עבור שורד השואה מיכאל קופרשטיין בן ה-84, ההמתנה המייסרת לחדשות על נכדו בר - שנחטף ומוחזק בשבי חמאס כבר יותר משנה וחצי - מרגישה כאילו הוא חי מחדש את הסיוט שעבר כשהיה קטן. "זו שואה שנייה", אמר, ותיאר את הייסורים שפתחו מחדש פצעים שחשב שהחלימו מזמן.
למרות בריאותו הרופפת נחוש קופרשטיין להשתתף במצעד החיים השנתי מאושוויץ לבירקנאו שבדרום פולין, שבו משתתפים גם שורדי שואה נוספים ושורדי שבי החמאס. בליבו הוא אוחז בחוזקה בתקווה שיום אחד יזכה לראות את נכדו בר בבית חי, בריא ושלם.
הכותרת
ההשפעה של אירועי 7 באוקטובר על זיכרון השואה | עדי אלטשולר
26:25
"הממשלה אומרת שהמלחמה חייבת להימשך, שאין לנו ברירה - אבל זה לא נכון", אמר קופרשטיין. הכעס שלו ניכר בבירור כשהוא מדבר על כך שהשיחות על שחרור החטופים נותרו ללא התקדמות.
במהלך טבח 7 באוקטובר חטפו מחבלי חמאס ושותפיהם 251 בני אדם, מתוכם 59 עדיין מוחזקים בשבי ברצועת עזה. קופרשטיין עצמו בקושי נמלט מהמוות ב-1941, כשאימו ברחה מהתקדמות הנאצים והחביאה אותו בהיותו בן כמה חודשים בלבד בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, שהייתה אז חלק מברית המועצות.
ב-1972 קופרשטיין עלה לישראל עם רעייתו פאינה ושני ילדיהם, והטרגדיה המשיכה להטיל צל על משפחתו. בנו, טל קופרשטיין, שהתנדב בתור פרמדיק, נפגע באופן חמור בתאונה שאירעה לפני שנים בעת שמיהר להציל ילדה בת 4. התאונה הותירה אותו עם מוגבלות. בגיל 17, בר, בנו הבכור של טל, עבר לגור עם סבו וסבתו כדי לפנות מקום בבית למטפל הסיעודי של אביו.
בעקבות אביו גם בר נעשה פרמדיק, ופעם אחת אף הציל את חייו של סבו לאחר שלקה בהתקף לב. הוא ביצע בו טיפול חירום והזעיק במהירות אמבולנס. חודשיים בלבד לאחר מכן, בגיל 21, נחטף בר מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר.
בר נראה בסרטון זמן קצר לאחר חטיפתו כשהוא כפות בידיו וברגליו, עם חבל כרוך סביב צווארו. מאז אותו היום משפחתו לא קיבלה אף עדכון לגביו, עד שבחודש פברואר חטופים ששוחררו ושהו עימו בשבי ברצועה אישרו כי הוא עדיין בחיים.
ב-5 באפריל פרסם חמאס סרטון עם אות חיים מהחטופים בר קופרשטיין ומקסים הרקין - התיעוד הראשון של בר בחיים מאז החטיפה. פאינה, סבתו, אמרה: "בר נראה רזה מאוד. יש לו את העיניים של סבא שלו. הוא היחיד שירש אותן". היא הוסיפה, בעודה נחנקת מדמעות: "הוא כל כך דומה לו כשהיה צעיר יותר. אבל עכשיו, העיניים שלו איבדו את האור שלהן. הוא נראה חיוור לגמרי. אני כבר בקושי מזהה את הפנים שלו. הוא מעולם לא עזב את הבית מבלי לומר לי שלום. אני מתגעגעת אליו כל כך".
4 צפייה בגלריה
התמונה האחרונה של בר (מימין) לפני החטיפה: "הוא יכל לברוח, אבל סייע לפצועים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"כל החטופים היו כבר צריכים להשתחרר", קבע הסב, "אבל אנחנו עדיין מחכים. שום דבר לא משתנה חוץ מזה שנופלים עוד חיילים. למה?".
בחודש אפריל ציין בר את יום הולדתו ה-23 בשבי בעזה. בינתיים, אביו טל משתוקק לשוחח איתו, למרות שהוא סובל מלקות בדיבור. במאמץ עצום הצליח האב להגיד כמה מילים בכנסת בחודש פברואר - וזעק למען בנו החטוף: "ב-7 באוקטובר הוא עבד בנובה בתור סגן קב"ט, וסייע לפצועים כשהגיעו המחבלים. הוא נסע לפטיש על ריינג'ר ארבע פעמים, יכל לברוח, אבל בחר לחזור לתופת. באחת הנסיעות לפטיש הוא שם חוסם עורקים לשני גבאי, ואמר בטלפון לאבא שלה שלא יגיע לשם, כי יש הרבה בלגן. בר לקח אותה לאמבולנס הדמים.
"גילינו על החטיפה של בר ב-11:00 בבוקר, כשהתפרסם סרטון הזוועה שבו הוא אזוק בידיים וברגליים, עם חוט קשור מסביב לגרון. גם ברגע הזה בר צועק למחבלים את שמו, ומבקש שיטפלו באלקנה בוחבוט הפצוע. זה בר, תמיד דואג לאחרים לפני שדואג לעצמו".
סבתו של בר נכנסת בכל יום לחדרו. הוא נשאר תמיד מסודר ונקי. בכל ארוחה שומרת המשפחה כיסא ריק עבורו, ותמונתו מונחת על השולחן. עם דמעות בעיניה, היא כמהה לומר לו: "אבא שלך מדבר עכשיו. בקרוב הוא יוכל ללכת שוב. חלמת על הרגע הזה - ותראה, זה קורה. עליך להישאר חזק כדי שתוכל לשוב אלינו".
