בכל מישור שדרכו מסתכלים על תוצאות המשפט של מארין לה פן, נשיאת מפלגת האיחוד הלאומי בצרפת, הושג כאן צדק. לה פן, שהורשעה תחת אחריות מיניסטריאלית, וחברי מפלגתה מעלו במשך עשר שנים ב-4.6 מיליון אירו שניתנו להם מהפרלמנט האירופאי, השתמשו בהם לצרכי מפלגתם ולפי הודאתם, אף הצילו אותה מפשיטת רגל. בית המשפט בפריז פעל לפי עקרון הפרדת הרשויות, ויישם את החוק על לה פן כפי שהיה אמור לעשות כלפי כל אזרח צרפתי המואשם בעבירות דומות. יתר על כן: פסק הדין היה קל בהרבה ממה שדרשה התביעה.
והיה גם צדק פואטי: לה פן ביססה את הכוח הפוליטי שלה, בין היתר, על הדרישה שלה למצות את הדין עם פוליטיקאים החשודים בשחיתות או מעילה. מסע הצלב הזה שלה, גרם לחקירות תכופות יותר ולעונשים חמורים יותר מהשופטים. וגם: כשדובר הקרמלין מדבר על "פגיעה ביסודות הדמוקרטיה" בקשר לתוצאות המשפט, אתה מבין שצדק נעשה פה.
המשפט והפסיקה נגד לה פן מציפים בעיות אחרות: על היחסים בין חוק וצדק ודמוקרטיה, על כוחו של בית המשפט ועל האמון הפוחת ברשות השופטת, ועל החשד של מצביעים ימנים רבים מפני פוליטיזציה של המשפט המונעת מידי גורמים הרואים בלה פן ודומיה סכנה לדמוקרטיה. אין ויכוח על ממשות פסק הדין, יש פולמוס אמיתי לגבי נראותו.
גם ברומניה פסל בית המשפט את מועמדותו של איש ימין קיצוני, דונאלד טראמפ טען שרודפים אחריו ובגרמניה מבקש השמאל כבר תקופה ארוכה לפסול את מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" מהשתתפות בחיים הפוליטיים הציבוריים. זוהי מחשבה פסולה. לה פן (או כל מנהיג אחר) הם רק הפנים של רעיון. אי אפשר לנצח אידיאולוגיות מסוכנות בבית משפט, אלא רק בקלפי. אם אנחנו אמורים ללמוד משהו מהעלייה הגלובלית בכוחו של הימין הקיצוני, אז זו העובדה שמי שמנסה להחליף בעיות מסובכות בפתרונות מלאי בטחון עצמי ושררה, סופו שהוא מסתכן בעליית הימין.
מועמדת לזכייה
המאמצים לחסל את אלטרנטיבה בגרמניה, הביאו למפלגה את הישג השיא שלה בפברואר עם למעלה מעשרים אחוזי הצבעה, המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט. לה פן, שהצליחה לגרש מהמפלגה אנטישמיים, מכחישי שואה וגזענים כבדים (כולל אביה), זכתה ב-42 אחוז מהקולות ב-2022. לפי כל הסקרים האחרונים היא היתה מועמדת לזכייה בבחירות ב-2027.
הפסיקה הזו יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לימין הצרפתי. לה פן הבטיחה בראיונות בעבר כי דרכה מובילה למקום אחד בלבד, ארמון האליזה. היא עוד יכולה לסיים כמשה רבנו של הפוליטיקה הצרפתית
כעת מיליוני בוחרים צרפתים מרגישים שגנבו להם את הדמוקרטיה. בעיניהם לה פן היא קדושה מעונה, עוד קורבן של קרטל משפטי-פוליטי, כפי שהם טוענים כבר שנים. דונאלד טראמפ הוכיח שבעיות משפטיות יכולות להתרגם להזדמנויות פוליטיות רווחיות. יש סיכוי גדול שהם יחזרו לקלפי ביתר שאת כדי לבחור בז'ורדן ברדלה, הבן המאומץ של לה פן.
ברדלה שמרן יותר, נוטה לאמצע המפה הפוליטית, מדבר אל דור הטיקטוק (שמחבב את הא-פוליטיות שלו) ואל המצביעים הזקנים, הספר שלו מכר יותר מרבע מיליון עותקים, הוא נבחר לאחד מחמישים האנשים הכי פופולריים בצרפת, הוא לא נושא על כתפיו שם משפחה בעייתי כל כך, והוא נחשב לאחד שיכול לאחד סביבו את מפלגות הימין הלווייניות. הפסיקה הזו יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לימין הצרפתי. לה פן הבטיחה בראיונות בעבר כי דרכה מובילה למקום אחד בלבד, ארמון האליזה. היא עוד יכולה לסיים כמשה רבנו של הפוליטיקה הצרפתית.
פסק הדין ניתן אמנם בצרפת, אבל הוא דיון גלובלי. משפטים דומים, אם כי בהיקפים קטנים יותר, נגד מפלגתו של ראש הממשלה פרנסואה ביירו לדוגמא, לא הסתיימו בהרשעתו. אולי אין פה נטייה לטובת השמאל או לרעת הימין, אבל ככה מרגיש חצי עם. אפילו בשמאל הצרפתי טענו השבוע כי גורלה הפוליטי של לה פן חייב להיות מוכרע רק בקלפי וכי מערכת המשפט בצרפת מרכזת כוח גדול מדי בדמוקרטיה הצרפתית.
הפסיקה הזאת מעמיקה את הקרע בעם הצרפתי (ובהשלכה: מדינות רבות אחרות בעולם) בין האליטות לבין פשוטי העם. מפלגתה של לה פן רק התחזקה לאחר שמקרון קרא לבחירות מקומיות חדשות לאחר הבחירות לפרלמנט האירופאי. ההשעייה של לה פן לא תפתור את הבעיות בחברה הצרפתית שבגללן פנו מיליוני צרפתים לבחור בימין. הן לא הולכות להיעלם, אולי ההפך. הפסיקה של בית המשפט היא כמו טאטוא של מטרים של לכלוך מתחת לספה והעמדת פנים לפיה אין יותר לכלוך.
האיחוד השנוא
לציבור הבוחרים של לה פן, כך לפי הסקרים, לא אכפת בכלל מההאשמות נגדה. להפך, הם דווקא שמחים שהמפלגה גנבה מהאיחוד האירופאי השנוא עליהם. זו בעיה שהמפלגות האחרות חייבות למצוא לה פתרון, כמו גם בעיית המהגרים והטרור האיסלמי, הפנסיות ובעיות רווחתיות אחרות, ושאר הסיבות שבגללן לה פן ומפלגתה יכולים לזכות בבחירות הבאות. המחשבה שפסיקות בית המשפט אמורים לעשות זאת, היא עצלנות אידיאולוגית.
זאב אברהמיזאב אברהמיבורדלה טען שהפסיקה היא הוצאה להורג של הדמוקרטיה הצרפתית, המוני בוחרי המפלגה מכנים את צרפת "רפובליקת שופטים", יש פסקול גבר והלך במדינות רבות באיחוד האירופי לפיו לשופטים יש יותר מדי כוח שאמור להיות אצל הרשות המבצעת שנבחרה על ידי אזרחים וצריך לתת לה יותר מנדט לפעול.
הבחירה של דונאלד טראמפ לנשיאות עשתה לצרפת "טוב'', ביחס למדינות האחרות באיחוד: היא כבר שנים מדברת על עצמאות הגנתית והיא היחידה שמחזיקה בנשק אטומי באיחוד, והכלכלה שלה היא פחות תלוית ייצוא ולכן לא תיפגע משמעותית מהיטל המכסים. אבל הבעיות של צרפת, כפי שהודגש שוב השבוע, הן הרבה יותר פנימיות. להתעלם ממפלצת הימין הקיצוני שיושבת בסלון הצרפתי, לא מעלימה את המפלצת הזו.
