כשמסוק היסעור שנשא את החייל השבוי סיים את הטיסה ממצרים ונחת בבסיס נבטים, רבים חשו כי סאגה עצומה ומטלטלת הגיעה לסיומה. השלטים שזעקו כי "גלעד עדיין חי" עשו את שלהם, אך בזמן שרבים צהלו, תהיתי באיזה ענף של לשון המאזניים דפי ההיסטוריה יתמקדו - החייל האחד ששב הביתה, או למעלה מאלף המחבלים ששוחררו במקביל. בזמן אמת חשתי כי על אותו יום התנוסס אות קלון בתולדות הציונות.
כילד, יוזמות מדיניות הפחידו אותי. מבחן ההיסטוריה הוכיח פעם אחר פעם כי יש ממה לחשוש. הסכמי אוסלו היו קטסטרופליים. הנסיגה מלבנון הייתה נמהרת. ההתנתקות הייתה שגויה. בסבבים שאחריה ישראל שיכנעה את עצמה שהרתיעה את חמאס, ובדיעבד הרתיעה את עצמה. גם בהסכם לשחרור שליט ניטע זרע הפורענות.
14 שנים קדימה (אפילו התאריכים סמוכים), ומתווה סיום מלחמת חרבות ברזל מעלה תהייה דומה. איך ייזכר 12 באוקטובר, 2025? האם נזכור את 48 החטופים והחללים שיושבו לחיק משפחותיהם ויובאו לקבר ישראל, או את 2,000 המחבלים שישוחררו?
בראשית ימי המלחמה, נדמה היה שלמדנו כולנו את אותם לקחים. אי אפשר להאמין להבטחות העולם שימנעו מאויבנו לתקוף אותנו. בעזה אין בלתי מעורבים. אי אפשר לגור עם אויב מעבר לגדר. שטח ששוחרר לא יוחזר. וכמובן, לא נוותר לשום איום. ההסכם, כך נראה, מאתגר רבות מהנחות אלו.
בראיון לרשת פוקס, הנשיא טראמפ סיפר כי הבהיר לנתניהו שישראל לא תוכל להילחם בכל העולם. בלית ברירה, ישראל תיאלץ להסתמך על עבודתן של מדינות אחרות בדה-רדיקיליזציה של עזה. בהסכם כתוב שחור על גבי לבן שישראל תשחרר עזתים בלתי מעורבים חזרה לבתיהם. בין תושבי עזה לתושבי העוטף יחצוץ הפרימטר, אך בעזה טרם קם שלטון חלופי לחמאס. ועל אף הכיבושים הרבים, צה"ל נסוג משטח רב שכבש והרס. נשיא ארה"ב כבר הורה בעבר לצה"ל ליסוב לאחור כשהסכם הפסקת אש הופר בעינינו, אך לא בעיניו.
האם ההסכם מושלם? לא. האם יש בו הישגים? בהחלט. האם הוא עומד בקנה אחד עם מטרות המלחמה שהקבינט הצהיר עליהן בתחילת המלחמה? כן ולא
האם ההסכם מושלם? לא. האם יש בו הישגים? בהחלט. האם הוא עומד בקנה אחד עם מטרות המלחמה שהקבינט הצהיר עליהן בתחילת המלחמה? כן ולא. החטופים ישובו, אבל חמאס לא הושמד. כולנו שמחים מהשלב הראשון, שבו 48 חטופים וחללים ולא פחות מכך משפחותיהם יוכלו לסגור מעגל. כולנו גם מביטים בחשש ב-2,000 המחבלים שישוחררו. ההשלכה המיידית היא בנוגע לחייהם של תושבי העוטף, שעוד לא ברור איך יחזרו לשגרה בבתיהם.
כמי שגדל להיות סקפטי כלפי תהליכים מדיניים, אני דווקא מזהה את ניצני תור הזהב שעשוי לבוא עם סיום המלחמה. עם זאת, אני לא שוכח לרגע שמבחן ההיסטוריה הוכיח בעבר שהצדק היה עם המתנגדים. כפי שאלי שרעבי לימד, החיים מלאים בבחירות. גם אם כרגע נדמה שלא הייתה ברירה למעט סיום המלחמה, אם וכאשר תהיה הפרה בעתיד, תהיה לנו הזדמנות לבחור שוב.
חמאס ותומכיהם מבטיחים לשחזר את 7 באוקטובר, וזה בהכרח החשש המקונן בכולנו. אבל כפי שערב 7 באוקטובר הבטנו צפונה, לחיזבאללה, בחשש, ייתכן שהאיום הבא יופיע ממקום אחר. ישראל תצטרך לא להתמכר מחדש אל הפסקת האש, אלא להיות ערוכה לפעם הבאה שהיא תפרוץ שוב.
פורסם לראשונה: 23:59, 09.10.25
