לציון 25 שנים להקמת מרכז מורשת מנחם בגין, נחשפים לראשונה תמונות וסיפורים אישיים ונדירים מפי מי שהכירו את ראש הממשלה לשעבר מקרוב ושליוו אותו בתחנות חייו השונות – המזכירה שלו, יועציו, אנשי ציבור וגם בני משפחה. לא נאומים ולא החלטות מדיניות – אלא רגעים קטנים, אנושיים, שמציירים תמונה אינטימית של אחד המנהיגים הבולטים בתולדות המדינה.
"יחס לבבי מאחד המנהיגים הדגולים"
על רקע המחלוקות הציבורית החריפות שבהן נתונה ישראל, נשיא המדינה יצחק הרצוג שיתף ביחסיו עם בגין, כשהיה עוד נער צעיר, ומדגיש: "גם בימים הסוערים, בגין כתב - 'לא נלך למלחמת אחים'".
"לא אשכח את מפגשיי הראשונים עם מנחם בגין, בהיותי נער צעיר, שבהם זכיתי ליחס לבבי, חם ומסביר פנים מאחד המנהיגים הדגולים ביותר שידע עמנו. וגם כיום, כנשיא המדינה באחת התקופות הקשות, המורכבות והמאתגרות שידענו, אני מוצא את עצמי לא אחת כשאני מציב לנגד עיניי את דמותו, מנהיגותו והערכים ששיקף וביטא, ובראשם - עמידתו האיתנה על עקרון השלום, הן בתוככי החברה הישראלית והן עם שכנינו", סיפר הרצוג.
22 צפייה בגלריה
בגין בביקור באינידיאנפוליס, ארה"ב, ביתו של הארט הייסטן, מראשי תנועת חירות בארה"ב
(צילום: מרכז מורשת בגין)
"בגין היה זה שאפילו בימים הסוערים של ה'סזון' (כינוי למאבק שניהל ההגנה נגד האצ"ל, נ"פ), כתב כי 'לא נלך למלחמת אחים. יהיה מה שיהיה, חיילינו לא ירימו את נשקם נגד יהודים יריבים' - עקרון נחרץ שגם עמד למבחן בפרשת אלטלנה, כשהכריז בגין: 'לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער'. המוטו החד-משמעי הזה - 'אנשים אחים אנחנו' - היה צוואתו ונשאר רלוונטי גם היום, כאשר הלכידות הלאומית שלנו נבחנת.
"כך גם בנושא הכמיהה והחתירה לשלום עם שכנינו. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בנו עם ביקור סאדאת בירושלים וחתימת הסכמי קמפ-דייוויד, ואת הנחייתו של בגין לאבי, חיים הרצוג ז"ל - אז כשגריר באו"ם, להיפגש עם מקבילו, השגריר המצרי. בגין אמר כי אם חוזה השלום יצלח, 'יש יסוד לתקווה שגם שכנים אחרים הצטרפו למעגל השלום'. אכן, על אף שאת השלום עם ירדן הוא לא הספיק לראות, בוודאי לא את 'הסכמי אברהם', הוא היה המנהיג שסלל את הדרך לכל אלה, וגם להסכמים שבעזרת השם עוד נזכה לראות.
"ככה רוקדים באמצע היום?"
יונה קלימוביצקי, מזכירתו המיתולוגית של בגין, סיפרה כי הגיעה לעבוד אצל בגין למרות שהייתה רחוקה ממנו אידיאולוגית, ובאה מבית סוציאליסטי: "אמרתי לבגין שבאתי מהקצה האחר והוא אמר שהעריך אנשים אידיאולוגיים. הוא אמר שהעברית של אמיל חביבי, יותר טובה משל חברי כנסת יהודים. אמר על משה סנה שאם לא היה קומוניסט היה יכול להיות ראש ממשלה יוצא מן הכלל. אז הייתה אידיאולוגיה, תקופה אחרת".
היא שיתפה כי הרגע הכי מרגש שלה לצד בגין היה ליל השבעתו לראש ממשלה בשנת 77', אחרי "המהפך". "לא ידעתי אם אני ממשיכה עם בגין אבל ארגנתי בכל זאת שכל המשפחה תגיע. איחלתי לו בהצלחה והוא אמר לי שאנחנו ממשיכים יחד וזה מאוד ריגש אותי.
"כשהיה הולך לאכול צהריים בהפסקה, הלכתי לרקוד ג'אז בימק"א. הייתי בטוחה שהוא לא חוזר אבל חזר וראה אותי בנעלי ריקוד. ושאל אותי לאן אני הולכת - 'לרקוד'. שאל: 'ככה באמצע היום רוקדים?'. קצת לפי שנפטר ביום ההולדת שלו, הגעתי, אמר לי אמא'לה שינית את צבע השיער. אחרי שלא ראה אותי שנים.
"לבגין היה מאוד חשוב הנאמנות וחברות ומאוד העריך את התכונות האלה אצל אנשים. סמך על אנשים ונתן את המרחב. נוצר אמון והוא נתן לי אחריות מעל ומעבר האישיות, החום, האכפתיות- זה מה שגרם לאנשים ללכת אחריו ולאהוב אותו".
"אדם ששירת עשרות שנים, ואין לו רכוש"
דן מרידור, שהיה מזכיר הממשלה בחלק מהזמן שבו כיהן בגין כראש ממשלה, סיפר כי היה קרוב אליו גם לאחר פרישתו. "כל שישי נפגשנו אחר הצהריים לשעה, לשיחות בנושאי ביטחון והיסטוריה יהודית, אירופה של לפני המלחמה. שיחות מרתקות, שבהן בגין היה ער וענייני. למדתי ממנו המון".
אחרי שהתפטר בגין ב-1983, סיפר מרידות כי עלתה השאלה היכן יגור. "אין לו בית, הייתה לו דירה שכורה בדמי מפתח בתל אביב, שהחזירו לבעל הבית. אדם ששירת עשרות שנים את הציבור בכל תפקידיו ובסיומו אין לו רכוש. חיפשתי איפה יגור, מצאתי דירת שכירות בשכונת יפה נוף בירושלים, חתמנו על חוזה, 700-600 דולר. לאורך השנים, העניין הכספי לא עניין אותו, לא קנה דירות ולא צבר דירות. שילם מפנסיית הכנסת 7-6 שנים על הדירה בשכירות ואז עברו לתל אביב.
22 צפייה בגלריה
בגין ואריה בן אליעזר (1949), יו"ר הכנסת הראשונה, בבית פרומין, משכנה הראשון של הכנסת במרכז ירושלים
(קרדיט: מרכז מורשת בגין)
"כשהפך להיות ראש ממשלה בפגישה הראשונה עם ראש השב"כ דאז אחיטוב, בגין אמר לו: 'אני אוסר עליך להשתמש בכוח בחקירות', דבר שאף ראש ממשלה לא אמר קודם, 'אלא בתבונת החוקר'. גם בשביל מטרה חשובה כמו למנוע טרור לא עוברים גבול של אלימות. כשהביא את הסכם קמפ דיויד לכנסת אנשי גוש אמונים התנגדו לזה והוא התווכח בכנסת: 'אני אוהב אתכם אבל יש לכם תסביך משיחיות' כאידיאולוגיה לאומית לעומת ציווי דתי'".
מרידור סיפר כי מבחינת בגין מקומה של מערכת המשפט היה "תפקיד פוסק בין סכסוכים": "איזון של כוח רוב ושמירה על היחיד מול השלטון. מי יבטיח את זה? הכנסת, הנשיא? לא יכולים לתת לחתול לשמור על השמנת. צריך מי שישמור שהשלטון לא ישתמש בכוחו לרעה - ובגין נתן את התפקיד לבית המשפט. שהשופטים לא יהיו בלתי תלויים וגם אלה שבוחרים את השופטים לא יהיו פוליטיים ולא תלויה בשלטון".
מרידור סיפר גם כי אחרי שמאיר כהנא נבחר לכנסת ב-84', הוא אסף עליו חומרים. "אמרו על אחד מאנשי הליכוד- יש דמיון ביננו לבינו- ובגין אמר: 'הוא בדיוק ההיפך ממה שחינכנו, בדיוק הפוך'. הוא השווה את כהנא לגרועים שבאויבים. בגין שנא גזענות שנאה עמוקה בגלל מה שעבר".
"נתן מקלט לפליטים מווייטנאם"
אריה נאור, מי שעם עליית הליכוד לשלטון ב-77', מונה על-ידי בגין למזכיר הממשלה, סיפר כי לבגין היו חשובות מאוד זכויות אדם. "דוגמה אחת היא ספינה עם פליטים שברחו מווייטנאם ובגין תן לה הוראה להיכנס לארץ ודאג להם לוויזות ודאג ושיעבדו בארץ. דוגמה אחרת היא ההחלטה לסייע לנוצרים בלבנון נגד הסורים והמוסלמים".
נאור גם שיתף בזווית אנושית של בגין מאחורי תקיפת הכור האטומי בעיראק. "מספר שותפי הסוד היה קטן מאוד- שניים בלשכה - תת-אלוף אפרים פורן, המזכיר הצבאי ואני. יום אחד בגין יצא מחדרו ואמר לפורן ולי: 'אתמול עברתי ליד גן משחקים ברחביה וראיתי ילדים משחקים. אמרתי בליבי שלא ניתן למנוול (סדאם חוסיין) לעשות לשרוליקים ולשלומיילים את מה שעשו להם שם (מזרח אירופה)'".
כתב הנוער מערד הגיע? BBC יחכו
הסופרת גלילה רון פדר-עמית סיפרה על היכרותה עם בגין, עוד בימים לפני שהפך לראש ממשלה: "כשהגעתי לירושלים כסטודנטית, מנחם בגין היה שר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית של אשכול. בהפסקות בין השיעורים, נהגתי לבקר בכנסת.
"באחד הביקורים האלה, הציג אותי בגין בפני חברים ואמר: 'זו גלילה, הילדה שכותבת לילדים'. אמרתי: 'הרומן ההיסטורי על האצ"ל, שמסרתי לך, אינו מיועד לילדים'. בגין הביט בי במבט עמוק ואמר את המשפט שחרץ את גורל כתיבתי: 'זו טעות!'. הוא הרים את ידו: 'הרי רק הלבבות של הילדים פתוחים, ואת רוצה להגיע ללבבות, לא?'.
"באחד מביקוריי בלשכת רה"מ בגין, הייתי עדה לאירוע הבא: דן פתיר, יועץ העיתונות, יצא מחויך מחדרו של בגין ואמר: 'את הריאיון עם כתב הטלוויזיה האוסטרי רה"מ דחה, כך גם את הריאיון עם ה-BBC, ואת מי הוא ביקש ממני להכניס מיד? את מי? את כתב עיתון הנוער מערד', והצביע על נער בן 16 שישב בפינה והמתין".
"אנושיות כלפי ידיד - וגם יריב"
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט סיפר כי בתחילת הקריירה הפוליטית שלו ב-66', בתור סטודנט בתא הסטודנטים של חרות-ליברלים, השתתף בוועדה השמינית של תנועת החירות - שם קרא לבגין להתפטר לקול מחאה סוערת מקהל.
"עליתי על הבמה, די נרגש ונבוך.זרקתי פצצה שהפכה את האירוע למסעיר. אמרתי, במילים קצרות, כי תנועת החרות נכשלה בכל הניסיונות שעשתה להחליף את השלטון כפי שמנחם בגין המנהיג הכריז לפני כל בחירות. לפיכך, אמרתי יש צורך להחליף את ההנהגה ובגין צריך להתפטר
"התגובה של קהל הצירים הייתה סוערת. אנשים קמו ממקומם וצעקו. מנחם בגין הבין שהתגובות הסוערות של צירי הוועידה מקבלות ממד שיכל להידרדר לאלימות. הוא קם ממושבו, התקדם לעבר קדמת הבמה והרים את ידיו כשהוא מאותת לקהל: כולם לשבת. באותם ימים לא היה צריך לעשות יותר מכך. הקהל התיישב והשתררה דממה.
"מר בגין הביט לכיווני ואמר: 'אהוד בני, (כך קרא לי תמיד) אתה יליד שוני, בן נחלת ז'בוטינסקי, חניך בית"ר, בן למשפחה של לוחמים ובית"רים - אנא המשך בדבריך'. ואז הוסיף כשהוא פונה לקהל:' אם לא תאפשרו לאהוד שלנו לדבר, אקום ואסע לביתי'. יותר מזה לא היה צריך לומר. הקהל שמר על השקט. במשפטים קצרים, בקור רוח, באדיבות שהייתה אופיינית לו, הפך בגין את האירוע המביך הזה לתצוגת ניצחון'.
"אזכור אותו בגלל גדולתו כמנהיג היסטורי אבל גם בגלל שהייתה בו אנושיות, צניעות וסובלנות כלפי ידיד וגם יריב, ששום מנהיג פוליטי בישראל לא ניחן בה כמוהו".
"בגין פתח את הצבא לדרוזים"
ח"כ מטעם הליכוד לשעבר, אמל נסראלדין, צורף על ידי בגין למפלגתו ב-71'. נסראלדין, מנהיג דרוזי-ישראלי, סיפר על הקשר האישי ביניהם. "הייתי הנציג שלו בלבנון, לפעול למען העדה הדרוזית, לקרב אותם אלינו כמה שאפשר ולתת להם זכויות ולא לתת לכוחות שלנו שיפגעו בהם. ואז ניסו לפגוע בי, משני הצדדים, ערבים ונוצרים".
על הפגישה הראשונה שלו עם בגין סיפר: "באתי למצודת זאב, עליתי לקומה 11 אז שמה בפתח של הדלת, אני רואה את מנחם בגין עומד, מחכה לי. אני, אמל נסראלדין הקטנצ'יק הזה, הילדון. מנחם בגין הגדול, מחכה לי. אמרתי לו 'תשמע מנחם אני אב שכול, תרמתי את תרומתי למדינה, ואני אומר לך הלוואי שכל אחד היה עושה את זה כמוני. אני מפחד שאתה והחבר'ה שלך תתנו לי עוד מכה ואתאכזב'. הוא אמר לי: 'יש לך טעות. אתה צריך להיות אצלנו, המקום שלך כאן, אתה פייטר, אתה בחור צעיר נחמד, אתה יודע, אתה לא עושה דברים למען משהו אישי. אני קראתי עליך, אני מכיר אותך'".
"מנחם בגין שינה את פני הדברים ועשה היסטוריה אצל הדרוזים. מגיעים לו אהבה, כבוד, הערכה, יירשם בהיסטוריה של כל אחד ואחת מאיתנו. בגין נתן את ההוראה לפתוח את כל היחידות בצבא בפני הדרוזים, לא מהציבור".
"אכל עם רעייתו בצניעות, ברח מהנוצץ"
דן פתיר, היה יועץ התקשורת של בגין, לאחר שהתבקש על ידיו להישאר בתפקיד עם סיום כהונתו הראשונה של יצחק רבין. "בגין היה כותב נאומים בעצמו, גם בעברית וגם באנגלית", סיפר. "האנגלית הייתה שפתו השנייה. בגרמנית אף פעם לא רצה להשתמש. צרפתית הבין אבל לא דיבר. הוא ידע טוב ספרדית משום מה. יום אחד, בא ראש ממשלת איטליה, אמינטורה פנפאני. לבגין הייתה אהבה גדולה לאיטליה. פנפאני לא ידע אנגלית והתברר ששניהם דיברו ספרדית. אז ראש ממשלת איטליה וראש ממשלת ישראל שוחחו שיחה בספרדית".
הוא אמר כי בגין הפגין לא רק צניעות אלא "כמעט סגפנות": "זו הסתפקות במועט בצורה לא רק מופגנת אלא גם אישית פנימה. היה הולך לאכול ארוחת צהריים בבית, עם רעייתו. ארוחה צנועה לחלוטין − עוף, מרק, לפתן. לא חיפש שום דבר מעבר, ברח מהנוצץ".
22 צפייה בגלריה
מנחם בגין ואחותו רחל הלפרין, 1977
(צילום: אלון ריינינגר, Courtesy of Contact Press Images NY)
"כאשר הנשיא ג'ימי קרטר בא לביקור של שלושה ימים בארץ, לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים, בגין החליט לארח את הזוג קרטר בביתו, הם והזוג בגין בלבד. הם ישבו ארבעתם בבית ראש הממשלה לארוחת ערב. בזמן מסוים הנשים פרשו והם המשיכו בדיון אני חושב עד חצות או 01:00 בלילה".
לדבריו, בגין לא ראה את בית ראש הממשלה כמקום לחגיגות וטקסים. "הוא קיבל אנשים, אם היה עניין של ארגון מסוים שבא להעניק לו דבר מה ונתן לו תעודה מסוימת או רצה לברך מישהו, היו באים אליו ביתה, אבל לא היו הארוחות הפורמליות הרשמיות. את זה הוא לא אהב בכלל, ודאי לא בביתו".
הבקשה היחידה של עליזה בגין
תת-אלוף במיל' עזריאל נבו, מי שהיה מזכירו הצבאי של בגין, סיפר על הפעם שבא דווקא הכעיס את ראש הממשלה לשעבר. "עליי הוא פעם כעס מאוד. הגעתי לביתו אחרי שנפצע וחזר מבית החולים. היה לו חדר מיוחד בבית ואני באתי לדווח לו ולהעביר לו חומר", שיתף.
"אשתו אמרה לי: 'תיכנס, הוא בחדר שמאחורי חדר השינה'. נכנסתי והוא הסתכל עליי בפנים מאוד זעופות ואמר לי: 'חכה לי בבקשה בסלון.' הלכתי לסלון, ולקח לו הרבה זמן להגיע כי הלך עם קביים. הוא נכנס עם פנים כל כך זעופות, אני לא יכול לשכוח את הפרצוף הזה, ואמר לי: 'אתה יודע שאני יכול להיות אבא שלך?'. אמרתי: 'כן, אבל מה קרה פה?'. הוא חזר על זה, ואז אמר: 'אתה יודע שלא נכנסים לחדר שינה של זוג נשוי?', כי פשוט חציתי את חדר השינה. אמרתי: 'כן, אבל רעייתך הזמינה אותי לעבור'. הוא ענה בכעס: 'אתה שמעת מה אני אמרתי לך?'".
22 צפייה בגלריה
רה"מ מנחם בגין ורעייתו עליזה עם המאבטח יחזקאל אלישיב
(צילום: אלון ריינינגר, Courtesy of Contact Press Images NY)
22 צפייה בגלריה
מנחם בגין עם אחיינו עמנואל הלפרין ורעייתו ארלט, לצד רחל הלפרין אחותו של בגין
(צילום: אלון ריינינגר, Courtesy of Contact Press Images NY)
נבו סיפר על אחת הפעמים שבהן שוחח בגין עם נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, בתקופה שבה ישראל תקפה בביירות. "היינו בכנסת והיה לו מין תא, חדרון קטן ליד הלשכה. הוא הלך לישון ולנוח קצת ופתאום הטלפון מצלצל ואומרים שהנשיא רייגן מבקש לדבר עם בגין.
"הלכתי להעיר אותו והוא הלך בלי גרביים ועם חולצה בחוץ לטלפון. נשארתי איתו בחדר, ורייגן מחה על ההפצצות של חיל האוויר בביירות, ואז אמר לו: 'מה שאתם עושים בביירות זה כמו Holocaust'. פניו של בגין נתכרכמו, והוא השיב: 'אדוני הנשיא, אתה לא תלמד אותי מה זה שואה. רק מי שעבר את השואה יודע מה זה. ואל תטיף לי מה זה".
נבו סיפר כי עליזה, רעייתו של בגין מעולם לא ביקשה ממנו דבר, למעט פעם אחת. "זה היה ערב היציאה למבצע שלום הגליל. הוא אמר לה שהוא נוסע בלילה לצפון ולא יחזור הביתה. היא התקשרה אליי ואמרה: 'עזריאל, יש לי בקשה אליך'. בקשה ממנה זה ממש חריג כי מעולם לא ביקשה דבר מאף אחד.
"היא אמרה לי: 'אני יודעת שמנחם נוסע לצפון', וביקשה אם אני יכול לסדר שאריה גלעדי הנהג יהיה זה שיסע איתו. 'אתה יודע, אריה הוא בן משפחה אצלנו, הוא יודע בדיוק איך לטפל בו, מה הוא אוהב לשתות, מה הוא אוהב לאכול, איזה כדור הוא צריך לקחת ואיזו תרופה בגלל הנפילה. אז הייתי מאוד מבקשת אם אתה יכול לסדר שהוא יסע'. כמובן שהוא נסע, אני חושב שזאת הייתה הבקשה היחידה שהיא אי פעם ביקשה".
"לכל מזכירה היה לוחץ את היד"
הנשיא לשעבר אפרים קציר (מאי 73' – מאי 78'), סיפר בעבר כי כשבגין הייתה מגיע אליו הוא קודם כל היה לוחץ ידיים לכל המזכירות. "לכל מזכירה היה לוחץ את היד ונדמה לי שהיה מנשק לה את היד. ואני, כאדם שגדל כמעט כמו 'צבר', אז חשבתי: 'זה משהו'. אבל הוא גם היה מצחצח נעל בנעל כדי שיבוא אלי עם נעליים מצוחצחות כאלה, והוא בא לנשיא מדינת ישראל. זה היה משהו יוצא מן הכלל, וההערכה שזכיתי לה ממנו והאפשרות".
לפני קמפ-דיוויד, סיפר קציר, היו לו תוכניות מאוד מעניינות לתת עצמאות לערבים אבל לא מדינה, אוטונומיה. הוא בכל אופן ידע שאני לא כל כך בתוך העניינים שידברו עליהם, אבל הוא אמר: 'אני אספר לנשיא כל מה שאני אציג בקמפ-דייויד'. אז הוא בא, לא לבדו, עם קציני המטה של הצבא, עם מפות, עם תוכניות, ישב אתי שעה-שעתיים, והסביר כל מה שהוא רוצה לומר ולעשות. אני באמת התרשמתי עמוקות".
"נפל על צווארי הלוחמים בחיבוקים"
יצחק חופי, ראש המוסד החמישי, שכיהן תחת בגין, סיפר כי כשאירע "המהפך" אמר לאשתו: "אני לא יכול להעלות בדעתי שאעבוד עם בגין', הוא היה בשבילנו מוקצה. היה פה כמובן הרקע של 'אלטלנה' ושל 'הסזון' ברקע. אמרתי לאשתי: 'אני מניח שאעזוב. אני לא מתאר לי שאוכל לעבוד איתו'. ואכן, אחרי שהוא התמנה, בפגישה הראשונה אמרתי לו שאם כך רצונו אני עוזב. כמובן שמיד, בלי להסס רגע אחד, הוא אמר שזה לא עולה בדעתו וביקש ממני להישאר, אני קיבלתי את זה".
למרות הפערים בין השניים, סיפר חופי: "כשהייתי בא אליו, הוא היה מזנק מהשולחן, עושה סיבוב וניגש ללחוץ לי את היד. כמובן קרא לי 'האלוף חופי', אני לא זוכר מתי זה נפסק. לקח לו די הרבה זמן עד שקרא לי חקה שזה היה הכינוי שלי".
על היחסים עם מערכת הביטחון הוסיף: "אני מדבר על המוסד ואני חושב שזה לכל מערכת הביטחון, היה לו יחס מאוד חם. כשאני הייתי מביא לו מדי פעם לוחמים, לפעמים לוחמות, שביצעו דברים יוצאי דופן, הוא היה נופל על צוואריהם בחיבוקים והם היו תמיד נבוכים. אצלו זה היה אקט טבעי. הוא מאוד העריך את מה שעושים ומאוד העריך את האנשים".
