במסגרת הניסיונות שלי להבין את המורכבות הזאת שנקראת מדינת ישראל אני מסתובב במדינה, נפגש עם כל מיני אנשים וחווה חוויות שמעולם לא חוויתי - ותוך כדי מנסה להבין את האנשים שאני פוגש, ואולי גם להבין משהו יותר כללי על החברה שלנו.
כחלק אחד מהמסע הזה ביקרתי בשלוש ישיבות שונות, ובכל אחת מהן ישבתי ולמדתי עם התלמידים. חוויית הלימודים הזאת היא בהחלט שונה מחוויות הלימודים שאני מכיר: מתרכזים בקטע טקסט מאוד מאוד קצר ומתדיינים עליו ארוכות עם פרטים שונים, שיוכים וקשרים למקומות אחרים בטקסט. הההתפלפלות הזו אמנם שונה מסוג הלימודים שאני מכיר מהאוניברסיטה, אבל היא לא בהכרח יותר מעניינת או יותר מתקדמת או מעידה על יותר אינטליגנציה - היא פשוט שונה, ועם חוקים שונים לדיון.
הסוגייה שהתמקדו באחת מהישיבות שבהן ביקרתי הייתה מהתלמוד הבבלי, מסכת בבא קמא, והסוגיה בעיקרה שואלת את השאלה מה קורה אם יש שור של בן אדם אחד שנגח פרה של בן אדם שני, והפרה מתה. נשאלת השאלה, מה הבן אדם הראשון חייב לבן אדם השני. מעבר לשאלה הבסיסית הזו יש כמובן שאלות נוספות, התפלפלויות, וקשרים לרעיונות אחרים - למשל, מה קורה אם הפרה הייתה בהיריון, וגם הוולד שלה מת, או מה קורה אם הפר היה פר שהוא מועד לפורענות ובעבר כבר נגח בפרות והרג אותן.
השיחה הייתה באמת מעניינת והשאלות האלה הן אכן מסוג השאלות שפשוט כיף לרדת לעומקן. קצת כמו פילוסופיה בשנה ראשונה ובשנה השנייה באוניברסיטה
השיחה הייתה באמת מעניינת והשאלות האלה הן אכן מסוג השאלות שפשוט כיף לרדת לעומקן. קצת כמו פילוסופיה בשנה ראשונה ובשנה השנייה באוניברסיטה, כשמדברים על רעיונות נטולי קשר לחיים, ופשוט נהנים מהשיחה. אבל אני, בניגוד לבחורים הצעירים מהישיבה, מתעניין בלמידה לא רק לשם הלמידה עצמה. אותי מעניינות מאוד ההשלכות של הרעיונות השונים על החיים שלנו. ולכן, כל פעם שאני לומד משהו חדש אני גם שואל את עצמי: מה זה אומר? מה ההשלכות של התובנה הזו? מה אפשר לעשות עם זה? איפה זה יכול לעזור לנו?
לכן, בישיבה, חשבתי על שאלות אתיות שבהן צד אחד פוגע בצד אחר, ובאופן ספציפי חשבתי על שאלות אתיות שהן בין הציבור החרדי לחילוני. הדיונים בישיבה התנהלו על לוגיקה פנימית: איך הפסוק הזה מתייחס לפסוקים אחרים ומתייחס לדברים אחרים שמוזכרים בכל מיני מקומות. אבל אני רציתי לצאת מהמעגל הפנימי הזה, ולשאול על חיי היום יום שלנו. ביקשתי את רשותם, והם עודדו אותי לשאול.
בעיניי, אמרתי להם, המשל הזה הוא משל מאוד מעניין על ההתנהלות כרגע בין הציבור החרדי לציבור החילוני. בתפיסה שלי הציבור החרדי הוא בעל הפר הפוגע, הפר הפוגע עצמו הוא העסקנים הפוליטיים שלכם, הפרה היא הקופה הציבורית, ובעל הפרה הוא הציבור שמשלם את הכסף לקופה הציבורית - דהיינו, החילונים. אבל המצב הוא כמובן הרבה יותר חמור, כי הפר שלכם הוא פר שרומס את הקופה הציבורית כבר הרבה זמן. ואתם, כשבחרתם את נציגי הציבור שלכם, ידעתם שככה הם עושים - ואני מניח שאפילו בחרתם אותם בגלל שהם מתנהגים כך. ועכשיו, אמרתי להם, אני רוצה שתסבירו לי איך ההתנהגות שלכם ושל השליחים שלכם מתאימה לאתיקה היהודית.
החבר'ה האלה הם באמת מומחים בהתפלפלות ובמציאת כל מיני דרכים להצדיק את עצמם, אבל בסיומו של דבר הם לא באמת ענו על השאלה שלי. הם טענו שהמשל לא נכון - שהם לא באמת הבעלים, שהפוליטיקאים שלהם הם לא באמת הפר, שקופת המדינה מתמלאת בכל מני דרכים ולא רק מהכנסות חומריות, ושהכסף בקופת המדינה שייך גם להם. בקיצור, התחמקו מלענות על השאלה שלי.
אבל השאלה הגדולה באמת היא עוד יותר חשובה: בשביל מה בכלל אברכים לומדים? בעיניי, התשובה די פשוטה
אבל השאלה הגדולה באמת היא עוד יותר חשובה: בשביל מה בכלל אברכים לומדים? בעיניי, התשובה די פשוטה. יש לדת שלנו המון מה ללמד אותנו על חיים טובים וראויים, על חיים אתיים. בעולם האידיאלי שלי, היהודים החרדים משמשים למדינה בתור מצפון מוסרי ועוזרים לנו לחשוב על איך אנחנו רוצים להתנהל בתור אנשים ובתור מדינה. אבל בשביל שזה יקרה, האתיקה היהודית חייבת לצאת מכותלי הישיבה - וחייבת להתחיל לענות על שאלות עמוקות וקשות. וחשוב אפילו יותר זה שהאנשים שמייצגים את היהדות, החרדים והאברכים, יחיו חיים שהם באמת אתיים.
ואם מישהו רוצה ברצינות להסביר לי איך האתיקה היהודית חיה בשלום עם הגזל של החרדים את הפרה החילונית, אני באמת אשמח להבין.
