הסיפור הזה מחולק לשני חלקים. חלק אחד הוא חשיפה של הכתב ת'ורסטן שמיץ מה"זידדוייטשה צייטונג", תחת הכותרת "איפה אנחנו חיים?" ("?Wo leben wir denn"), על קורותיו של מורה ברזילאי-יהודי בבית ספר יסודי בשכונת המהגרים מואביט בברלין, ועל מסכת הייסורים שעבר אחרי שהחליט לחשוף בפני התלמידים כי הוא גיי.
8 צפייה בגלריה
"לא תיארתי לעצמי דבר כזה בגרמניה". כותרת הדיווח ב"זידדוייטשה צייטונג"
(צילום: זידדוייטשה צייטונג, shutterstock)
החלק השני מבוסס על שיחה שניהלתי לאחר החשיפה עם מורה בבית ספר בשכונת המהגרים נויקלן. מדובר בשתי עדויות מסמרות שיער, על התרבויות המקבילות המתקיימות בברלין, על כישלון האינטגרציה, על האיומים והבריונות שמאלצים מורים בגרמניה להתאים את עצמם לתלמידים במקום שהתלמידים יתאימו את עצמם לגרמניה – ועל העובדה שקיימים בה מורים שמרוב פחד נמנעים אפילו מללמד את נושא השואה.
עוזיאל אינציו-שטך, 43, עבר לברלין ב-2010 והתחיל ללמד בבית הספר היסודי "קרל בולה" לפני תשע שנים. מואביט היא שכונה בת 85,000 תושבים, עם מעמד סוציו-כלכלי נמוך. פה ושם מציץ לו סופרמרקט אורגני או בית קפה מפונפן שמעיד על נסיונות הג'נטריפיקציה, אבל פה שולטות החומוסיות, בתי הקבב האפגניים וה"שישות" עם הנרגילות וכוסות התה על השולחנות.
מדובר בבית ספר קשוח. בריאיון ל''זידדוייטשה צייטונג" שעורר סערה בגרמניה, סיפר עוזיאל כי היה מודע לכך וכי היה נכון להתמודד עם האתגר. הוא רצה לעזור לתלמידים, לקרב אותם לעולם המערבי ולהפוך את ברלין לבית אמיתי בשבילם, לא רק מקום שהם גרים בו. בית הספר מונה 300 תלמידים, 95% מהם ממשפחות מהגרים. חלק מהבלקן, הרוב מלבנון, אפגניסטן ועיראק – ויש גם לא מעט פלסטינים. רובם ממשפחות עניות, קשי יום וכמעט כולם מגיעים ממקומות ומתרבויות שבהם הומוסקסאוליות אינה מקובלת ואף אינה-חוקית.
8 צפייה בגלריה
בית הספר "קרל בולה" בשכונת מואביט בברלין. 95% ממשפחות מהגרים, עם לא מעט פלסטינים
(צילום: זאב אברהמי)
עוזיאל נחשב למורה אהוד: גם בגלל שהגיע מברזיל, "המדינה של הכדורגל", וגם בגלל שהיה מסור והתנדב לעזור למתקשים במתמטיקה ובגרמנית גם מחוץ לשעות הלימודים. הוא ראה בתפקיד שלו שליחות. שנים שעוזיאל שמר בסוד על זהותו. הוא החליט שהוא לא יספר לאף אחד שהוא יהודי, אולי בגלל שראה את המורה הישראלי שנמלט כל עוד נפשו בו מבית הספר, לאחר העוינות שגילו כלפיו התלמידים ו"חרם" שהטילו עליו.
מסכת ההתנכלויות, וההנהלה ש"נטשה ונזפה"
אולם לפני כחמש שנים, קצת לפני התפרצות הקורונה, הוא הרגיש שהוא לא יכול להסתיר עוד את זהותו המינית ואת העובדה שהוא נשוי לגבר. למרות החשש הברור מחשיפה שכזו בבית ספר עם מהגרים מוסלמים רבים, את הסיוט שעבר מאז הוא לא דמיין. היציאה הראשונה שלו מהארון, כך שחזר בפני העיתון הגרמני, הייתה שנים לפני כן מול הוריו בברזיל, שבתגובה אמרו לו: "אנחנו אוהבים אותך, עוזיאל, בדיוק כפי שאתה". אבל כשנשאל על ידי כמה מתלמידיו על טבעת הנישואין שלו והחליט לספר להם שהוא נשוי לגבר, התגובה של אחד מהם, ילד בן 12, הייתה אחרת לגמרי. "מה?", צעק הילד לפי התיאור של המורה. "אתה הומו? אני הולך לספר לכל בית הספר".
תחילה, כך מספר אינציו-שטך, הוא לא חווה התנכלויות כלשהן – אבל לדבריו הסיבה לכך היא שבדיוק פרצה מגפת הקורונה, וכמעט שלא היו מאז לימודים פנים-אל-פנים. אבל בסביבות 2023, כשהחזרה לכיתות הושלמה, חייו הפכו לחלום בלהות. הוא תיעד הכול, רשם ותייק. איך צחקו עליו, תקפו, העליבו והשפילו אותו, התנהגו אליו בחוסר כבוד, איימו עליו בצורה פיזית, סירבו לניסיונות שלו להידבר. הם היו מתפרעים בכיתות שבהן לימד, ילדים אחרים בעטו בדלת של הכיתה, צחקו עליו וסיפרו בדיחות הומופוביות.
שני תלמידים מוסלמים, אחד מלבנון, צעקו עליו שהוא "בושה" למוסד המשפחה ולאיסלאם, שהוא מגעיל ושהוא "יגמור בגיהינום". הוא התקשר לאמו של אחד מהם, וזו התחננה שלא ידווח לשירותי הרווחה. הוא נענה לבקשתה, אבל לאחר שבועיים אותו תלמיד צעק לו בחצר בית הספר, מול תלמידים רבים אחרים, שהוא "לא גבר ומגעיל". הוא מספר שתלמידים סירבו להיות איתו בכיתה בטענה שהוא "לא נקי", ושהיו גם כאלו שנמנעו מלגעת בכריכים ובשוקו שחילק. הוא דיווח להנהלה, אך לטענתו זו לא עשתה דבר והציעה לו להתלונן במשטרה.
היו גם שצעקו עליו שהוא "שונא נשים" ובטח היה מוכן "להרוג" אותן. תלמידים שאלו אותו איך זה "להידפק על ידי גבר". הוא משחזר תקרית נוספת מ-19 בנובמבר 2024, שבה תלמיד כיתה ה' פתח לפתע את דלת הכיתה שבה לימד והחל לקרוא הערות הומופוביות. הוא הזהיר אותו שידווח על כך להנהלה, אבל התלמיד, כך הוא מספר, ענה לו: "חתיכת הומו, תסתלק מפה. כאן האיסלאם הוא הבוס". עוזיאל הראה לכתב ה"זידדוייטשה צייטונג" כי באותו יום דיווח על כך בהודעת וואטסאפ לסגן המנהל, אבל זה לא טרח לענות בכלל.
עוזיאל התעקש להמשיך לחנך. לא רק מתמטיקה וספרות אלא גם על אפליה, גזענות ואנטישמיות. כשילדה אחרת בכיתה ה' אמרה לו שעוד מעט האיסלאם ינצח ושהנוצרים יושמדו, הוא הראה לה סרטונים על דמוקרטיה ודיקטטורה. אבל הוא נתקל בהתנגדות מתוך המערכת: מורה-עמיתה שלימדה על אותו מקרה דרשה ממנו להיצמד לתחום הלימוד שלו ולהשאיר לה את השיעורים באזרחות.
בתקרית נוספת מלפני שנה, תלמיד סורי שאל אותו על אבני הנחושת שטבועים במדרכות בברלין, עם שמות היהודים שנספו בשואה והתגוררו באזורים שבהם הוצבו האבנים. הוא מספר כי הושיב משני צדדיו את התלמיד הזה ותלמיד נוסף שהתעניין באבני הנחושת, והראה להם בטלפון הנייד סרט הנצחה על שואת יהודי אירופה. אותה מורה מהתקרית הקודמת נכנסה לדבריו בפתאומיות לכיתה, הסתכלת על השלישייה ואז יצאה מיד מהחדר. היא התלוננה להנהלה שעוזיאל ישב "קרוב מדי" לתלמידים.
הפעם דווקא ההנהלה כן פעלה במהירות וזימנה אותו לשימוע. ההנהלה, כך דיווחו ב"זידדוייטשה צייטונג", הסבירו לעוזיאל שרבים מהילדים מגיעים ממשפחות "מסורתיות", כאלו ש"קשה להן להכיל גיוון", וביקשו ממנו להתאים את הקונספט הפדגוגי שלו למבנה החברתי של בית הספר. "שמור על עצמך משמועות", אמר לו המנהל.
עוזיאל מספר שנדהם אחרי אותו מפגש. במקום להגן עליו, הוא סיפר, "נזפו בי, נטשו אותי". כדי להגן על עצמו שכר עורך דין שגבה הצהרות משבעה מורים בבית הספר, שתיארו אותו כקולגה נהדרת, מורה אמין, סבלן, ודמות לחיקוי עבור הילדים, שאף יזם שיעורים תחת הכותרת "הגוף שלי שייך אליי", במטרה ללמד את הילדים לשמור על עצמם מפני פגיעות מיניות.
אבל מעט לאחר מכן, בספטמבר 2024, המנהל הגיש נגדו תלונה במשטרה בטענה שחרג מתפקידו – לאחר שהציע לתלמידה אחת ללבוש ביגוד חם יותר ביום קר, ולתלמיד אחר שנראה חיוור וחולה באמצע צום הרמדאן הוא הציע לשתות מעט מים. בשלב זה ההנהלה אף ביקשה מעוזיאל ללמד במסדרון, לכאורה כדי "להגן על עצמו". אף תלמיד לא העיד נגדו והתלונה נשמטה בסופו של דבר, אבל מפקחי בית הספר דרשו ממנו בכל זאת לשמור על מרחק פיזי ורגשי מהילדים. הם גם ביקשו ממנו לא לערב את התקשורת, כדי ש"שלום בית הספר לא יופר".
"אתם הגרמנים יכולים ללכת, אנחנו לא צריכים אתכם פה"
עוזיאל שוהה בשלושת האחרונים בביתו עם חופשת מחלה, אחרי שרופא אבחן אותו עם תסמונת פוסט-טראומטית. הוא מספר שנתקף בהתקפי חרדה מהאלימות ומהעוינות כלפיו, מההזנחה ואי-ההתייחסות אליו מצד ההנהלה והרשויות, ומהאשמות השווא שטפלו עליו. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בדמעות: "מעולם לא חשבתי שאחווה דבר כזה בגרמניה".
מהרגע שהסיפור יצא החוצה, החל אפקט הדומינו ומחול של אצבעות מאשימות. מתברר שהכול היה גלוי. חוסר כבוד, אקטים אלימים ואנטישמיות גואה, הערות גסות ותלונות של הורים לגבי לבוש לא צנוע של המורות, הערות פוגעניות ותנועות מגונות מצד תלמידים מהרגע שהמורה סובבה אליהם את הגב. אף אחד לא הושעה או נזרק מבית הספר, למרות שהכול קרה בצורה פומבית למדי בכיתות, במסדרונות, במגרש המשחקים ובטיולים.
במקרה אחד תלמיד אמר למורה לחינוך גופני שתלמיד אחר איים לדקור אותו בסכין. היא החרימה את הסכין ודיווחה להנהלה – אבל דבר לא קרה. מורה אחר סיפר שהיו אבות שאסרו על ילדיהם המוסלמים לשחק עם ילדים נוצרים. מורה נוספת העידה שכשהציעה לצבוע ביצים לכבוד חג הפסחא, אמרו לה תלמידים כי מדובר ב"חראם", כלומר נוהג שאסור על פי השריעה (ההלכה האיסלאמית).
בריאיון ל"זידדוייטשה צייטונג" תיארה מורה נוספת כיצד בשיחה שהייתה לה עם ילדה בכיתה ד' שהפריעה בשיעור, זו אמרה שהיא לא אוהבת את "הגרמנים". היא שאלה אם הייתה מעדיפה לגור במדינה אחרת, והילדה השיבה לה: "אתם יכולים ללכת, אנחנו לא צריכים אתכם פה". המורים, כך נטען, לא קיבלו תמיכה מהמנהלים ומהמפקחים, שמנעו גם התערבות של ארגונים חיצוניים. הם ביקשו מהמורים להבין ו"להכיל" את תלמידים שמגיעים מרקע "מסורתי".
בבית הספר הזה היו כבר תלונות של מורים מאז 2018, על כך שהם לא יכולים ללמד בגלל האווירה האלימה. התלונות הגיעו עד לדרגים גבוהים ברשויות החינוך, אבל דבר לא נעשה. כעת ועד ההורים המקורי טוען שלא ידע על האירועים ושהוא מתייצב לצד המורים ותומך בבדיקה מקיפה ובהענשה על כל הערה, השפלה או מעשה בריונות. אולם בית הספר עצמו שותק לפי שעה, וההנהלה לא פרסמה תגובה רשמית לטענות.
מפלגת הירוקים, שלהט"בים מהווים חלק מרכזי מבסיס התמיכה שלה, יצאה גם היא בקריאה לבדיקה מעמיקה, אבל לצד זאת הדגישה שאסור להיגרר לפופוליזם, לגזענות או להכללות נגד מוסלמים, "מפני שיש הרבה הורים מוסלמים שמחנכים את הילדים שלהם לפי הערכים והחוק הגרמני".
אבל הסערה סביב ההתנהלות באותו בית ספר מעידה על בעיה גדולה בהרבה. כבר זמן רב שחברי קהילת הלהט"ב בברלין, העיר שנחשבת לבועה קוסמופוליטית מכילה, מדווחים על מקרי אלימות הולכים וגוברים – במיוחד מצד מהגרים מוסלמים. רק בנובמבר אשתקד הזהירה מפקדת משטרת ברלין, ברברה סלאביק, כי בבירה הגרמנית יש "אזורים שבהם להומואים ולסביות מזוהים או ליהודים עם כיפה כדאי להיזהר לפני שהם נכנסים אליהם".
הממשלה השמרנית החדשה של הקנצלר פרידריך מרץ אמנם נוקטת צעדים משמעותיים בניסיון לצמצם את היקף ההגירה לגרמניה, ובין היתר הודיעה כי תחזיר מבקשי מקלט בגבולות ותעבה את האבטחה בהם עם חיילים. אולם עם 6.5 מיליון מהגרים שכבר הגיעו לגרמניה מאז משבר ההגירה הגדול של 2015, רבים מהם ממדינות מוסלמיות, גם עם ביטול מדיניות "השער הפתוח" של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל – קשה לראות איך המצב ישתפר בעתיד.
ללמד דמוקרטיה, לפני קרוא וכתוב
מרים (שם בדוי), 40, הגיעה לברלין לפני 15 שנים מאחת ממדינות הבלקן, ומצאה די מהר עבודה במערכת החינוך שמשוועת למורים. גם היא, כמו עוזיאל, הגיעה לבית ספר בעייתי ברובע נויקלן מתוך מטרה לשפר, לקרב ולהבין. גם עבורה השליחות הפכה לסיוט.
8 צפייה בגלריה
הקנצלר החדש פרידריך מרץ. מקשיח את מדיניות ההגירה, אבל 6.5 מיליון כבר נכנסו תוך עשור
(צילום: REUTERS/Annegret Hilse)
"ללמד בבתי ספר זה להיתקל במציאות. בשנאה, בגזענות, באלימות", היא מספרת, "זה ללמד תחת אווירה של טרור. יש הרבה מורים שלא מגיעים באופן קבוע ללמד בגלל שהם סובלים מבעיות רפואיות ופיזיות כתוצאה מלחץ פסיכולוגי בלתי נפסק, שהם מתמודדים איתו לבד. לרבים יש פוסט-טראומה. הבעיה היא שאי-אפשר ממש להתעסק בזה, כי יש כל כך הרבה מקרים שאין מספיק כוח אדם להתעסק בזה וגם ללמד".
מרים סבורה שהבעיה המרכזית היא דתית-תרבותית ולא סוציו-אקונומית. "כולם תמיד מחפשים סיבות. מאשימים את ההפרדה ופערים חברתיים וכלכליים שקיימים בשכונה ואז מכניסים את הילדים לכור היתוך שלא עובד. אומרים שהבעיה היא של חינוך, עוני וריכוז גבוה בבתי הספר האלו של ילדים משכבות נמוכות. הכול יכול להיות נכון, אבל כולם מפחדים להצביע על התפקיד של האיסלאם בבעיה הזו – וככה אי-אפשר לפתור את הבעיה באמת.
"מורות פה לובשות רק מכנסיים ארוכים ושמלות, ורואות איך תלמידות מוסלמיות יכולות ללכת עם רעלות וכיסויי גוף ואף אחד לא מתערב להן או מעיר להן, ואז מתחילות שאלות של למה במקום שהם יעשו אינטגרציה לגרמניה, קורה פה תהליך הפוך. יש מורות שמפחדות ללמד גאוגרפיה כדי לא להזכיר מפות עם ישראל עליהן. בהרבה כיתות לא מלמדים על השואה יותר. יותר ויותר מורים ומורות שאני מכירה, אנשים ליברלים ופתוחים שבאו ללמד פה מתוך שליחות, מצביעים היום עבור הימין הקיצוני בלי להתבייש. צריך פה ריסטארט. ללמד את הילדים הללו ואת ההורים שלהם דמוקרטיה עוד לפני שמלמדים אותם לקרוא או לכתוב".
8 צפייה בגלריה
"אינטגרציה? קורה תהליך הפוך". מבקשות מקלט שהגיעו לגרמניה בשיא משבר ההגירה ב-2015
(צילום: AFP)
גם היא טוענת שהרשויות לא מעניקות גיבוי אמיתי למורים המבקשים לקדם ערכים של סובלנות, פתיחות וגיוון, לדבריה כדי "לשמור על החברה הפתוחה" של ברלין. "כל מאבק שאנחנו מציעות נתקל בסירוב בגלל הפחד שתיווצר סטיגמה כלפי מוסלמים. מהקורבנות לאף אחד לא אכפת. יש פה כניעה מוחלטת למסר מסורתי ושמרני. מה שקרה עם עוזיאל זה חלקיק ממה שקורה פה, אבל ההתעלמות ממנו והפניית ההאשמות נגדו מעבירות מסר למורים שעדיף לשתוק. יש פה כשל מערכתי חמור".
למרים יש ילד בן 16 שלמד בבית ספר שבו היא מלמדת. לפני כשנתיים הוא חשף בפני הוריו שהוא טרנסג'נדר. כשהדבר התגלה בבית הספר הוא נחשף למחול נוראי של בריונות, התעללות, אלימות וחרמות. "בסוף עברנו מהדירה שהייתה לנו ליד בית הספר כי הם גילו איפה אנחנו גרים", מספרת מרים, "הוא הפסיק ללמוד, לאכול, נכנס לדיכאונות והתחיל בטיפול תרופתי. בשנה האחרונה הוא ניסה להתאבד מספר פעמים, ועכשיו הוא צריך ליווי צמוד כדי שלא יפגע בעצמו".
