ממש כמו בימי ההפיכה המשפטית של תחילת 2023, גם הפעם יושבים אויבי ישראל ומחככים ידיים בהנאה לנוכח המהלכים של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. איראן, חמאס, חיזבאללה, כולם מבינים שההתמקדות של נתניהו בלחימה במוסדות המדינה — מערכת המשפט, מערכת הביטחון על זרועותיה, התקשורת וכו' — הופכים את מדינת ישראל לגוף חלש יותר. פגיע.
ראש הממשלה ושריו תוקפים את אותם מוסדות שהיו בעבר מקור לגאווה מבחינת כל ישראלי בעולם, מחלישים במודע את הגוף שנקרא מדינת ישראל, עם מטרה אחת ברורה: להנציח את שלטונו של המלך גם במחיר סכנה לממלכה. ועבור אותם ארגוני טרור הנתמכים על ידי איראן, מדובר בהזדמנות פז לנסות לשקם את כוחם, אם בעזה ואם בלבנון.
ואכן, חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון כבר מתחמשים, מתכוננים לסבב הלחימה הבא מול ישראל, בעוד ראש ממשלתנו עסוק בסיכול "החוקר הראשי" בפרשת קטארגייט, ראש השב"כ רונן בר. את נתניהו, חמאס וחיזבאללה, כמו גם איראן גרעינית, מפחידים פחות. מה שמעורר אצלו פאניקה היא האפשרות שאותה חקירה תוביל למסקנות קשות נגדו ומביאה אותו לעשות מעשים שיכולים להביא רק נזק בזמן מלחמה, כמו פיטוריו של ראש השב"כ.
לא ברור מה מסתתר ומה יתגלה במסגרת חקירת קטארגייט, אך ניתן לשער למה הבדיקה בסוגיה מעוררת היסטריה אצל נתניהו ושופרותיו. העובדה שביבי החליט להעביר מזוודות כסף במזומן מקטאר לחמאס, בסכומי עתק, גם לאחר שידע כי הכסף מגיע לזרוע הצבאית של הארגון, מעוררת פלצות. ואם מוסיפים לכך את החשד שכמה מיועצי התקשורת שלו קיבלו משכורות מקטאר, גם לאחר תחילת המלחמה, הדבר כבר הופך לכתם שאפילו הקוסם נתניהו לא יוכל להיפטר ממנו ציבורית. לכן הוא מנסה בכל דרך אפשרית להשתיק את החקירה ואת האיש שמסרב לחשוש ממנו - רונן בר.
לנתניהו ברור שהמהלך הזה יפגע בשב"כ. ברמה הניהולית והארגונית, המשבר הזה אינו עושה טוב לשירות. נתניהו מבין שהדבר עלול לקרוץ לארגוני הטרור להרים את ראשם, ממש כשם שהיה ברור לו באביב 2023 שההרתעה הישראלית נשחקת בשל המשבר הפנימי. אינספור ההרתעות שהונחו על שולחנו, לא גרמו לו לשקול מחדש את צעדיו.
מדובר פה בהחלטה מודעת של נתניהו לפגוע במדינת ישראל, כדי למנוע כל אפשרות של "חיילים לא ממושמעים"
וגם עכשיו, בדיוק כמו אז, נתניהו לא רואה בעיניים. מבחינתו, כפי שהגדירה זאת היטב רעייתו בזמנו, "שתישרף המדינה", העיקר שהוא ישרוד ויישאר על כיסאו. ואין מדובר פה כבר בקבלת אחריות על הכישלון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, מדובר פה בהחלטה מודעת של נתניהו לפגוע במדינת ישראל ובמוסדותיה, כדי למנוע כל אפשרות של "חיילים לא ממושמעים". הוא מתקנא בנשיא האמריקאי טראמפ, וכבר הבהיר בנאום הנאמנות שלו לאחר שובו מוושינגטון, שמבחינתו רק מי שיהיה נאמן, יוכל להמשיך בתפקידו. אם טראמפ יכול, מדוע הוא לא? אלא שבמקרה הזה נתניהו עלול לגלות (או עשוי, תלוי את מי שואלים), ש"פה זה לא אמריקה". במדינת ישראל יש בכל זאת בית משפט עליון ובג"ץ ויש חוק שצריך לכבד.
יש גם ציבור ישראלי שהמלחמה בעזה ובלבנון הצליחה להרדים ולהקהות את חושיו, אך עושה רושם לפחות שכעת הוא מתעורר שוב. ודווקא הניסיון שלו להיפטר מאחד משומרי הסף האחרונים טרם נפילה לתהום הדיקטטורה, כלומר מראש השב"כ, עלול מבחינתו להוציא את ההמונים לרחובות שוב. נתניהו בונה על כך שההפגנות לא יימשכו ושמישהו כמו רונן בר ימצמץ ראשון ויעזוב. אלא שבר גדל ביחידה שנתניהו מכיר היטב, סיירת מטכ"ל, ולאחר מכן באגף המבצעים של השב"כ. אלה לא אנשים שממצמצים כל כך מהר, בוודאי שלא נשברים. ולכן, נראה שגם אביב 2025 הולך לייצר פה סערה לא פשוטה, ונותר רק לקוות שתישאר פוליטית ולא תגרום לאחד מאויבי ישראל ליזום מתקפה נוספת על המדינה.
