"הטבע אוהב להתחבא" כתב הפילוסוף הרקליטוס, ונדמה שמעולם לא היה המשפט הזה מדויק יותר. מי שהיה עד לא מזמן מבוקש בינלאומי, עם פרס של עשרה מיליון דולר על ראשו, מתקבל לפתע במסדרונות הבית הלבן כשותף לגיטימי בעיצוב עתיד המזרח התיכון. אחמד א-שרע, או בשמו הידוע יותר אבו מוחמד אלג'ולאני, האיש שעמד בראש ארגון ג'בהת אלנוסרה – שלוחת אל-קאעידה בסוריה – הופך באחת מדמות של טרוריסט למנהיג מדיני, ואיש אינו מהסס ללחוץ את ידו.
ביקורו האחרון בארצות הברית אינו אירוע סמלי בלבד. הוא מהווה איתות ברור לשינוי מדיניות עמוק מצד ארצות הברית, מדינות אירופה ומספר מדינות ערביות, המבקשות להלבין את מעמדו הפוליטי של האיש. לא מתוך אמונה אמיתית בשינוי שחל בו, אלא מתוך אינטרס קר: לעצב מציאות אזורית חדשה שתשרת את סדרי העולם הכלכליים והמדיניים – גם אם המשמעות היא שיתוף פעולה עם אדם שבעבר הוביל ארגון טרור מהאכזריים שידעה סוריה.
הסדר החדש – או הסכנה החדשה
על פני השטח, היוזמה נראית חיובית: הסרת העוצר על מחוז סוידא, שיקום תשתיות, החזרת עקורים לבתיהם ואף שילוב בני העדה הדרוזית בכוחות הביטחון. אך מאחורי הנראות ההומניטרית הזו מסתתרת תכנית מסוכנת הרבה יותר. לאחר שהשקט יחזור לכאורה, צפויה התחלה של תהליך סמוי – חיסול הדרגתי של מוקדי ההתנגדות הדרוזית בהר הדרוזים. תחילה בחקירות, אחר כך במעצרים ממוקדים, ולבסוף בדיכוי מוחלט של קולות חופשיים – בשם "הסדר והביטחון".
בסופו של דבר התברר כי חליפה לא משנה את מהות האדם. אירועי שבת השחורה הוכיחו זאת היטב – אותם אנשים שניסו להיראות כחלק מהעולם הנורמטיבי, הובילו מעשי זוועה מיד לאחר שנורמלו במראה מערבי ומכובד לכאורה
ראוי גם להזכיר כי קטאר קיבלה את המנדט על עזה במטרה להובילה לחוף מבטחים, וכולנו עדים לתוצאה. כעת, ארצות הברית ממנה שוב את אותן קטאר וטורקיה להוביל את סוריה לכאורה לחוף מבטחים – נקודה למחשבה על למידת לקחים, ועל חזרה על דפוסים שראינו בעבר.
א-שרע, שידע להסתיר את טבעו האמיתי, מציג לעולם דמות מתונה, רהוטה, כמעט מערבית. אך מאחורי החיוך מסתתר אותו אדם שמוביל שנים אידאולוגיה רדיקלית, אנטי-מערבית ואנטי-ישראלית. והוא יודע – העולם צמא ליציבות, גם אם המחיר הוא עיוורון מוסרי.
ישראל עלולה לשלם את המחיר
בעוד המעצמות עסוקות בעיצוב "מזרח תיכון חדש", ישראל עלולה למצוא את עצמה מול סדר חדש – ומסוכן. שילובם של אלמנטים רדיקליים לשעבר במערך הביטחוני של סוריה, תוך לגיטימציה בינלאומית, עלול להביא אל גבולנו הצפוני אלפי חמושים ממושמעים, מאומנים וממומנים היטב. אותם אנשים שהגדירו את ישראל במשך שנים כאויב – כעת עלולים להפוך לשכנים בלבוש רשמי.
בל נשכח: נרמול ארגון טרור – חמאס כדוגמה – אינו תופעה חדשה. גם שם, בינואר ובמהלך תקופות שונות, לבשו מנהיגיהם חליפות וניסו לשוות לעצמם מראה מתון ומודרני. אך בסופו של דבר התברר כי חליפה לא משנה את מהות האדם. אירועי שבת השחורה הוכיחו זאת היטב – אותם אנשים שניסו להיראות כחלק מהעולם הנורמטיבי, הובילו מעשי זוועה מיד לאחר שנורמלו במראה מערבי ומכובד לכאורה.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהתהליך הזה. עליה לפעול נחרצות מול וושינגטון, בריסל ומדינות ערביות שותפות, ולהבהיר כי "הלבנת" א-שרע כמנהיג לגיטימי היא מהלך קצר ראייה שיפגע ביציבות האזורית ויביא את הטרור לפתח ביתנו.
אל תשכחו את הדרוזים
לצד ההיבט האסטרטגי, אסור לשכוח את הממד האנושי. העדה הדרוזית, ששילמה מחיר כבד במאבק למען חירותה, עלולה למצוא עצמה מבודדת וללא הגנה. ישראל חייבת לעמוד לצידה, הן מתוך אחריות מוסרית והן משיקולים ביטחוניים. חיזוק הקשר עם ההנהגה הדרוזית המקומית והבינלאומית הוא אינטרס ישראלי מובהק – ולא רק מחווה ערכית.
אכרם מנסורבשורה התחתונה, העולם מתפתה לראות בא-שרע "דמות חדשה" שמביאה תקווה לשיקום סוריה. אבל מאחורי האיפור הדיפלומטי מסתתר אותו טבע ישן – טבע של אלימות, כפייה ורדיקליות דתית. אם העולם יבחר לשכוח זאת, ישראל לכל הפחות חייבת לזכור.כי במזרח התיכון, כמו תמיד, דבר אחד לא משתנה: רק השינוי עצמו.
אכרם מנסור, סא"ל (מיל)
