אסתר וקסמן, אימו של החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל, הלכה לעולמה. וקסמן הייתה דמות מוכרת בציבוריות הישראלית מאז חטיפת בנה בשנת 1994, אז עמדה בחזית המאבק הציבורי לשחרורו וקראה לתפילות למענו.
חטיפתו של וקסמן נחרטה בזיכרון הציבורי. וקסמן, תושב ירושלים, התגייס ליחידת עורב בגולני שם שירת כלוחם. ביום ראשון, 9 באוקטובר 1994, הוא נחטף בידי מחבלים פלסטינים שהתחזו למתנחלים, כשלקח טרמפ מצומת הטייסים. במשך שישה ימים הוחזק הלוחם בן ה-19 בסתר כבן ערובה בכפר ביר נבאלא שמצפון לירושלים.
כבר למחרת החטיפה העבירו החוטפים קלטת וידאו שבה צולם כשאקדח מוצמד לרקתו, והוא מבקש מראש הממשלה יצחק רבין שישחרר את השייח' אחמד יאסין ועוד 200 אסירים ביטחוניים. ביום שישי איתר השב"כ את הבית שבו הוחזק. עם רדת החשיכה, פרץ כוח החילוץ של סיירת מטכ"ל, ובמהלך פעולת ההשתלטות ירה אחד המחבלים שבעה כדורים בוקסמן והרג אותו. סרן ניר פורז היה בחופשה לקראת שחרורו מצה"ל ויציאה ללימודים, אך חזר מחופשתו כדי לפקד על הכוח הפורץ לבית. פורז נורה ונהרג עם הפריצה לבית, בראש חייליו.
מאז מות בנה, אסתר נשאה את זכרו בפעילות חינוכית וציבורית, והייתה לדמות של חוסן ואמונה עבור רבים. בשנת 2011 במאבק לשחרורו של החייל גלעד שליט, וקסמן ובעלה יהודה היו בין באי אוהל המחאה של נועם ואביבה שליט בירושלים. בריאיון אז אמרה וקסמן כי "אני מתפללת כבר שנים להחזרתו של גלעד למשפחתו. הרי אני על בשרי חוויתי שבוע ימים ללא ידיעה היכן בני נמצא ומה מצבו, ללא יכולת לעשות דבר. חשבתי שאצא מדעתי, ואילו משפחת שליט יושבת ככה כבר חמש שנים ועוד בידיעה שבנם נמצא בבור של חמאס. אני לא מבינה כיצד הם יכלו להחזיק מעמד".
בשנת 2019 אמרה אסתר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" כי "אין יום שאני לא חושבת על נחשון, ומסתכלת על התמונה שלו ועל התמונות של ארבעת הנכדים שנושאים את שמו".
