יודעים בדיוק מה זה מידתיות. אני כתבתי ספרים על המושגים האלה". לא נגעתי. כך אמר. נטול שמץ של ריסון עצמי. אהרן ברק קובע שהוא ורק הוא בעצם כותב את דברי הימים של האנושות כולה.
מתיישב על ברכי עצמו
כך גם בדיוק עולה הרושם מעיון בספרו החדש "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוא כותב בחן רב הגיגים אינטלקטואליים על יופייה של התרבות היהודית והמשפט העברי. עובדת היותנו ערש הציוויליזציה האנושית וכו' – אך כשהוא בא לכתוב את המסקנות המתחייבות מכך – הרי שהוא מתיישב על ברכי עצמו – ומפליג בהגותו הנאורה על עצמו ועל דעותיו שלו. הקורא ההמום נותר עם משפטים מלאי אוויר חם - הסותרים בחוסר נימוס הזוי, עיינו ערך דוריה למפל, את העובדות שברק כתב בעצמו מספר שורות לפני. הוא לא מהסס לאיין את עקרונות התורה היהודית, תרי"ג המצוות, שלא מתאימים למשנתו.
מבחינתו ההלכה היהודית שכוללת תרי"ג מצוות, הינה: "הסדרים ספציפיים" (לפי ברק: "אומנם התורה היא הזהות שלנו, המשפט העברי הוא החוק שלנו, ארץ ישראל היא האדמה שלנו") אבל אם יש התנגשות בין הערכים של התורה היהודית ובין ההסדרים הספציפיים של הדמוקרטיה הליברלית ללא מעצורים שלו שהוא טווה, אזי - הפתרון הוא לוותר על "ההסדרים הספציפיים של היהדות".
ברק, כדרכם של הומניסטים ליברלים חילונים, אוהב להתהדר בשיח הליברלי הומניסטי. מבחינתם ההגות ההומנית הינה פיתוח עצמי של האדם מתקופת הנאורות הצרפתית. האדם הנאור הוא הבסיס לתאוריית החילוניות ההומניסטית
ברק, כדרכם של הומניסטים ליברלים חילונים, אוהב להתהדר בשיח הליברלי הומניסטי. מבחינתם ההגות ההומנית הינה פיתוח עצמי של האדם מתקופת הנאורות הצרפתית. האדם הנאור הוא הבסיס לתאוריית החילוניות ההומניסטית. הנאורות שהתחילה בהתרסה נגד הכנסייה הנוצרית ומשם הגיעה כחילוניות אוניברסלית ("נהיה ככל העמים") – לתוך היהדות, שכחה מאין באה. הנאורות ההומנית החילונית היהודית שכחה מאין באה. ואנו כאן כדי להזכיר לה.
אנו נזכיר לאהרן ברק ושאר אחינו החילונים ההומניסטיים כי אין סתירה כלל בין ערכיה היהודיים של מדינת ישראל לבין הערכים הדמוקרטיים והליברליים השזורים בבגד יומה - ולכן לעולם לא תהיה כאן מלחמת אזרחים. בערבו של חג הפסח המתקרב, נשאל: האם אתם רוצים ללמד אותנו היהודים, שבשליחות האלוקים נאבקנו כבר לפני 3000 שנה עבור כבוד האדם, ביערנו את העבדות ולימדנו את העולם מהו חופש הפרט והזכות לקניין ולחיים? אתם רוצים ללמד אותנו, העם שיצא ממצרים שלימד את העולם מהו המאבק לחירות ומאבק בעריצות - אתם רוצים ללמד אותנו מהם ערכים הומניים וליברליים? אנו לימדנו ומלמדים את העולם כולו – כל יום מחדש על חירות לכול, צדק וקדושת החיים.
אך קודם כול אדם קרוב אצל עצמו. ולכן בשילוב ידיים מופתי, קם העם הזה בדור הזה, חילוניים, דתיים, מרכז, שמאל וימין ועמד יחדיו, איש אחד בלב אחד למול אויבים - שקמו עליו לכלותו, תוך מחשבה שלהם לנצל את ערכי היסוד שלנו, שהם חשבו שיכבלו את ידינו - והכניע אותם כולם. המלאכה עדיין לא תמה, אך כדי להשלימה אתם אחיי, חייבים לפתוח את התנ"ך מחדש. אין לנו זכות מוסרית לשוב לארצנו ובמאבקנו מול אויבינו ללא התנ"ך. או במילותיו של דוד בן גוריון בעדותו בפני ועדת פיל: "התנ"ך המונח על שולחנכם, הוא הקושאן (שטר הבעלות) שלנו על ארצנו".
רמי סימנישם בערבות מואב שזרנו ידיים איש אל אחיו - וקיבלנו את ספר הספרים שהוא ערש הציוויליזציה והתרבות האנושית. היינריך היינה, המשורר היהודי-גרמני כתב כי "מאז יציאת מצרים, החירות מדברת במבטא עברי...". אין לנו צורך בחילוניות האוניברסלית. אישי השופט אהרן ברק, התנ"ך הוא של העם היהודי כולו. אל תשאירו אותו לדתיים בלבד. תפתחו אותו מחדש.
רמי סימני הוא עו"ד מומחה לגישור ומו"מ ומרצה בפורומים צבאיים ואזרחיים על המלחמה וגיאו-פוליטיקה
