756 ימים אחרי שנחטף מביתו, הגיע היום (שישי) שורד השבי עמרי מירן לקבלת השבת המסורתית של קהילת נחל עוז בכיכר החטופים - שם קראו מדי שבוע להשיבו. "גם בשבי וגם כשחזרתי שמעתי על מה שעשיתם עבורנו, על קבלות השבת, על העצרות, על ימי ההשבתה והצעדות", שיתף בהתרגשות.
עמרי מירן בקבלת השבת של נחל עוז
(צילום: ליאור שרון, מוטי קמחי, אור הדר )
עמרי מירן הגיע לכיכר כשהוא מלווה בבני משפחתו - אביו דני, אשתו לישי ובנותיו עלמא ורוני. עם הגעתו עמד הקהל על רגליו ומחא כפיים ממושכות. "למי שעוד לא מכיר אותי, קוראים לי עמרי מירן, אבא של רוני ועלמא, הבן של וורה ז"ל ודני מירן, בעלה של לישי, תושב נחל עוז", פתח מירן את דבריו בחיוך. הוא התקשה להסתיר את התרגשותו כשסיפר: "גם בשבי וגם כשחזרתי שמעתי על מה שעשיתם עבורנו, על קבלות השבת כל שישי, על העצרות בכל שבת, על ימי ההשבתה והצעדות".
מירן הדגיש כי מאבקו של הציבור לא תם: "אני כאן, ואני יודע שבזמן שהסיוט שלי ושל המשפחה שלי הסתיים, יש עדיין 11 משפחות שנמצאות באי-ודאות נוראית. אני ראיתי כמה כוח נתתם למשפחה שלי, והיום ברצוני לתת כוח למשפחות שיקיריהן עדיין לא חזרו. בואו נמשיך עד החטוף האחרון".
בהמשך ביקש מהקהל לעמוד דקת דומייה לזכר הנרצחים מקיבוץ נחל עוז. "כל הנרצחים והחללים מהקיבוץ מאותו יום ארור חרוטים בליבי, ואני מבקש לעמוד איתכם דקת דומייה. לא היה לי את זה במשך שנתיים", אמר. בתום דבריו הודה לקהילת נחל עוז על התמיכה במשפחתו: "שמעתי רק חלק קטן ממה שעשיתם, אבל הבנתי שמתוך הכאב והשבר קמתם ועמדתם לצד המשפחה שלי. אתם מסמנים עבורי את ערך הרעות ואהבת הארץ, ונותנים לי את התקווה שיהיה טוב".
בשלב זה אביו דני קם על רגליו לרקוד עם חברי הקהילה, ולישי והבנות הדליקו יחד נרות. דני, שהפך לאחד הפנים המזוהות במאבק להשבת החטופים, נאם גם הוא: "בכל יום שישי עמדתי פה ודיברתי, וחיכיתי לבן שלי. היום סגרתי מעגל". הוא סיפר על קבוצת תומכים מקנדה שהגיעה בתחילת הדרך, ועל אחת מהן שחזרה לישראל רק כדי להסיר את הצמיד שקיבלה ממנו כסמל לתקווה. "מאותו יום - כל משפחות החטופים הפכו לחומה אחת מבוצרת, ולכן אנחנו נישאר פה עד חזרת החטוף האחרון", הוסיף.
4 צפייה בגלריה
דני מירן רוקד עם חברי קהילת נחל עוז. "בכל שישי עמדתי ודיברתי פה, היום סגרתי מעגל"
(צילום: מוטי קמחי)
קהילת נחל עוז ממשיכה להמתין לחזרתו של ג'ושוע לואיטו מולל, עובד זר מטנזניה שנרצח וגופתו טרם הוחזרה, אך חזרתו של עמרי מאפשרת להם לראשונה להסתכל קדימה לעבר שיקום הנפש והקהילה. "עם חזרתך הגוף השתחרר מהלחץ בו היה שרוי שנתיים יום יום", סיפרה באירוע אסתר טרנטו, חברת הקהילה ומי שאחראית על קבלות השבת מטעם הקיבוץ. "הצלחנו לנשום עמוק ולהכניס אוויר נקי לריאות, ואמרנו 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'".
טרנטו סיפרה עוד על היום שבו חזרו עשרים החטופים החיים לפני כשבועיים, ועל המסוק עם עמרי שחג מעל נחל עוז. "כולנו התרגשנו עד דמעות", אמרה. היא הדגישה כי קבלות השבת יימשכו עד לחזרתם של כל החטופים והחללים.
"איזה כיף לעמוד פה ולא חמור סבר, משהו שלא יכולתי לדמיין", תיאר עמרי בלה, חבר קיבוץ נחל עוז וחברו הטוב של עמרי מירן. הוא סיפר על הרגע שבו שמע לראשונה את קולו של עמרי אחרי שנתיים: "לישי מתקשרת ואומרת שאני יכול לבוא לבקר. אני מגיע לחניון, והטלפון מצלצל - עמרי אומר 'איפה אתה? אתה מאחר, יש הופעה'. באותו רגע הבנתי שחבר שלי חזר, וחזר על מלא".
באירוע לקחו חלק גם דבורה עידן, אמו של החלל החטוף צחי עידן ז"ל שהושב לישראל בפברואר, ונועם עידן בן עזרא - אחותו של צחי. בנאומה אמרה נועם: "ישנם עוד 11 חטופים, ומאחורי כל אחד עומדת משפחה. שום נרטיב לא יכול לשנות את גודל המחדל שאנחנו חווים. המאבק ממשיך עד להשבתו של החטוף האחרון".
נועם שיתפה על הילדות בקיבוץ, ותיארה את צחי שהיה איש של מעשים ולא של דיבורים, עם הומור משובח, שלא שוכח לרגע מהיכן הוא בא. "כשצחי היה פותח את הפה ומספר סיפורי ילדות, הייתי מקשיבה לכל מילה שלו בשקיקה. צחי חיבר אותנו בדרכו המיוחדת לקהילה ולקיבוץ", אמרה.
האם דבורה סיכמה בדברים חדים ומרגשים: "צחי שלי נחטף מאותו בית יחד עם עמרי מירן. עמרי, לשמחת כולנו אתה איתנו כאן, וצחי אהובנו חזר בארון. אין מילים לכאב הזה, אבל יש בחירה - להמשיך לחיות, לאהוב ולבנות אור מתוך האובדן. זה הלב של נחל עוז".
