המשא ומתן לשחרורו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, שניהלו אנשי ממשלו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מעל לראשה של ישראל, מביא יתרונות ברורים לחמאס: ארגון הטרור מקבל הזדמנות שנייה להיות בעל שיח ישיר עם ארה"ב - ללא תיווך ישראלי - מה שמעניק לו לגיטימציה ויכולת טובה יותר למניפולציה ישירה של הממשל האמריקני, גם בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל.
אי-שיתופה של ישראל במו"מ לשחרור החייל בעל האזרחות האמריקנית מבטא אי-אמון של הממשל האמריקני בממשלת ישראל, אבל זעקות השבר בתקשורת ובציבור בישראל על כך ש"ארה"ב אינה סופרת את ישראל" הן מוגזמות לדעתי. יתרה מזאת, אפשר לטעון שהמהלך האמריקני בחסות ישירה של הנשיא טראמפ הוא צעד נכון ורצוי "מחוץ לקופסה", שמאפשר להתניע מחדש את המשא ומתן שהיה תקוע לשחרור החטופים ולהגעה לנוסחה מוסכמת לגבי "היום שאחרי" ברצועת עזה כשתסתיים הלחימה.
לפי כל הסימנים, הכוונה האמריקנית בעידוד המתווכות ובהסכמת חמאס היא ששחרור עידן אלכסנדר יהיה בעצם "שובר הקרח" - שבעקבותיו יתחדש המו"מ על מתווה וויטקוף, ובהמשכו גם על עסקה כוללת שתביא להחזרת כל החטופים תמורת הפסקת אש יציבה וארוכת טווח שתסיים את המלחמה.
אם זה יהיה מהלך הדברים, אז טוב עשתה ארה"ב שנקטה פעולה שהיא אולי לא לפי הפרוטוקול הדיפלומטי ביחסיה עם ישראל, ואולי גם גורמת לפיחות במעמדה של ממשלת נתניהו בזירה הבינלאומית, אבל היא עשויה לייתר את המערכה הצבאית "מרכבות גדעון", שעשויה להתחיל בעוד ימים ספורים בתום סיורו של טראמפ במזרח התיכון.
מערכת "מרכבות גדעון" יוצרת סיכויים להבסתו ומיטוטו של חמאס ברצועת עזה, אבל בה בשעה היא טומנת בחובה סיכונים מוגברים לחיי החטופים ושלומם ולנפגעים מקרב לוחמינו. בכל מקרה, אם אפשר להשיג את שחרור החטופים ולנטרל את האיום של חמאס ברצועה בלי מבצע צבאי נוסף - זה עדיף, גם בגלל המחסור ושחיקת אנשי המילואים.
3 צפייה בגלריה
אם אפשר להשיג את שחרור החטופים ונטרול איום חמאס בלי מבצע צבאי נוסף - זה עדיף. כוחות צה"ל ברצועה
(צילום: דובר צה"ל )
הכותרת
מערכה נוספת בדרך? התנאים להצלחת "מרכבות גדעון" | רון בן ישי
21:42
כך שאזרחי ישראל, ובעיקר ממשלת נתניהו, יכולים לבלוע את העלבון ואפילו לברך על הצעד האמריקני שאם באמת יוליך למשא ומתן רציני ויביא את המתווכות ללחץ של ממש על חמאס - הוא עלול להתגלות כברכה שירדה על ראשנו. בין השאר, בגלל החשש של חמאס ממערכת "מרכבות גדעון" ולקיחת הסיוע ההומניטרי מידיו באמצעות המנגנון החדש שגם אותו מפעילה במידה רבה ארה"ב.
את המהלך האמריקני, כך אני סבור, יהיה אפשר לשפוט רק בעוד כמה שבועות או חודשים - בהתאם לתוצאות ארוכות הטווח והיציבות של המו"מ בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרים וקטאר ובפיקוח צמוד של ארה"ב, שייפתח כנראה השבוע או בשבוע הבא.
גם הנושא ונותן מטעם טראמפ, השליח סטיב וויטקוף, וגם השליח המיוחד לענייני בני ערובה אדם בוהלר, נמצאים כעת יחד עם משפחת אלכסנדר בדרכם לישראל. וויטקוף ייפגש עם נתניהו ועם שרים בממשלת ישראל, וכנראה יתניע את המשא ומתן, ואילו בוהלר יסייע בידו. זה בעצם אמור להתניע את המו"מ, הפעם בהשתתפות מלאה של ישראל.
אם המו"מ הזה יביא בעוד כמה שבועות או חודשים לשחרור כל החטופים, להקמת ממשל חדש ברצועת עזה שלא כולל את חמאס ולפירוק ארגון הטרור מנשקו - אזי שחרור החייל בעל האזרחות האמריקנית על-ידי ממשל טראמפ הוא תחילתו של מהלך חיובי מאוד גם מנקודת ראותה של ממשלת ישראל.
עם זאת, אם המהלך ייתפס על-ידי חמאס כאור אמריקני ירוק לגרירת רגליים ולמניפולציות במספר האסירים שישוחררו או אלה שיוסתרו ולא ישוחררו, ואם חמאס ישרוד ברצועה ככוח מאחורי הקלעים - אז המהלך האמריקני שהחל היום יהיה בכייה לדורות.
לכן, צריך לחכות עם זעקות השבר וגם עם צהלות השמחה ולהכיר בעובדה שהאמריקנים פעלו כאן במצב שבו ממשלת ישראל הנוכחית - מסיבות פנים-פוליטיות ובגלל הרכב הקואליציה שלה - לא הייתה מסוגלת לפעול, אלא במישור הצבאי. אפילו את עניין הסדרת הסיוע ההומניטרי, כדי שחמאס לא יוכל לבזוז אותו, לקחה על עצמה ארצות הברית.
ייתכן אפילו שהמו"מ שייפתח כעת יאפשר לנתניהו לטעון כלפי סמוטריץ' ובן גביר שלא הוא עשה את הוויתורים הנדרשים כדי לשחרר את החטופים, אלא האמריקנים הכריחו אותו. לכן, מוקדם לקפוץ למסקנות ולהדביק תווית שלילית למהלך האמריקני המפתיע והקצת מעליב מעל לראשה של ממשלת ישראל. או כפי שנוהג הנשיא טראמפ לומר: "We shall see what will happen".
