בצל ההתקדמות במו"מ לעסקת חטופים, וטענת חמאס לפיה הם אינם יודעים בוודאות את מיקומם של תשעה מתוך 28 החללים, סיפרו משפחות חטופים חללים על הצייפיה - לצד הפחד מהיום שאחרי והכאב שלא יזכו לחבק את ילדיהם. "היום החלום שלי הוא שימצאו את תמיר שלם", שיתפה יעל אדר, אמו של תמיר אדר, חבר כיתת הכוננות בניר עוז שנפל בקרב.
דני אלגרט בכיכר החטופים, הבוקר
(צילום: עידן ארז)
אמו של תמיר, יחד עם רובי חן, אביו של החייל החטוף סמ"ר איתי חן; מישל אילוז, אביו של גיא אילוז שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח בשבי; איילת סמרנו, אמו של יונתן סמרנו, שנרצח ונחטף אחרי שהגיע למסיבת הנובה; ואלי שתיוי, אביו של עידן שתיוי, שנרצח ונחטף ב-7 באוקטובר כשניסה לסייע לצעירים במסיבת הנובה - ביקשו דבר אחד: לא לשכוח אותם, את משפחות החטופים החללים, שלא יזכו לחבק את ילדיהם כשישובו מהשבי.
"בסוף אני אעמוד מול ארון", הוסיפה אדר. "החטופים החיים שיחזרו, החיים שלהם יהיו מלאים בתוכן. אנחנו נופלים לתהום הריקנות. אני מדמיינת את היום שאחרי, ואין מודעות למה שאנחנו נצטרך לעבור". היא תיארה גם תחושת בדידות וחוסר הבנה של הסביבה למה שעובר על אותן משפחות, והוסיפה: "לתהליך השיקום שלנו אין מקום בשיח. אדם מחפש משמעות כל חייו. למשפחות החטופים החיים יש משמעות לפני ואחרי. למשפחה של חטוף חלל, לפני ואחרי יש חלל. לא יכול להיות תהליך פרידה כשמישהו נעלם לנו. אני לא יכולה לתת לו נשיקה במצח כמו שנתתי לאמא שלי כשהלכה לעולמה".
מישל אילוז, אביו של גיא, תיאר את חוסר הוודאות האכזרי שבו הם חיים כבר שנתיים. "הכאב שלנו הוא שכשמדברים על החיים, יודעים איפה הם. אנחנו לא. איבדנו את הילדים שלנו ולא זכינו לקבור אותם", אמר. "זכינו זאת טרמינולוגיה שעובדת רק במציאות כזאת". גם הוא חושש ממה שמצפה לו. "אני לא יודע למה לצפות כשגיא יחזור. אני רוצה לבוא ולראות אותו, לדעת מה אני קובר. זה מדיר שינה מעיניי. אני פוחד מתהליך הזיהוי, ופוחד מהיום שאחרי, מהוואקום", הוסיף.
הוא סיפר כי "המאבק נתן לי משמעות, נתן לי משהו לקום אליו בבוקר, ופתאום אין כלום. אנחנו בעד להילחם על החטופים החיים, אבל אסור שישכחו את החללים. זה מאבק אחר לגמרי". רובי חן, אביו של איתי, הצטרף לדבריו וסיפר כי "הרב דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל שנרצח במנהרות חמאס, אמר לי שהוא קיבל את הבן שלו לקבורה תוך 48 שעות. הוא קורא לעצמו 'פריבילג' לידי".
3 צפייה בגלריה
"לא יכול להיות תהליך פרידה כשמישהו נעלם". מישל אילוז, איילת סמרנו, רובי חן ויעל אדר
(צילום: מוטי קמחי)
טראמפ מבשר הלילה: קרובים לעסקה במזרח התיכון
לדבריו, "השיקום שלנו צריך להיות שונה. אנחנו בבלבול מוחלט. נלחמנו שנתיים כדי להחזיר את היקירים שלנו, ואף אחד לא מבין את זה. מה שאני, מישל ויעל עברנו זה שונה לגמרי. להחזיר גם את החללים זה חלק מהאתוס הישראלי".
רובי הזכיר גם את החללים הנוספים שנותרו שנים בעזה - לפני 7 באוקטובר - ואמר: "נכשלנו כחברה. היו בעזה חטופים חללים כמעט עשור, שלא נאבקנו בשבילם. אני עצמי מרגיש רע שלא הלכתי לעצרות של משפחת גולדין. אני ריאלי, יהיו כאלה שלא יחזרו. האם ניתן למשפחות שלהם להתמודד לבד? אני מקווה שאם תקרה סיטואציה שלא כולם יחזרו, נרגיש את אותה ערבות הדדית".
דבריו של חן הזכירו גם את משפחות החטופים החללים שנשארו בעזה עוד לפני 7 באוקטובר - בהן משפחת גולדין. הבוקר כתבו הוריו של סגן הדר גולדין, לאה ושמחה: "המלחמה הזאת נולדה לפני 11 שנה, כשהוחלט להשאיר חטופים מאחור בעזה. הדר שלנו מסמל נחישות לניצחון אמיתי, ועד שלא יושב אנחנו עוד במערכה. יש לישראל 28 חטופים חללים בלי פתרון ואנחנו עומדים על המשמר. אנחנו קוראים לממשלת ישראל להכניס צוותי חיפוש ולהשיב את כולם לפני שחמאס מקבל כל תמורה".
איילת סמרנו, שבנה יונתן חולץ מהרצועה והוחזר אחרי 627 יום, סיפרה בכאב על ההתעלמות הקשה שחשה. "כשהבן שלי חזר כחלל, ראיתי את היחס", אמרה. "יש הילה סביב מי שחזר חי, ואין שום יחס למי שלא חזר בחיים. מי שלא חזר חי, לא יכול לעמוד ולהעיד, אבל יש לו משפחה שאוהבת אותו. יש פה מחיקה של מי שחזרו לא בחיים. ביום שכולם יחזרו, ואם יהיו אחדים שלא, מי ידבר עליהם? מי יילחם בשבילם?".
גם אחרי שהביאה את בנה לקבורה, היא תיארה כי - לא מצאה נחמה. "חשבתי שסבלתי, אבל הסבל האמיתי התחיל ביום שאחרי. התקופה שלפני הייתה קייטנה לעומת עכשיו. הביאו לי ארון. אני לא יודעת מה יש בתוכו ולא אדע לעולם. אני אמא של חטוף כל החיים, גם כשהחזירו אותו. חטפו לי את האפשרות להבין מה קרה לבן שלי, איך מת, מתי מת. אני אחיה כל חיי בחוסר ודאות".
אלי שתיוי, אביו של עידן סיפר על מסע הייסורים שעבר והוא עדיין עובר. "בהתחלה הוא היה נעדר, חיפשתי אותו בכל מקום. בבתי חולים, בשטח, בין העלים", הוא נזכר. "אחרי שלושה חודשים קיבלנו אות חיים שעידן בעזה. מבחינתי הוא היה חי. זה מה שהחזיק אותי שפוי. אבל בדיוק שנה אחרי, ב-7 באוקטובר 2024, הודיעו לנו שהוא מת. כל הדמיונות שהדחקתי במשך שנתיים על מה עשו לו שם, הכול צף. ביום השנה הסתגרתי בחדר ובכיתי. אני לא קורא לזה סגירת מעגל, זאת טבעת חנק. אין לי אוויר".
ההורים ביקשו להזכיר שהמאבק לשובם של החטופים החיים לא יכול לבוא על חשבון אלה שלא ישובו לעולם", והוסיפו: "המאבק שלנו, היה מהיום הראשון בשביל כולם. לא עשינו הפרדה בין חי לחלל. כולנו רק רוצים דבר אחד, שיזכרו אותם. שישמעו אותנו". יעל אדר הוסיפה כי "תמיר לא נולד מת. משפחות החטופים החיים חיות כל הזמן בפחד מהנורא מכל. אנחנו כבר שם, בנורא מכל. אז גם נישכח?".
