התקיפה של חיל האוויר האמריקני הלילה בשמי איראן מהווה לא פחות מתפנית היסטורית במערכה בת ארבעה עשורים בקירוב נגד תוכנית הגרעין האיראנית. לראשונה, ארה"ב הפציצה את שלושת אתרי הגרעין המרכזיים, ובראשם "היהלום שבכתר" – מתקן ההעשרה התת-קרקעי בפורדו - לצד העמקת ההישג לפגיעה באתר ההעשרה הרחב בנתנז ופגיעה באיספהאן, שנראה כי כוונה לפגיעה במאגר האורניום הרגיש המועשר לרמה גבוהה, שהאייתוללות ביקשו להסליק – כקלף מרכזי שיאפשר לרוץ לפצצה, בהינתן החלטה.
המתקפה האווירית העוצמתית והייחודית (שעוד רבות ידובר במאפייני ושיטות הפעולה שנבחרו במסגרתה) נכחה ביממות האחרונות באוויר, תרתי משמע. בדומה להפעלות כוח אמריקניות קודמות בעידן טראמפ, הדרך למתקפה נבנתה באופן מדורג, תהליכי וממוסגר היטב. לא בכדי בנאומו ההיסטורי לפנות בוקר מהבית הלבן הזכיר הנשיא את הארכי-טרוריסט ומפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, שטראמפ נתן את ההוראה לחיסולו בינואר 2020, בניגוד לדעת הממסד הביטחוני וקהילת המודיעין בוושינגטון (עניין עליו הצבענו כאן לפני מספר ימים).
בדומה לחיסול סולימאני, גם המתקפה האמריקנית בוצעה באופן ממוקד ובהקשר, תוך בניית נרטיב לפעולה בערוצי התקשורת האסטרטגית, שעוד יילמד בבתי ספר לדיפלומטיה ולמדינאות צבאית. מאז פתיחת מבצע "עם כלביא" הנשיא טראמפ ביקש לשוב ולדייק את העילות שיעמדו בלב החלטה לתקוף באיראן. בין אלה, לצד חלוקת שבחים לצה"ל ורצון להיות חלק מחוויית ההצלחה ההיסטורית, עומדות היכולות הצבאיות הקטלניות של צבא ארה"ב, שאין שנייה להן בעולם; מתאר ייחוס אופרטיבי ייחודי ביחס למתקן ההעשרה התת-קרקעי בפורדו, שמחייב מענה קונבנציונאלי-קטלני בסדר גודל מעצמתי; סרבנות האייתוללות להיכנס למו"מ אפקטיבי ומהיר עם ארה"ב, באופן שיצריך שינוי יסודי במציאות הגרעינית שאליה הורגל בעשרים השנים האחרונות המנהיג חמינאי; כישלון (צפוי) בסבב השיחות של שר החוץ האיראני עראקצ'י עם האירופיות בג'נבה; והדאגה הגוברת של מועצת הנגידים של סבא"א מפעילויותיה הגרעיניות של איראן באחרונה.
לא בכדי מינה טראמפ לפני כחודשיים את הגנרל דן קייל, טייס 16F בעברו, לתפקיד יו"ר המטות המשולבים ה-22 של צבא ארה"ב – ביטוי לאוריינטציה ההתקפית שביקש להנחיל לצבא, כמו גם להישענות הגוברת על הפעלת כוח אווירית
במישור הצבאי, הנשיא טראמפ בנה את הנרטיב לתקיפה דרך מושכלות-היסוד המקובלות בצבא ארה"ב, ובכך למעשה הפגין יכולת מנהיגותית שמצד אחד הראתה עצמאות וכושר החלטה למול הממסד הממשלתי רב העוצמה (שינוי מרענן כשלעצמו, לאחר שני עשורים ויותר שבהם נשיאים אמריקנים היו שבויים, גם אם לא כיוונו לכך, בידי הממסד הביטחוני). מאידך גיסא, הנשיא הקפיד בכבודו ובאילוציו של מפעיל הכוח הצבאי, כמכתיב תנאי-היסוד לקידום תקיפה מוצלחת על אתרי הגרעין. לא בכדי מינה טראמפ לפני כחודשיים את הגנרל דן קייל, טייס 16F בעברו, לתפקיד יו"ר המטות המשולבים ה-22 של צבא ארה"ב – ביטוי לאוריינטציה ההתקפית שביקש להנחיל לצבא, כמו גם להישענות הגוברת על הפעלת כוח אווירית, כמסר בדלני הסולד ממערכות צבאיות ממושכות ועתירות משאבים.
אך המלחמה, כדבריו של התאורטיקן הצבאי החשוב בהיסטוריה פון קלאוזביץ, היא ממלכת אי-הוודאות. ועתה, לצד הסיכונים הכרוכים בהיגררותה של ארה"ב למערכה, תידרש תבונה מדינית ומנהיגות אמיצה אך זהירה, נחושה ואחראית. כל זאת, במטרה לשלול אפשרות של מלחמת התשה איראנית שתגבה מחיר ותנסה ליצור הרתעה מחודשת – ובעיקר כדי לגבש מנגנון סיום יציב למערכה שיבטיח מרחב ביטחון רחב, מרתיע ויציב לבלימת התגרענות איראנית עתידית.
בתקיפתו ההיסטורית הלילה, הנשיא טראמפ הפך את העולם למקום קצת יותר בטוח. על הדיפלומטיה להשלים את המלאכה
ממבט ראשוני ממעוף הציפור, דומה כי זמנים היסטוריים הגיעו וכי קו-פרשת המים של תוכנית הגרעין האיראנית כבר כאן; המתקפה הישראלית-אמריקנית על אתרי הגרעין מהווה שעת-כושר בינלאומית, לרבות של החברות במועצת הביטחון של האו"ם, לעיצוב מחודש את משטרי בקרת-הנשק העולמיים. זוהי איננה קלישאה: בתקיפתו ההיסטורית הלילה, הנשיא טראמפ הפך את העולם למקום קצת יותר בטוח. על הדיפלומטיה להשלים את המלאכה.
