מדינות המערב הקולוניאליות, אשר שלטו ברבות ממדינות המזרח התיכון ואפריקה, ניצלו את משאביהן הטבעיים והאנושיים עד תום. כאשר שחררו את אותן מדינות מלפיתתן השאירו ברוב המקומות תוהו ובוהו שלטוני, אשר מלכתחילה היה ברור כי יוביל לכאוס ויגרום לעליית שליטים אשר ישלטו באותן מדינות ביד ברזל, כמקובל בחלק זה של עולמנו.
אותם קולוניאלים, בניגוד ליורשיהם דהיום, הכירו היטב את המדינות בהן שלטו ובהתאם לכך נהגו, וניהלו אותן . חריג אחד בלט בקרב המדינות הנשלטות הייתה פלסטין. בערביי פלסטין נהגו הבריטים בשיטות אותן הכירו מהתנהלותם רבת השנים במדינות ערב. עם היהודים היו הדברים מעט שונים, שכן היהודים אותם הכירו השליטים בארצות מוצאם, נהגו בארץ באופן שונה מכפי שהכירו. זה לא אומר שפה ושם לא מצאו לעצמם משתפי פעולה בציבור ובמנהיגות היהודית, אולם הרוב פעל אחרת ונלחם בדרכים שונות בשלטון הקולוניאלי, עד שזה החליט שדי לו, ועזב.
בעוד שמדינת ישראל, חרף כל הקשיים הלכה והתפתחה, קלטה דור של אודים עשנים ניצולי שואה, קלטה וסייעה בשיקום וטמיעה של מאות אלפי יהודים בני מדינות ערב, אשר רובם גורשו בחוסר כל ממדינות בהן חיו דורות. באותו עידן, פינו הקולוניאלים גם את מדינות ערב ואפריקה בהן שלטו. כבר נאמר לעיל כי שליטי אותן מדינות השקיעו את דמם וחלבן של אזרחיהן לבניית צבאות ולביסוס שלטונם. הציבור המשיך לחיות בעוני ובבורות, ושילם בגופו בכל סכסוך פנימי או חיצוני אותו ניהלו מנהיגיו.
טפטוף המהגרים שהחל במאה הקודמת, בעיקר לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית, גבר והפך לשיטפון. מהגרים ממדינות אפריקה הרעבות, סוריה, עיראק ולבנון מוכות המלחמה, הגיעו בהמוניהם לאירופה. מדינות המערב, אשר היו בחלקן זקוקות לידיים עובדות, ומדינות אחרות אשר מנהיגיהן ראו במהגרים החדשים, פוטנציאל של מצביעים ותומכים בבחירות, קיבלו את המהגרים החדשים בזרועות פתוחות ובתקציבים נדיבים.
אני קורא למנהיגי מדינת ישראל, לציבור הישראלי ולמדינות המערב. אנו מצויים כעת בעיצומה של מלחמת עולם תרבותית ופיזית, מול האסלאם הקיצוני, החותר להשליט את חוקי השריעה על כולנו. במלחמה זו אין סייגים ואף לא מגבלות
אותם מהגרים אשר הגיעו ממדינות נחשלות ורעבות, במקום לבנות לעצמם חיים חדשים, ועתיד מבטיח לילדיהם, העדיפו להסתגר בגטאות, לשמור על מנהגיהם הישנים, הקצינו באמונתם הדתית האסלאמית, טיפחו את האלימות הטבועה בהם להשגת מטרות פוליטיות ודתיות, ומעל כל זאת , להתאחד בשנאת יהודים ומדינת ישראל, עניין בו מצאו שותפים גם בקרב חלק ממארחיהם האירופאים והאמריקאים.
הבורות השוררת בקרב המנהיגות האירופאית בכל הקשור לתרבות האסלאמית ודרכי התנהלותה, אינם שונים בהרבה מזו הנהוגה בקרב המנהיגות והציבור הישראלי. כאשר אני צופה בחלק מהפרשנים הממלאים את אולפני הטלוויזיה בארץ, ואשר מביעים את דעתם על הדרך בה צריכה מדינת ישראל לנהוג במשבר הנוכחי עם חמאס, ובמשברים אחרים אשר פקדו אותנו.
יאיר רבידבורים אשר אינם מבינים מילה בערבית. ואשר מימיהם לא החליפו מילה עם אזרח ערבי, מורה ,זמר, שוטר או זונה, מנסים להתוות דרך ולהביא לפתרונות. וגם אותו ציבור היוצא ומפגין ברחובות בעד הפסקת המלחמה בעזה , איננו מבין כי בהפגנותיו הוא גורם נזק למטרה אותה הוא מבקש להשיג. משפט אחד לסיכום. אני קורא למנהיגי מדינת ישראל, לציבור הישראלי ולמדינות המערב. אנו מצויים כעת בעיצומה של מלחמת עולם תרבותית ופיזית, מול האסלאם הקיצוני, החותר להשליט את חוקי השריעה על כולנו. במלחמה זו אין סייגים ואף לא מגבלות. אם אתם מבקשים לשמר את אורחות חייכם ומנהגיכם, עליכם לקום ולהלחם. אחרת , תאבדו את כל אשר לכם.
הכותב- יאיר רביד רביץ, לשעבר מפקד מרחב הצפון של יחידה 504 וראש השלוחה המבצעית של המוסד בבירות
