בפיד של הכיפות הסרוגות התחוללה בימים האחרונים סערה זוטא סביב קמפיין המשפיענים שמומן על ידי מפלגת הציונות הדתית. המפלגה השקיעה מאמץ מיוחד כדי להחדיר לתודעת קהל הבית את ההטבות שחילק יו"ר המפלגה ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' ללוחמי המילואים, והקמפיין הפך לוויראלי. אך הביקורת לא איחרה לבוא, והמבקרים התמקדו בעיקר בחוסר השקיפות בנוגע לתשלום שהועבר למפרסמים. אלא שזה לא מה שמרגיז את הציבור.
בימים אלו חיים 450 אלף איש על הקצה, חלקם כבר חצו את הגבול. הם מרחק הודעת סמס אחת מהשלכתם מהחיים היומיומיים שלהם אל שגרת קרב
בימים אלו חיים 450 אלף איש על הקצה, חלקם כבר חצו את הגבול. הם מרחק הודעת סמס אחת מהשלכתם מהחיים היומיומיים שלהם אל שגרת קרב. יחד איתם נמצאים בציפייה דרוכה נשותיהם וילדיהם, שתוהים מתי אבא שוב הופך להיות חייל ולכמה זמן יימשך הצו הפעם. הקמפיין הממומן מנסה להראות אמפתיה ודאגה שמיתרגמת להטבות כלכליות, אבל גם כי מי שעומד מאחוריו רואה את הסקרים שמלמדים על אכזבה מרה ועקבית מפועלו.
לכאורה, זהו פרדוקס. לאורך השנים יש זליגה הולכת וגדלה של מצביעים ימינה. 7 באוקטובר העצים את התופעה. למרות המחדל האדיר, התקווה הלבנה של מחנה רק-לא-ביבי - או אם תרצו, המחנה הליברלי - הייתה ונותרה נפתלי בנט. כן, מי שהיה בעבר מנכ"ל מועצת יש"ע ומגדיר את עצמו כמי שמתנגד עוד יותר להקמת מדינה פלסטינית מבעבר. הימין לא חייב גורם שמאלי כדי להרכיב קואליציה מתפקדת. לעומת זאת, השמאל מוכרח להעמיד בראשו איש ימין כדי להדיח את נתניהו.
אבל מה גורם לזליגה ימינה? תורת הצרכים של מאסלו מסבירה כיצד אדם מבכר את העדפותיו. בקצרה, מאסלו מתאר כיצד ככל שהצורך הוא יסודי יותר, כך הוא עולה בסדר העדיפויות. רק כאשר הצורך היסודי נענה, האדם מסוגל לחשוב על רצונות נוספים. הרמה הבסיסית ביותר על גב הצרכים הפיזיולוגיים המידיים של האדם, היא הביטחון. במונחים אלקטורליים, זה מסביר למה המנדטים זולגים ימינה לעבר מי שמבטיח ביטחון מהאיום הנשקף מג'נין למול מי שמבטיח לנגב חומוס ברמאללה.
מצד אחד, המלחמה החריפה את הדילמה. דיבורי השלום התבררו כחלום באספמיא. מצד שני, היא גובה מחיר כבד מהלוחמים. היא מסכנת את חיי הלוחמים, מאיימת על פרנסתם, ולא פחות מכך - מטלטלת את הבית שבו הם חיים. ההטבות למילואימניקים אולי נותנות אוויר כלכלי לנשימה, אבל הן לא עונות על הצרכים הבסיסיים ביותר. במקום להתעסק בהשלמת יעדי המלחמה – מיטוט חמאס והשבת החטופים – הדרג המדיני עסוק בהארכה מלאכותית של המלחמה. ברמה הפוליטית, סמוטריץ' רוצה להיטיב עם המילואימניקים, אבל בה בעת הוא מונע כל פתרון חלופי לצמצום עול המילואים מעל כתפיהם. גם אם הם יכולים להסכים עם טענתו בדבר החובה להמשיך את המלחמה, הם לא יכולים להבין את ההימנעות של הממשלה מהרחבת השורות.
עקיבא לםדניס ויסלפוזה נוכח בדיון הציבורי על הלוחמים שנקראים שוב ושוב בזמן שאלפים אחרים לא מזומנים לצבא, ופי כמה מכך, באפשור של ההשתמטות הממוסדת של הציבור החרדי. אם בעבר אותם מצביעים של סמוטריץ' יכלו להכיל את האבסורד, כיום הם לא יכולים להבין אותו. כששדה הקרב מתנהל גם בבית - שום קמפיין לא יכול לגשר על השתיקה.
