ג'ולי, אימו של בר קופרשטיין שהוחזר משבי חמאס, סיפרה בשיחה עם ynet כי כי בנה אמר לה שידע שיחזור חי הביתה, וש"לא איבד תקווה לרגע". כעת, לדבריה, "מצבו כל יום יותר טוב, הוא מדבר, מספר ומשתף. הוא בקושי יש, לא רוצה לפספס כל רגע".
האם אמרה כי בנה ביקש לראות את השקיעה יחד עם שגב כלפון, אך הדבר טרם אושר - ו"זה יהיה הדבר הראשון שיעשו כשייצאו מבית החולים".
המסר הראשון מבר קופרשטיין
"הוא לא אוכל כרגיל", הוסיפה. "מותר כמות ממש קטנה, כי באמת האביסו אותם בארבעה ימים האחרונים אחרי שתקופה ארוכה הם לא אכלו בכלל אלא ממש המעט רק בשביל לשרוד. השובים היו יודעים כמה צריך לפי משקל כדי לענות אותם אבל להשאיר אותם בחיים".
ג'ולי אמרה כי בנה נחשף למה שמתרחש בישראל, בעיקר אחרי העסקה השנייה. "הם היו רואים 20 דקות בטלוויזיה המצרית, תקציר חדשות, והיו כל מיני קטעים בישראל", אמרה. "הוא גם שמע אותי מדברת ברדיו בגלצ בדיוק ביום ההולדת שלו. עשינו לו יום הולדת מטריפה בכיכר, הבאתי רבנים, ערב אחדות, והוא כל כך התרגש. זה נתן לו כוח".
"כשלא מביאים אוכל, הבטן כואבת"
בריאיון מוקדם יותר בגלצ, סיפרה האם כי "הם עברו התעללויות ועינויים קשים, ממש. הרעבות בצורה נוראה, לחיות לא מתנהגים ככה. הוא מספר ואני יושבת מולו ובוכה ומבינה שהילד שלי חזק וגיבור ואין כמוהו בעולם. אז הוא אומר לי 'אמא, תדעי לך, הם הרביצו לי, לא הרגשתי הגוף שלי היה קפוא'. אמר שהכול בראש, כאילו אימן את עצמו במוח לא לחשוב על הכאב בכלל - והוא שרד".
על הקשר בין קופרשטיין לבין החטופים עימם הוחזק בשבי, שגב כלפון, מקסים הרקין, אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה, אמרה האם: "אחרי שהם נחטפו, לנו המשפחות נוצר קשר עמוק, ויצרנו משפחה חדשה כשהם עדיין בשבי. לקחנו אותם לכל מיני מסעות תפילה, שבתות ביחד, חגים ביחד, ממש נהיינו מחוברים, משפחה אחת. וכשהם חזרו והם ראו אותנו ככה מגובשים - זה היה להם מתנה, כי הם חשבו בשבי איך נפגיש את המשפחות".
האם אמרה כי לרוב השובים שהו במרחק של כ-300 מטרים מבר וחבריו, ובין השעה 14:00 ל-15:00 היו מהבהבים במנורה - ואוהד בן עמי (ששוחרר בפברואר) היה קם להביא אוכל. כשלא היו מביאים בשעה הזו אוכל, בר היה יודע שלא יאכל היום בכלל. "הוא אמר לי, 'אמא, התרגלתי לחיות עם קצת אוכל'", סיפרה ג'ולי. "וכשלא מביאים אוכל, הבטן כואבת, ואלה רגעים קשים ממש".
האם הוסיפה: "חוץ מזה היו גם מכות, כל פעם שמישהו נהרג למחבלים, או שלקרוב משפחה שלהם נהרס הבית או כל מיני דברים, הם היו באים ומכסחים להם את הצורה ומתעללים בהם. היו זמנים ממש קשים. אני מעדיפה לא להרחיב. הוא אמר לי, 'אמא ישנתי, אני כל הזמן ישנתי, לא נתתי לרעשי רקע להפריע לי, אני פשוט בחרתי לישון'. והוא ישן, הוא ממש ישן שעות. זה משהו שהחזיק אותו שפוי. גם זה שהם היו ביחד היה לו יותר קל מאשר לבד עם כל השטיפות מוח".
הבקשה שהפתיעה
ג'ולי הוסיפה כי למרות הכול, "בר היה עוזר של אנשים, יש לו ידיים של זהב. סידר את החשמל, סידר את הבור של הצרכים, סידר להם תעלה למים, עשה להם איזה מקום במנהרה, שיהיה להם איזה מקום לשבת כזה לבד כשהיה להם קשה".
בר קופרשטיין נפגש לראשונה עם משפחתו
"הוא היה הרבה בסכנת חיים", הדגישה האם. "פעם אחת הוא סיפר שהם היו צריכים לעבור כמה בתים, ובבית האחרון בסוף משהו התפקשש. פוצצו את הבניין, והוא אמור היה להיות שם. אז הוא ממש ניצל בנס. הוא לא היה אמור להיות פה, באמת אני אומרת לך. הוא לקח על עצמו מצוות צדקה, אמר לעצמו שיש לו בבית 200 שקלים בארנק, וכשהוא יוצא מהשבי הוא ייקח אותם ויתרום אותם - וזה יציל אותו".
לדבריה, אוהד בן עמי ייפגש בקרוב עם שורדי השבי שאיתם שהה במנהרה. האם סיפרה כי בשבי החטופים סיפרו זה לזה מה הם מתכננים לאכול כשיחזרו. "הם פינטזו על כריות עם חלב", אמרה, והוסיפה שזו גם הייתה בקשתו הראשונה של בר לאכול כשחזר.
אם החטוף ציינה כי המשפחה נאלצה להסתיר את העובדה שבנה לוחם בנח"ל, וגם הוא הצליח להסתיר זאת מחוטפיו - וסיפר להם שהוא חובש באמבולנס. "הוא סיפר לנו שאותם זה לא עניין אם הוא חייל או לא חייל, הם התנהגו לכולם בצורה מזוויעה", אמרה. "כולם צעירים אז הם יודעים שהם היו בצבא ומבחינתם זה לא משנה כל כך".
ג'ולי גם סיפרה שבשבי בנה התקרב לדת, וכשחזר ביקש להפתעתה ציצית. "הייתי בהלם", אמרה, "הייתה לו אמונה, הוא היה מסורתי כזה, אבל לא בצורה כזו. היו בשבי מוסלמים שמתפללים לבורא עולם גם, והם עשו את כל החגים והצומות, והוא אמר שאם הם עושים את זה - אז גם הוא רוצה להיות קרוב לבורא עולם".
לדבריה, "בן אדם שנמצא בתוך חושך, בתופת, אני חושבת שהדבר הראשון זה להתחבר לבורא עולם, לנסות להציל את עצמך איכשהו. היה לו דיאלוג עם בורא עולם. הוא היה אומר הרבה שמע ישראל, מתפלל, אומר פרק תהילים שהוא מכיר".
