שנת 2024 רשמה שיא במספרי ההרוגים בתאונות דרכים בישראל (471), ונכון לרגע זה, כחמישה חודשים לתוך שנת 2025, קיפחו את חייהם בכבישי הארץ כ-160 בני אדם. כדי לקבל פרספקטיבה היסטורית ראוי להתייחס לנתון שלפיו מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים כ-33 אלף בני אדם, כ-8,000 יותר מאשר בכל מלחמות ישראל.
מי שאמון על ההתמודדות עם הקטל בכבישים הוא אגף התנועה במשטרת ישראל, והוא מנסה לעשות זאת בשגרה ובמבצעים מיוחדים, אבל סדר העדיפויות הישראלי ומחסור תקציבי כרוני (ראו להלן) מקשה עליו את המשימה. משטרת ישראל נעזרת בציבור, ולמבצע של האגף שנערך שלשום (חמישי) במרכז הארץ ובדרומה הצטרפו מתנדבים רבים שהתגייסו – על כלי הרכב הפרטיים שלהם – כדי לסייע. הפרופיל שלהם היה מגוון והיו ביניהם מנכ"לי חברות הייטק, בכירים בשירות הציבורי ואחרים. היה שם גם ניסים לוק, אביה של שני לוק שנרצחה ונחטפה לעזה בטבח 7 באוקטובר.
מבצע התנועה הארצי
(צילום: דוברות המשטרה)
אבל כל המעורבים בדבר – מהשר לביטחון לאומי, דרך שרת התחבורה, המשך במפכ"ל ועד אחרון המתנדבים – יודעים שלא מדובר בפתרון אמיתי, קל וחומר לטווח ארוך. במהלך המבצע שלשום שוחח עם ynet ראש אגף התנועה, ניצב חיים שמואלי, על הנתונים הקשים והמשאבים המוגבלים העומדים לרשותו.
"המטרה במבצעים האלה היא נוכחות ואכיפה, כי כל לובש מדים מציל חיים גם אם הוא לא יודע", מתייחס שמואלי לסוגיית המתנדבים ומיד מבהיר: "צריך להבין שזה מצב חירום לאומי לכל דבר, ואנחנו חייבים לגבש תוכנית לאומית. יש שיתופי פעולה עם משרד התחבורה ומשרד האוצר, ועדיין צריך לתכלל משהו סדור וגדול יותר. ב-2005, אחרי שנה מדממת מאוד בכבישים, כונסה ועדת שיינין שקבעה שאנחנו צריכים להיות עם 450 ניידות תנועה במשמרת אחת. כיום, כעבור 20 שנה אחרי, אחרי שהאוכלוסייה גדלה, ואיתה גם הכבישים, מספר כלי הרכב והלחץ, אנחנו עומדים על 250 ניידות *ביממה* שלמה".
אתם צועקים את זה? איפה מי שאמור לעזור לכם?
"אנחנו מדברים על זה. לא מזמן דיברנו על זה בוועדה לביקורת המדינה. אני מוכרח להודות שבחודשים האחרונים אנחנו מרגישים שכל הגורמים מבינים יותר טוב עד כמה המצב מורכב, אבל כן, המספרים האלו לא טובים. השאיפה שלנו היא לרדת שוב משמעותית. אם ב-2005 המשימה הייתה לרדת מתחת ל-300 הרוגים, המשימה שלנו עכשיו מורכבת יותר".
שיחת טלפון קוטעת את הריאיון ועל צג הטלפון הנייד של ניצב שמואלי מופיע שם הקשר "מצודה", והוא מקבל עדכון על אדם נוסף שנהרג בתאונת דרכים ממש ברגע זה.
מה עוד המשטרה יכולה לעשות מעבר לנוכחות של ניידות? מה לגבי אמצעים טכנולוגיים?
"האמצעים הטכנולוגיים הם מהמורה בפני עצמה וזה משהו שחשוב לי להדגיש. קח למשל את מצלמות המהירות הכתומות שכולנו מכירים. אני לא איכנס למספרים, אבל אני יכול לספר לך שחלק מהן אלה מצלמות דמה. האפקט הוא בעיקר הרתעתי. אלו מצלמות שהחברות שלהן כבר לא מתחזקות אותן".
כלומר, אם אני עובר ב-130 קמ"ש מול מצלמת מהירות, לא בטוח שהיא צילמה את העבירה?
"לצערי לא. ההתעסקות של השוטרים עם הטכנולוגיה במהלך המשימות גוזלת זמן שמבחינתנו הוא מציל חיים. למה שוטר שלי צריך לעמוד עם אקדח מהירות, ללכוד עבירה, לעצור את הנהג, לדבר איתו? אנחנו מנסים להכניס יותר אקדחים מתקדמים, שמצלמים את העבירה ושולחים לנהג הודעה. בינתיים השוטר יכול להמשיך בפעולת אכיפה ולמנוע את התאונה הבאה. אבל זו פרוצדורה שמערבת את מכון התקנים ועניינים משפטיים, כי צריך לוודא שזו תהיה ראיה קבילה. אני מקווה שבסוף השנה כבר נתחיל להשתמש בזה".
כמה חשובה סוגיית כוח האדם?
"אנחנו נדרשים לכ-650 שוטרים, וכרגע אנחנו עומדים על משהו כמו 450. זה משמעותי ויש לזה מחיר. אנחנו צריכים את השוטרים בשטח, לא כדי לתפעל מכשירים".
אגף התנועה משתמש גם במצלמות טקטיות, המאפשרות לאכוף באופן סמוי עבירות תנועה כגון שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, עקיפות מסוכנות, חציית קווי הפרדה ועוד. "זה כלי חשוב", הוא מוסיף, "אבל גם הוא מצריך שוטר בקרבת מקום שיסכום את הנתונים של המצלמה ויעביר אותם לדוחות, שילוחים וכו'".
ניצב שמואלי מדגיש שאינו בורח מאחריות למצב: "אנחנו – אני – אחראים. שזה יהיה ברור. אבל כשמנסים לפרק את האירוע לבעיות ופתרונות – אז יש בעיות שאנחנו עושים הכול כדי לפתור אותן מהר ככל האפשר, אבל לא הכול הוא בסמכות משטרת ישראל. מעבר לזה יש את הסוגיות של הרתעה וענישה. הליך משפטי לוקח המון זמן, ועד אז הנהג ממשיך לנהוג למרות שבהגדרה שלו הוא מסכן חיים. צריך פה הירתמות משמעותית מכולם".
יש עקומת למידה בהתמודדות שלכם שיכולה לעזור להורדת מספר ההרוגים?
"יש לנו מחלקת מחקר שכל הזמן מזרימה לנו נתונים. בנינו 'דשבורדים' לתחנות משטרה ולמחוזות. כל מפקד יכול להבין מה נקודת התורפה של הגזרה שלו. אבל גם כאן - פשוט אין מספיק בוחני תנועה. אנחנו לא מסוגלים לבדוק ולחקור את כל התאונות. יש לנו היום רק כ-250 בוחני תאונות, וזה אומר שאנחנו יכולים לחקור רק 15% מהתאונות. זה אומר שפחות אנשים יעמדו לדין, ובמשתמע - יותר נהגים מסוכנים נמצאים על הכביש.
"יש גם אוכלוסיות שאנחנו חייבים להיות נוכחים בהן יותר. 52% מהתאונות היו במעורבות של אזרחים מהמגזר הערבי ו-86% מהן היו בהגדרה באשמת נהג. לכן אנחנו עושים באזורים האלה מבצעים רחבים מאוד. זה חלק מהסיפור של הריבונות והמשילות. זו גם ההגדרה של המפכ"ל בתוכנית האסטרטגית מהרגע שהוא נכנס לתפקיד".
אחד המתנדבים במבצע היה עדי זיידמן, בן 67 מצפת, בעברו סגן מנהל מס הכנסה וכיום מחזיק משרד לייעוץ פיננסי. על הסיבות שהובילו אותו להצטרף הוא אמר: "תמיד מוצאים זמן לדברים טובים. באופן כללי אני אוהב להתנדב אבל פה זה ממש להציל חיים. יש נהגים מסוכנים שכל אחד מהם יכול להרוג היום מישהו שחשוב לי".
