את ההפקרות הרגשתי על בשרי. הנפש שלי ושל ילדיי צרובה בשרשרת ההפקרות. אני לא צריכה תחקיר בשביל זה. בתי הבכורה נרצחה בממ"ד תוך כדי שסייעה להחזיק את ידית הדלת, ובעלי נחטף. את שעות ההפקרה בילינו מול מצלמות חמאס שהעבירו אותו בשידור חי לעשרות אלפי צופים. במהלך אותו יום צחי נלקח על רגליו מהבית שלו בנחל עוז אל תוך התופת והחושך של עזה. זו הייתה ההפקרה הראשונה.
בנובמבר 2023, אחרי 50 וקצת יום, צחי הופקר פעם שנייה. על פי עדותה של הגר ברודץ, שחזרה בעסקה הראשונה, צחי הוכנס לרכב יחד איתה ועם ילדיה ונסעו למחבוא נוסף בתוככי עזה. זו הייתה הדירה שאליה המשתחררים מגיעים. במהלך הנסיעה, צחי הספיק לספר להגר על מה שאירע בביתנו בשבת השחורה, כשבתנו הבכורה מעיין נרצחה.
ביום שבת, 25 בנובמבר 2023, מחבלי חמאס נכנסו ואמרו להגר ולצחי שהם משתחררים למחרת. על פי עדותה, לאחר מכן אמרו לצחי בפתאומיות לארוז את דבריו והוא נלקח משם לצילום וידיאו. צחי לא שוחרר באותה עסקה, כיוון שהעסקה "התפוצצה" וישראל לא הסכימה להמשיך אותה.
בעלי ואב ילדיי היה יכול להיות בבית לפני למעלה משנה. זו לא גזירת גורל - אלה החלטות שהתקבלו. החלטות שעצרו את העסקה בסוף נובמבר 2023, כשהוא היה כפסע מהחופש. אם המידע שמגיע אלינו נכון, אז ההחלטות האלה הן שחרצו את גורלו.
הביטוי "אני לא נושמת" שנשמע באופן תדיר על ידי משפחות של חטופים הוא התיאור הכי מדויק לחוסר הוודאות המתמשך שבו ילדיי, משפחתי הרחבה ואני נמצאים. אנחנו לוקחים אוויר, אבל האוויר לא נכנס. אנחנו עוצרים את הנשימה לקראת מה שאמור להיות היום שבו צחי משוחרר מעזה.
החדשות שאינן פוסקות מבשרות בשורות רעות. לקריאה לשבור את הכלים, לחזור ללחימה כבר כעת ולהפקיר את כולם מאחור, יש משמעות אחת – שצחי יופקר בפעם השלישית. לא ניתן לזה לקרות.
אני פונה לכל מי שיושב בצומת של קבלת החלטות: יש עדיין חטופים שאפשר להציל, חיים לשיקום ומתים לקבורה בישראל
אני פונה לכל מי שיושב בצומת של קבלת החלטות: יש עדיין חטופים שאפשר להציל, חיים לשיקום ומתים לקבורה בישראל. יש עדיין אמהות שיכולות לחבק את ילדיהן. אל תחזרו על אותה טעות, אל תסכלו שחרור.
אנחנו חיים בסרט אימה שאין לו סוף. משפחה שלמה במשך למעלה מ־510 ימים נעה בין תקווה לייאוש, בין אמונה לשבר. וכעת, כשמגיעות "אינדיקציות" או חששות לגבי צחי, אני חייבת להרים את קולי. שיהיה ברור, צחי – לא יופקר – בפעם – השלישית.
