דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, עדכן שאחיו נכלל ברשימת 4 החללים החטופים שצפויים לחזור הלילה. דני אמר הערב (רביעי) בשיחה עם ynet כי "קיבלנו את הטלפון שכל כך חששנו ממנו מצד אחד, וחיכינו לו מצד שני. אנחנו עצובים מאוד".
הוא הוסיף כי "אנחנו מרגישים רע מאוד, אבל כרגע מתמקדים בדבר אחד - והוא להביא את איציק הביתה, לניר עוז, שם ניתן לו את הכבוד המגיע לו. לפני מה שנאמר לנו הוא צפוי לעבור לידי צה"ל בשעה 23:00 ומשם לבדיקות זיהוי ודאיות. אחר כך נקבל את ההודעה הרשמית. למרות שאין עדיין כזאת אנחנו לא מצפים לתוצאה אחרת. עבר מספיק זמן וצריך להסתכל למציאות בעיניים. אם בכל זאת נפלה איזו טעות, מה שקשה לי להאמין, אז נופתע. כרגע אנחנו רק מרגישים עצבות".
מוקדם יותר הערב אמר דני בריאיון לחדשות קשת כי המשפחה קיבלה בעבר אותות חיים מאיציק. "קיבלנו עדויות גם מילנה טרופנוב שחזרה בעסקה הראשונה ועכשיו גם משגיא דקל-חן ומירדן ביבס. ירדן היה איתו במנהרות כמעט 40 יום והוא אמר שהוא היה בסדר. לקראת אפריל התחלנו לקבל ידיעות שהמצב שלו מתערער ושיש סכנה לחייו", אמר.
הוא הוסיף כי "נאבקתי 509 ימים כדי שהוא יחזור חי. אחי היה צריך לחזור בנובמבר, ראש הממשלה החליט לוותר על הפעימה הזו ולצאת למלחמה. זו הייתה הזדמנות להציל את אחי. גם בעסקה הקודמת, במאי, הייתה הזדמנות. ראש הממשלה טרפד אותה. אני מרגיש כישלון, לא הצלחתי להוציא את כל האנשים במדינה להיאבק על אחי. יש לי אכזבה גם מהציבור".
איציק אלגרט (69) נחטף ביום הטבח מהממ"ד בביתו. עוד קודם לכן הוא נפצע מירי והתקשר לאחיו דני לבקש עזרה. דני הסביר לו כיצד להניח חסם עורקים ולאחר מכן נקטעה שיחתם. במשך תקופה ארוכה מצבו לא היה ידוע, עד שהתברר שנחטף בחיים על אף פציעתו. איציק התגורר בעברו בדנמרק, שם חיים ילדיו, וחזר לישראל לפני כמה שנים.
דני, אחיו, הפך לאחד מהקולות המזוהים במאבק המשפחות להחזרת יקיריהם. הוא הקפיד להופיע בהפגנות, להתראיין בתקשורת, ונכח פעמים רבות בוועדות הכנסת. שלשום הוא אמר בוועדת החוץ והביטחון כי אחיו לא נהרג מהלחץ הצבאי אלא גווע ברעב: "אחי לא נהרג כתוצאה מהפצצה של חיל האוויר, אחי גווע ברעב, פשוט גווע ברעב.
"יכלו להוציא אותו, בנובמבר הייתה עסקה, ויתרו על כל המבוגרים ויצאו למלחמה. כל המבוגרים האלה היום קבורים, כולם מתו. מי ייתן את הדין על המוות הזה?", שאל את הנוכחים. "מי ייתן את הדין על ההחלטה הזאת להשאיר אותם שם? התרענו, אמרנו והזהרנו - הזמן הוא החמצן שלהם".
