אייל ברקוביץ' קיבל בשבת בערב במה טלוויזיונית איכותית, שאפשרה לו להמשיך להדהד, כבר שבועיים תמימים, מסרים מסוכנים המנרמלים זנות ואלימות מינית, מאז ישבה קטי גבעוני, שורדת זנות וניצולת אלימות מינית קשה, אצלו באולפן. גבעוני סיפרה באומץ רב על האונס הקשה שעברה, על ידי שני גברים המבוגרים ממנה בעשור, אירוע טראומטי שהוביל אותה, בסופו של דבר, אל הזנות. אומץ הלב והגבורה של קטי לא מנעו מברקו לעלוב בה ולזלזל בה שוב ושוב, ללא טיפת חמלה אנושית או אתיקה עיתונאית. "איך ילדה יפה כזאת הופכת לזונה?" הוא שואל אותה, והשיב בעצמו: "יש מיליון נשים שרוצות לעשות כסף קל". אל מול הביזוי הנורא הזה כמעט שאין איש מכל מובילי הדעה בישראל שקם והשיב לו.
בעידן שבו כל שקר הופך אמת בחסות נתוני הצפייה, המשיך ברקו ובמתכון נורא של בורות עמוקה ועזות מצח טען כי "בכל העולם יש זנות, למה רק פה צריך לעסוק בזה". ובכן ברקו, לא כך הדבר. כבר לפני 7 שנים הצטרפה ישראל כמדינה השמינית בעולם לאסור את צריכת הזנות ולהטיל את האחריות על כתפי הזנאי, צרכן המין. המודל הנורדי שאליו הצטרפנו מבקש להילחם בביקוש לזנות ומגדיר את האישה בזנות כקורבן אלימות, הגדרה המחייבת את המדינה להעניק לה סעד וסיוע, שיאפשרו לה, אם תצליח לשרוד את הזנות (הרבה נשים מתות בעודן במעגל האלימות), מסלול שיקום ויציאה לחיים מלאים. אבל ברקו כאמור, בשלו, ואם לא די בכך - הוא המשיך.
"חלק מהן בחרו בזה" התעקש בשבת ברקו. הוא יודע, בעודו מתעלם לחלוטין שוב ושוב מנתוני האמת. 27% מהנשים בזנות חוו אשפוזים פסיכיאטריים, 20% סבלו מהפרעות אכילה, 31% ניסו להתאבד, 50% אובחנו בהפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD) ו-40% אובחנו במחלות נפש אחרות. אבל איש לא הציב לו תשובה ברורה: צריכת הזנות אינה חוקית בישראל. זנות היא אלימות בתשלום בתוך גופה של אישה. לא אני היא זו שאומרת, המחוקק הישראלי כבר אמר, ויגיד זאת בקרוב ביתר שאת ובאופן פלילי. זה הזמן לומר בקול ברור, כל מי שנותן במה לברקוביץ' ושכמותו הוא שותף לפשע ההשתקה והנרמול של תופעת הזנות, לוקח חלק בזילות הנשים שגם כך הן המודרות ביותר בחברה והופך את הזנות לתופעה מקובלת. זו אינה עוד דעה לגיטימית, זו הסתה גסה לאלימות מינית כלפי נשים.
כשברקו זורק לחלל האוויר בשידור ש"כל אחד יעשה מה שבא לו ואם מישהו רוצה ללכת לזונה – שילך", זו אותה לוגיקה מעוותת כאילו יאמר: "אם מישהו צריך לאנוס – שיאנוס"
כשברקו זורק לחלל האוויר בשידור ש"כל אחד יעשה מה שבא לו ואם מישהו רוצה ללכת לזונה – שילך", זו אותה לוגיקה מעוותת כאילו יאמר: "אם מישהו צריך לאנוס – שיאנוס". הרי הוא כבר הסביר ש"צריך לשמור איכשהו על הנישואים" ולדידו צריכת זנות היא הדרך. צריכת זנות, כמו אונס ממש, היא עבירה פלילית ובשניהם נעדר באופן מלא רכיב ההסכמה. אבל הינה, כשזה נוגע לגופן של הנשים המוחלשות ביותר, אלו בזנות, הכול מותר.
מוריה רודל-סילפןצילום: שרון גבאילא יעזרו לנו כל החוקים בעולם, כל עוד אנשי תקשורת ומפורסמים כמו ברקו, ימשיכו לנרמל בפריים טיים אלימות מינית ולעודד גברים לצריכת זנות. כשכוכב כדורגל כמוהו חוזר שוב ושוב על התפיסות המסוכנות הללו ומסלף את המציאות, המסר מחלחל הלאה - לתלמידים בבתי ספר, לשיח בקבוצות וואטסאפ של בני נוער, ולהתנהגות בשטח. כך בדיוק נרקם לו דור חדש של גברים שלא רואים בזנות בעיה, אלא "דרך נורמטיבית לפורקן". אל מול האלימות הזו מוטלת עלינו האחריות כחברה לספר את הסיפור האמיתי של הזנות ולומר בקול ברור – הזנות הורגת. היא אינה מקצוע ולא מקור פרנסה לכסף קל. היא מערכת מושתקת של דיכוי ושליטה, שעושה רווחי עתק על גופן של נשים מודרות ואת זה אסור לנו לקבל.
מוריה רודל-סילפן היא מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
